אבני נזר חושן משפט קלז

ע"כ נ"ל דהנה כבר הקשיתי לשאול על הדמיון שהביא הר"ן מההוא דמקואות דשם המקוה גורם ואין מטבילין בכלים וכו' כנ"ל באריכות, לזה הקדים הרמב"ם דטעם חומרת יי"נ ג"כ משום דמטמא וטומאה עיקרו במקום שהרי טומאתו במגע מבחוץ ולריב"ב מטמא באוהל, וזה ידוע דכל טומאה וטהרה במקום, וקרא כתיב אל מקום טמא במקום טהור, ואסור להכניס דבר טומאה למקומות מקודשים, ומאחר שהטומאה במקום, שפיר יש לחלק אם היי"נ קדם תחילה למקום או היין כשר כמו במקוואות: ובהכי ניחא מה שאמר רב דימי אמר ר' יוחנן דין קמא קמא בטל ביי"נ, ולכאורה הי' יכול לומר דין זה בכל ביטול איסורין ודין יי"נ שנפל לתוך יין כשר דבטל בששים הוא דין בפ"ע ואיך נזדווגו שני הדינים בצוותא חדא לשנותם יחד: ולפמ"ש א"ש דר' דימי אר"י למד דין זה ממתני', דהנה לעיל (נ"ב:) מבעיא להש"ס תקרובת ע"ז שביטלה אם ביטלה טומאתו מי אמרינן איסורא דאורייתא לא בטל כו' תיקו, ופשיט דספיקו לקולא ככל ספיקא דרבנן, וא"כ קשה לפי פירוש ר"ד אר"י דמתני' דווקא התירא לגו איסורא ע"כ המקום גורם ומשום דמטמא כנ"ל ממילא אם יתבטל דאז טהור מטומאתו אינו במשהו, דאל"כ אלא דאפי' בלא טומאה במשהו, א"כ אפילו נפל איסורא לגו התירא נמי, דבזה אין שייכות לחלק במקום כנ"ל, וכ"ש בלא נתבטלה דאסור בכל גוונא כמובן, וע"כ מתני' דיי"נ שהוא עדיין נסך ולא נתבטל, וקשה היכי קתני אסור ואוסר דמשמע כמו שאין ביטול לאיסורו כך אין ביטול ליין אחר שאוסר, וקשה הא יש לו תקנה אחר שנתערב שיבטלנו ע"י עכו"ם, וצ"ל כיון שכבר נאסר אין חוזר להתירו אף שאח"כ יש שיעור ביטול, וכמו שאם ניתוסף היתר אינו מועיל לרב דימי דכי היכי דקמא קמא בטיל ה"ה קמא קמא נאסר וכמ"ש הר"ן עיי"ש ה"נ בזה, וא"כ מזה גופי' מוכח דקמא קמא בטל כמו שקמא קמא נאסר, וע"כ דין אחד קשור בחבירו דמשום דרב דימי מפרש למתני' דנפל התירא לגו איסורא דווקא מהא גופי' מוכח דקמא קמא בטיל, והא דלא מוקי ר' דימי ביי"נ של ישראל דאין לו ביטול, לק"מ דהא יי"נ לעולם אין לו ביטול ואעפי"כ לענין טומאה בטל ה"ה בשל ישראל: והעולה עפ"י זה דהיכי שנתבטל הע"ז ולא מטמא ואפי' בשל ישראל שוב אינו אוסר במשהו, וא"כ בנ"ד דכל משמשי ע"ז נתבטלו ושל ישראל לא נתבטל לענין איסור ואעפי"כ טומאתו נתבטל וכיון דטומאתו בטלה שוב בטל בששים, ובהא לא שייך שכבר נאסר קודם ביטול דאז הי' אסור בעצמו כמו של ישראל וא"ל ג"כ דנאסר שלא יועיל ביטול וחל עליו ע"ז של ישראל] ולא שייך שנאסר משל ישראל וא"כ שפיר בטל ברוב בששים: ודע שכל היתרים אלו במשמשי ע"ז דווקא אבל לא בע"ז עצמה, שהרי הרמב"ן בספר המצוות כתב דלאו דלא ידבק בידך מאומה מן החרם מדאורייתא דווקא בע"ז עצמה ולא במשמשים ותקרובת ע"ז ובירושלמי