אבני נזר חושן משפט יג

הרי"ף דלא אמרינן גרמי בדיין כנ"ל ודו"ק: והתוס' לשיטתם דדין דיין כדין איש דעלמא, וע"כ אף דסוגיא דסנהדרין אליבא דרבנן דלא דיינינן דינא דגרמי, הרי התוס' סוברים בהכונס דחיוב מעמיד בהמת חבירו מדין נזקי בהמתו, ודיין לאו אונס הוא דכיון שאינו בקי לא הי' לו להכניס עצמו, אך לדעת הרי"ף דדיין הוה אונס עולים דברי הרמב"ן והרשב"א כהוגן: מחודש ז' הרמ"א סי' כ"ה פוסק כשמכריחין הקהל את הדיינים עפ"י החרם הם פטורין, אך אם נודע להם שטעו ואינם רוצים לחזור חייבין לשלם, נסתפקתי מומחה או מומחין דקיבלוהו עלי' דפטור מלשלם דהוי כאנוס בטעותו כפירש"י בכורות ובעה"מ דשמעתין דמדמי לה לטבח אומן שקילקל, אם נודע להם שטעו ולא רצו לחזור, מהו שישלמו כדין הכריחו הקהל את הדיינים: ונ"ל שפטורין. דהנה ק"ל על הרמ"א מ"ש (ב"ק כ"ח וחו"מ סי' תי"ג) מהמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דפטור ואם לא הפקיר חייב דהי' לו לסלקם אבל אם הפקירם דלאו ממונו הם רק על נפילתו אנו באים לחייבו, וכיון דהאי שעתא אנוס הי' אינו מחויב לסלקם ופטור, וה"נ כיון דבשעה שדן אנוס הי' ולמה יתחייב על מניעת חזרתו: ונראה ליישב דהנה דין הכריחו הקהל כו' דפטורין משום דאנוסין אינו דומה לפטור מומחין דקבלוהו. דהתם הפטור כמו טבח אומן דלא הי' לו לחשוש שיטעה, אבל אלו הדיוטים הם וכשטעו ואיגלאי מילתא דלא גמיר ולאו שוגגים הם. אלא שדומה לאנסוהו להראות והראה דפטור וע"כ אם נו"נ הדיוטים ביד חייבים וכמו במוסר וכמ"ש הש"ך ס"ק ל"ה (ואף שהש"ך כתב טעם דלא אנסוהו אותם הקהל לישא וליתן ביד, היינו לחייב גם לשיטת הראב"ד סי' שפ"ח דאנסהו לתת ביד ונתן ביד פטור]: והנה הטעם במוסר דאנסוהו לתת ביד ונתן חייב אף דאנוס גמור הי' היינו משום דמציל עצמו בממון חבירו כמ"ש סק"ב, והיינו משום דפטור אנוס גמרינן מולנערה לא תעשה דבר, ושם אין היתר אלא באשה שאין לה צורך אל הביאה, ובמה שאינה מוחה מלבוא עלי' היא ניצלת, אבל אנסוהו להרוג חבירו ואם לאו נהרוג אותו אסור להורגו שלא יציל עצמו בגופו של חבירו, וה"נ אנסוהו ליתן ביד חייב כיון שמציל עצמו בממונו של חבירו, שכל זמן שלא נתן ממון חבירו לא ניצל מן האונס, רק אנסוהו להראות והראה פטור דבראי' לבד אין הממון נפסד, רק במה שלקחו האנס, וזה אין צורך אליו, ואף דלסטים שאמרו תנו לנו נפש אחת מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל, היינו דנתינה לבד ג"כ אביזרייהו דשפיכת דמים, דכבר סופו למות, ובנתינה הם מצילים עצמם וכמו דמדמי הש"ס ב"ק זרק תינוק מראש הגג להכהו עשרה בנ"א בעשרה מקלות דכולם פטורים, ומ"מ כולם אביזרייהו דש"ד, אלא