אבני נזר חושן משפט קמא

סימן קג תשובה לק"ק טשענסטחוב בשנת תרמ"ג בדבר אשר חדשים מקרוב באו וחפצים לשנות מנהג אבותינו להפר חוק מלקרוא בשם לעולי תורה רק יעמוד כהן יעמוד לוי וכו': אשיבהו כי חלילה וחלילה להפר המנהג בקריאה לס"ת בשמות אשר הנהיגו וגבלו הראשונים: והנה רש"י פירש בהא דערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור סנהדרין (ע"ד) שאינו מצוה רק מנהג בעלמא ואעפי"כ מאחר שכוונתו לעבור על דת יהרג ואל יעבור, וזה ברור שהחפצים לשנות את מנהג הקריאה לא במרד ובמעל חלילה יעשו זאת כי מה עול מצאו בהמנהג הזה כי ירחקו ממנו רק יחפצו להתדמות להחדשים באשכנז, וזאת ידוע כי המתחילים באשכנז לשנות המנהגים הי' חפצם ומגמתם לעקור את הדת בכללו ופוק חזי מה דסליק בהו ומה המה בני המשנים, הגם כי עתה באשכנז מעשה אבותיהם בידיהם ואינם מתכוונים בזה למאומה אעפי"כ הנה ידוע מ"ש הרשב"א בתשו' חלק ד' בלאו דלא ילבש גבר דאם הראשון עשה להתדמות לנשים אף דהבאים אחריו אינם מתכוונים רק להתדמות אליו, מ"מ כולם נידונין עפ"י כוונת הראשון, וא"כ בנ"ד נמי מאחר שהמחדש הראשון כוונתו לעבור על דת, שוב גם הבאים להתדמות להחדשים נידונים ג"כ כאילו היתה כוונתם לעבור על דת, ואפי' ערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור: ומהראוי שתדעו כי מנהגי ישראל לא על תהו נתיסדו ח"ו ובכולם יש בהם סודות עמוקים ונכוחים למבין, וגם המנהג הזה לקרוא בשמות לעלות לתורה יסודתו בהררי קודש כנודע למביני מדע, ועוד שהדבר הזה נוגע להם יותר ויותר כי מאחר שלא יקראו כלל בשם יהדות ואף לס"ת ואם יארע להם גט כריתות יש חשש נשתנה השם, ויש חשש א"א וממזרות לעולם ולעולמי עולמים, הגם שאין להרהר על הגיטין הנתונים במקומות אשכנז שהנהיגו כן, כי יש לומר היתר בדיעבד, אבל חלילה וחלילה לעשות כן לכתחילה: ועתה אמרו לאחיכם עמי וקראו להם לשלום ותבארו להם המכתב באר היטב, אך השמרו לכם לדבר עם אחיכם בלשון רכה ואפי' הני תלת מילי דצריך אדם לומר ערב שבת עם חשיכה בתוך ביתו אצרכינהו למימר בניחותא כי היכי דלקבלינהו מיני', מה גם דברים הנאמרים לרבים, ואם כה תעשו בטח ישמעו לכם ולא יוסיפו עוד לחפוץ כדבר הזה, מה גם בזה שאין בו שום יתרון כי אם להמרות פי ה' ולא נחשדו ישראל על כך ח"ו: אלה דברי המצפה להשיג מכם אגרת שלום ואמת בשורתא טבתא מיהודאי דלא יעידון מאורייתא: הק' אברהם סימן קד ב"ה יום א' וארא: שוכט"ס לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י ראיתי את קושייתך במס' שבת בעניין קושיית הגמ' אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה והקשית הלא צריך שתקלוט באויר וקלוטה כמו שהונחה והרי צריך להנחה והוי כותב שם משמעון: והנה לשיטת רש"י עירובין (ל"ג) בד"ה אלא, גיטין (ע"ט) קלוטה כמי שהונחה בארץ י"ל כיון שא"צ להנחתו בארץ הוי כמלאכה שא"צ לגופה, אך לשיטת התוס' שבת (ד') בד"ה דאמרינן קלוטה כמי שהונחה באויר צ"ע קצת, ומ"מ י"ל ג"כ קצת באופן זה כיון שא"צ למה שנחשב כמונח: התמוה על רש"י גדלה מאד ושיטת רש"י נעלמת ממני שכן כתב בכמה מקומות שבת (פ'.) ד"ה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם שמופסקות ברה"י אבל כרמלית או קרפף יותר מב"ס מפסיק ותמוה דק' יותר מב"ס נמי חיוב חטאת ביניהם דמדאורייתא רה"י סוכה (מ"ג.) בד"ה ויעבירנו כגון אם הי' מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא גם בהמקום שהקשית ואם אמצא איזה ישוב אכתוב לך: מה שתרצת קו' רעק"א על רש"י וחלקת בין אם אינו רוצה לכתוב רק שני אלפין בין צריך לכתוב יותר לא הבנתי. דאם חייב בשא"צ לכתוב יותר, הרי מלאכתו מתקיימת במקום אחר והרי כתב שם משמעון, אם לא שתאמר דאיהו אחשבי' שכתב אף שאינו תיבה, ולא מצינו כזאת, אולם באמת קושייתו ליתא דמפורש בהרב המאירי דתנא דמתני' פליג אתנא דברייתא וסובר דחייב אפי' בא' א': מ"ש שהרמב"ם שכתב הכותב שתי אותיות חייב משמע אפי' בא' א' אי' המשמעות, ואדרבא מדקרי לג' ג' אות אחת כפולה מכלל דשני אותיות אותיות משונים זמ"ז הם, וכן מוכח מדלא התנה הרמב"ם שיהי' שם אחד כמו בג' ג' ד' ד' שכתב והם שם אחד ולמעלה כתב סתם הכותב שתי אותיות חייב משמע איזה שיהי', וכן בפרק א' הכותב שטר או איגרת משיכתוב שתי אותיות חייב והי' לו לכתוב דהוא דווקא בשהשתי אותיות הם שם, אלא משום דשתי אותיות פירושו אותיות משונים ובשני אותיות משונים סובר הרמב"ם דחייב אפי' אינו שם וכשיטת הרב המאירי פרק הבונה והוא דין חדש נלמד מהרמב"ם ויש להפליא על נושאי כלי רמב"ם שלא ביארוהו: בנך הדו"ש הק' אברהם סימן קה ב"ה יום ה' תצוה. החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י אחד"ש. אשר נפלאת על קושייתי, הנה אחי מאיר נ"י לא כתב העיקר, וקושייתי דהא מפורש ריש במה טומנין דאם הטמין בדבר שאינו מוסיף הבל ונתנו ע"ג דבר המוסיף שמעלה הבל למעלה דינו כאילו הטמין בדבר המוסיף, ובר"ן שני דיעות אם טמן בדבר שאינו מוסיף והשהה ע"ג כירה שאינה גרופה דיש מתירין דאף שהגחלים מעלים הבל למעלה ואפי' היא קטומה דקטומה היינו רמץ ודבר המוסיף הוה וכמו שחילקו הפוסקים על רש"י שפירש דטעם איסור