מפורש דטעם דאסור במשהו מדכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, וא"כ אין ללמוד להקל בע"ז עצמה מיי"נ, דזה אוסר במשהו מה"ת וזה מדרבנן כנ"ל: כן נלפענ"ד הק' אברהם סימן ק. ב"ה יום ב' ויחי תרמ"ט לפ"ק פה"ק סאכטשוב. שלום לנכדי המופלג השנון מו"ה מנחם מענדיל נ"י יקרתך הגיעני ונפשך בשאלתך בהא דבעי בב"ק (ע"ח:) מכרה חוץ מעוברה מהו, הא עובר חשוב דשלב"ל וכשם שאינו קונה דשלב"ל כך אינו משייר דשלב"ל, וא"כ לא הוי מכירה עכ"ד, ומילת לא בטעות יצאה מידי קולמוסך, או אולי במכוון דבב"ב (קמ"ח) ובש"ע סי' ר"ט סעיף ג' שאם שייר לעצמו אמרינן שבעין יפה משייר ושייר דקל לפירות וה"ה דשייר עובר דכיון דעובר הוי דשלב"ל ולא מהני בי' שיור אמרינן דשייר פרה לעוברה ושפיר הוי שיור, אלא דא"כ מאי מבעיא לי' להש"ס דלא ליהוי שיור הואיל ולא משייר בגופה דעובר לאו ירך אמו עיי"ש, הלא גם באם שייר פרה לעוברה ולא הוי מכורה כולה, דבריך מדוקדקים אך הי' לך לבאר, והנה הקושיא כתובה בקצוה"ח סי' ר"ט שם: ונראה ליישב דהנה בהא דעובר חשיב דשלב"ל נתקשו בה האחרונים בקצוה"ח שם ובשעה"מ פי"ב מהלכות נדרים ובמחנה אפרים עיי"ש, ואחת מן הקושיות מהא דתמורה (יוד) הקדש חל על עוברין ותירצו עפ"י דברי ב"י יו"ד סי' רל"ב דקדושת הגוף חל על דשלב"ל ודבר שאינו ברשותו] אך חזרו והקשו דשם מפורש דאף קדושת דמים חל על עוברין: והנראה בזה דמה דגוף עובר חשיב דשלב"ל כיון דמכסיא מ"מ הלא יכול למכור הבהמה עם העובר ביחד ויטול עבור העובר ג"כ, וכיון שיכול ליטול דמים כמו שהיא במעי אמו חשיב דמיו בא לעולם ויכול להקדישו קדושת דמים וכזה כתוב בש"ע שם עיי"ש, וממוצא הדבר נשמע דאף שאינו יכול למכור גוף העובר יכול למכור דמיו, והיינו שאם תלד יתן לו המוכר גם גוף העובר או דמיו, וה"ה שיכול לשייר להלוקח אם ירצה העובר יצטרך ליתן דמיו למוכר ושפיר הוי שיור בוולד שגם הוולד משייר להדמים כנ"ל, מאי קשיא א"כ דחשיב שיור משום דשייר לדמים א"כ הא דכתבו התוס' והרא"ש פ"ק דבכורות בשם ר"ת במקנה אוזן בכור לגוי לפוטרו מן הבכורה הוי דשלב"ל וצריך להקנות פרה לעוברה הא מ"מ נמכר לגוי לדמי' וחשיב שיש לגוי חלק כשם שחשוב שיור במכירה לענין דו"ה, לא קשיא דענין לדמיו חשוב רק שעבוד כמ"ש הרשב"א בפרק שלוח הקן דקדושת דמים חשיב רק שעבוד, מכ"ש בזה שגוף העובר יכול המוכר ליקח לעצמו ואין ללוקח עלי' אלא שעבוד דמים וקדושת בכורה מפקיע מידי שעבוד, דמה לי הקדש בפירוש קדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד מה לי קדושת בכור הבא מאלי' אבל גבי מכירה לענין דו"ה דאין במו קדושה ולא נפקע השעבוד חשיב השעבוד דמים שנשאר למוכר שיור כיון שהלוקח אם ירצה ליקח את העובר יצטרך ליתן למוכר מעות,