אבני נזר חושן משפט יד

ונידון דידן אם לד"ת כוון הוא טעות גמור, דאיך שיהי' חלקו נמכר לכשכנגדו בלא מכירה וקנין, ובוודאי לפשרה כוון, וכן לשון כת"ר והתפשרו ביניהם והרי פשרה בעי קנין ואם קיבל עליו לדין ועשה פשרה אפי' קנין אינו מועיל דהוי קנין בטעות] ואף דמבואר ברמ"א (סי' כ"ב) אם הם ממונים בעיר או טובי עיר בכל ענין קיים מצד המנהג אין מו"צ יחיד בכלל זה, ובש"ך דווקא טובי העיר אבל לא דיינים, ואין לומר מעצמינו דווקא דיינים שלא קיבלו בני העיר להיות דיינים, ובוודאי מה שמצד המנהג אין לדמות מלתא למילתא, גם בעיקר מנהג של רמ"א ראיתי בס' ישועת ישראל דצריך לחקור אם הוא מנהג פשוט גם בזמה"ז וע"ש, ע"כ נראה בעיני שהפשרה הזאת שבלא קנין יכול בע"ד לחזור בו: ואין לדמות להא דסי' י"ב סעיף י"ב דבנה זה קצת וזה קצת דהוי כקנין, דהתם כיון שכך פשרו ביניהם שזה יבנה ויחזיק וזה יבנה ויחזיק וכך עשו כמבואר בתשו' הרשב"א ח"ג סי' ר"ב הוי כאומר חזק וקני, משא"כ בנ"ד שאין בנינו של זה מחמת הפשרה, ועוד שלשון השאלה שאחר שבנה העשיר הי' הפשרה: ואין לומר מה שבכל שעה ושעה משתמש בה ומחזיק בה בעצמו הוי חזקה, ליתא דלא מוכח שלשם קנין, ובב"י סי' קצ"ב, אחר שהביא דברי הרא"ש דבאשה נעילה לחוד לא מהני כיון שמקדם היתה רגילה לנעול ולפתוח, כותב מכאן יש ללמוד דקונה בית שהוא דר בתוכה לא קנה עד שינעל ויפתח, הנה דפשיטא לי' דמה שדר בו גם עתה לא הוי חזקה, ועיין במחנה אפרים הלכות שכירות סי' י"ג בשם הרדב"ז והוא מתאים לדברי הב"י, אך המחנ"א חולק עליו מכח דברי ריטב"א ב"מ (ס"ו), בהא דפשיטא באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא הא אמר מסתלקנא, דבמה שעדיין מחזיק בה כבתחילה חשוב חזקה, ותמיהני שלא נזכר מדברי הב"י: ובנ"ד אפי' לדעת מחנה אפרים לא עדיף ממחילה דכיון שמוחל ע"י הפשרה לא מהני בלא קנין כיון שמוחל ע"י עצתם של דיינים דומה לקנין בטעות, לפיכך צריך לאלם הדבר ע"י קנין, והיינו שניכר שבחפץ הלב עושה, כעין שכתב הרמב"ם ז"ל בהרבה דברים שנהגו להקנות אף שאין לקנין מבוא רק כדי שיהי' ניכר שבחפץ הלב הוא עושה, אבל מה שמשתמש כבתחילה שהוא בלא מעשה מחודש ודאי לא יועיל לאלם, זה נראה פשוט: ודבר השלשות השטרות שנכתב בהן זכותו שיש לו בהבית אין לחשוב כלל לקנין, שהם אותיות, ועיין סי' ס"ו סעיף א', ואינו דומה למ"ש הרמ"א סי' מ"ב סעיף ז', דשם השליש שטרות שמחייב עצמו בהם ממון, ומשום דמחייב אדם עצמו בדבר שאינו חייב כמבואר בסי' מ': ואשר הוקשה לו בש"ס יומא (ה:) כיצד מלבישן לעתיד לבא, למה יצטרך לעתיד סדר הלבשה הלא כבר נתחנכו אהרן ובניו ולמה יצטרך חינוך שנית: נ"ל עפימ"ש הרב מלאדי זצ"ל בעל התניא בספרו תורה אור פ' ויחי בפסוק אוסרי לגפן עירה בד"ה והנה זהו כי לעתיד תהי' העבודה למכוון אחר ממה שהי' במשכן ובבית עולמים כי שם הי' הכפרה על האדם ולעתיד יהי' האדם כבר מתוקן והקרבנות יהי' להעלות הבעלי חיים, עיי"ש, וכיון שיהי' העבודה באופן אחר יצטרך חינוך לעבודה זו מחדש, ורמזו חכמז"ל זה במה שאמרו שמיני רגל בפ"ע, וידוע כי שמיני רומז לימות המשיח כינור של עתיד בת ח' נימין, ואין לו צירוף עם עוה"ז והוא בפני עצמו ע"כ צריך חינוך מחדש, ובספר המצוות שורש ג' כתב הרמב"ן ז"ל בד"ה אבל תרומת, לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו בשעת המיתה ויהי' אנשים מחודשים יצטרכו להתקדש כראשונה עי"ש: ידידו הדו"ש וש"ת באהבה הק' אברהם. ב"ה ה' נצבים תרמ"ג. שלום וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י אבד"ק ביאלא. אשר נסתפקת בספק תרי ותרי במקרקעי אם מועיל תפיסה: לפענ"ד הדבר תלוי אם תרי ותרי הוא ספיקא דרבנן או ספיקא דאורייתא, ולמה דקי"ל ספיקא דרבנן ודאי אינו מועיל רק מי שמוחזק בה, שהרי כל היכא דליכא חזקת מרא קמא מי שדר בה יום אחד הוי מוחזק גמור, ואין אחר יכול להוציא מידו אם דר בה אח"כ אלא בחזקת ג' שנים כמ"ש הרשב"א ופסק בש"ע ריש סי' ק"מ, וכן משמע בבדה"ב לב"י סי' קמ"ו סעיף ל"ד דהיכי דמוחזק לא שייך כל דאלים גבר אף בתרי ותרי: גם הדין השני שנסתפקת אם היכי דמועיל תפיסה פוסקין כך, גם כן תלוי בזה, דלמ"ד ספיקא דרבנן ומדאורייתא אוקמא אחזקה, למה נאמר להם עכשיו שיכול לתפוס כיון שכל זמן שלא תפס שכנגדו הדין ברור שהוא שלו ולפי זה צ"ל שהכ"מ פכ"א מהלכות עדות הל"ד ס"ל דבספיקא דדינא לא אמרי' אוקמא אחזקה וכדעת המל"מ פ"ב מהלכות טומאת צרעת, וע"כ אומרים לו הדין תיכף שמועיל תפיסה דאי אין אומרים עכשיו שמועיל תפיסה איך יתחייבו עדים בהזמה הא אין עדים נעשים זוממים עד שיוגמר הדין, שו"ר בקונטרס הספיקות כלל א' אות ה' כלל ב' אות א' בדין תפיסה בקרקע בתרי ותרי כמו שכתבתי: בנך הדוש"ת הק' אברהם.