שאין מחייבין אותו על הראי' לבד רק על לקיחת האנס, וזה אונס גמור, דלקיחתו אין צורך אליו אל הצלה: וה"נ בנ"ד על פסק שפסקו שלא כדין אין מחייבין אותם דעדיין אין הממון נפסד רק על מה שמשלם עפ"י דיבורם וזה אונס גמור דזה אין צורך להם לצאת מכפיית הקהל ופס"ד שפסקו. אף שכבר עומד ממון הלוה ליפסד, מ"מ כל זמן שלא נפסד לא נוכל לחייבם על כך, אבל מ"מ עשו איסור בשגגה בהפסק דין, דעל זה לא נוכל לפוטרם משום אונס הקהל, שהרי בזה הם מצילים עצמם מן הקהל, ושפיר מחוייבים לחזור לתקן מה שעוותו, וכהא דפרק המקבל (ק"ח:) שאסור למכור ביתו לנכרי שהוא כמרביץ ארי לשכינו ומשמתינין אותו עד דמקבל על עצמו כל מיני הזיקות דאתי לי' מינ', ואף דבדיעבד לאחר שהזיקו הגוי פטור מלשלם לו דגרמא בנזקין פטור, היינו שאין מחייבין אותו ממון על זה שלא הזיק הוא ממון חבירו רק בגרמא ואף שהרביץ עליו הארי במעשה, אינו מחוייב על זה ממון, אבל במה שמקבל עליו כל הזיקא דאתי לי' מיני' בזה אינו נותן יותר ממה שהזיק לשכינו שאינו נותן עדיין ממון רק שמקבל הארי עליו, וזה מחוייב לעשות, שהארי שהרביץ על האחר יסלקנו מחבירו ויקבלנו על עצמו: וה"נ בנ"ד אף שאין הדיינים מחוייבים על הפס"ד לבד, היינו דהפס"ד לבד אינו היזק ממון ואינו מחוייב ע"ז ממון, אבל לחזור ודאי מחוייב דבזה אינו נותן רק שמסלק הזיקו, וקו"ח מהא דהמקבל, וכיון שמחוייב לחזור ולא חזר כמי שהזיק במעשה דמי כדמוכח מהא דנפרצה ולא גדרה, דמה שמחוייב לעשות מן הדין [ולא משום גמ"ח לבד כעין (ב"ק נ"ו) היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בדיני דגרמי] ולא עשה חייב עליו כאילו הזיק בידים: וכל זה בהדיוטות שהכריחום הקהל דחשוב הזיק בפשיעה, רק שהי' מוכרח ועל גוף הפס"ד אינו נפטר משום אנוס שמציל עצמו בפס"ד (וכמו בלסטים שאמר תנו כו' כנ"ל] אבל מומחה דקיבלוהו דפטור משום אונס דלאו פשיעה כלל, וע"כ אפי' נו"נ פטור ואין לחייבו משום שלא חזר בו, דלא הי' מחוייב לחזור כלל מן הדין [כמו מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דלא הי' מחוייב לסלק נזקיו כיון שאנוס הי' מתחילה] רק מתורת השבת אבידה ואף זה אינו ברור דזקן ואינו לפי כבודו אינו מחוייב בהשבת אבידה, כ"ש בזה שבזיון לו לומר שטעה] ועל זה אינו מחוייב ממון כמו היודע עדות ואינו מעיד לו ודו"ק היטב: סימן ג ב"ה סאכטשאב. שוכט"ס לכבוד הרב הגדול הצדיק המפורסם כקש"ת ה מנחם מענדיל נ"י האבד"ק פילץ הד ומה שהשוו אצל המו"ץ שחלקו הוא על העשיר בעד ששה מאות רו"כ ה בלא קנין דלא מהני בלא קנין רק ם לדין ולא נודע שטעו, אבל נודע שטעו ה בין לדין בין לטעות לא מהני בלא קנין,