אבני נזר חושן משפט קלו

שכתב דהא דרבנן דנפל בתוך כלי גדול בלא עירוי, ועוד מוכרח כן לדעת הרא"ש דמתרץ הא דלא אמרינן ניצוק חיבור דרואין כאילו נתערב בזאח"ז וראשון ראשון בטל וא"כ בחביות אפי' קיתון של מים לא יועיל דשוב ניצוק חיבור וכנ"ל באריכות, וע"כ כראב"ד דמיקטף אקטופי ואעפי"כ במשהו, ועוד דאי ס"ל ראשון ראשון בטל מדינא א"כ להיפוך נמי בהתירא לגו איסורא נמי ראשון ראשון בטל ומה חומרא דיי"נ, ועוד דאפי' ביין במים נמי יאסר כיון דמדינא, וע"כ דלטעמי' דלא אמרינן ראשון ראשון בטל אם נתערב עד יותר מאחד בששים, וע"כ להיפוך נמי בהתירא לגו איסורא נמי מותר באינו מינו וכשנתרבה היתר ויש בו ששים על האיסור, וכן במינו אסור משום חומרא דיי"נ וכיון דע"כ לשיטה זו לא אמרינן ראשון ראשון בטל בנתרבה אפי' בצרצור, א"כ ע"כ הא דאסור בחביות אפי' לא נתרבה, ורק משום דדבר חשוב בב"א במשהו, וא"כ צ"ע אם חלקו של המומרים דמי לטיפה יי"נ בלבד או לקילוח חביות: אך נראה דיש להתיר ממנ"פ דאי כדעת רש"י בגיטין (מ"ז:) ד"ה טבל וחולין מעורבין דכל חטה וחטה חצי' טבל וחצי' חולין א"כ ה"נ כל משהו יש בה משהו במשהו חלקם של מומרים ובטל, ודווקא במערה מחביות דהי' קילוח מרובה בב"א בפ"ע קודם שנתערב, ואי כדעת התוס' דספק היכן חלקו, א"כ הוי כמו תערובת יבש ביבש דפסק הרמ"א דבטל ביי"נ כמו בשאר איסורים: איברא דיש לעיין בדברי הש"ך דבהפס"מ יש לסמוך על הרמב"ן והרא"ש והטור, למה חשיב הרמב"ן בין המתירין והרי הרמב"ן פסק דלא כרב דימי לגמרי דלעולם במשהו וכמ"ש הר"ן בשמו וכמבואר בחידושיו, ודוחק דחשיב הרמב"ן לסמוך עליו בפירושו דר' דימי אבל במה שפסק דלא כר' דימי לא נפסוק כוותי' רק כהרמב"ם דפסק כר' דימי, וכי את הטוב נקבל והחמור לא נקבל, וגם לשונו לא משמע כן דכתב דס"ל וכו' וא"כ כיון שהש"ך כתב רק לסמוך על תלת ואנחנו הרואים שהרמב"ן מהאוסרין, צ"ע אם נסמוך על הרא"ש והטור לבד נגד כל הפוסקים וסתימת הש"ע אף בהפסד מרובה: אמנם באמת פירש הר"ן דיש חילוק בין האיסור במקומו או היתר ודומה לההיא דמקוואות ואנכי בעניותי לא הבנתי הדמיון כלל, דבשלמא במקוה דצריך מקום למקוה המים ואין מטבילין באויר ואין מטבילין בכלים ותרגום מקוה מים בית כנישות מיא ועוד אין מקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן כל הני מוכחין דהמקום שבו מתאסף המים צריך אל הטהרה, וע"כ שפיר שייך לחלק אם המים פסולין קדמו תחילה אל המקום או הכשרים, אבל ביי"נ שאין המקום גורם מה נ"מ מי קדם אל הבור, ועוד דהא טעמא דר"א ברביעית מים בתחילה פוסלים המקוה משום דרביעית הוי מקוה מה"ת למחטין וצנוריות, וא"כ החילוק פשוט דאם הי' בתחילה רביעית שאובין הרי קדמה מקוה פסולה ואי הכשרים קדמו ואח"כ נפלו שאובים הא לא הי' לשאובים שם מקוה כיון שבאו מאויר ולא הי' אשבורן. ועוד דאי חשבת לרביעית מקוה כ"ש שהכשרים שהי' בתחילה מטהרים כל השאובין הבאים אליהם בהשקה כמו ארבעים סאה דאפי' נפלו עליהם אף אלף סאה בב"א מטהרים בהשקה קו וקושיא אחרונה י"ל עפימ"ש בחי' למקוואות אך הקושיות ראשונות קשיין, וביותר קשה שהר"ן בעצמו בהלכות נדה בשבועות כתב והיינו טעמא דמחמיר ר"א בתחילה יותר מעל פני המים משום דבתחילה הוי מקוה להטביל בו מחטין אבל ע"פ המים לאו מקוה הוא ובטל עד דאיכא שלשת לוגין וא"כ אין ענין לכאן כלל: ובאמת שהר"ן לדוגמא בעלמא נקטי', והעיקר מה שהכריחו להרמב"ם והר"ן לפירוש זה דבהיתרא לגו איסורא אפי' נפל בב"א אסור, מבואר בהר"ן משום דר' דימי אמר ראשון ראשון בטל אפי' לקולא, וא"כ מה זה חומרא בהתירא לגו איסורא הלא מדינא הוא, וכן אפי' באינו מינו אסר מדינא מזה הכריחו דהתירא לגו איסורא אפי' בב"א דליכא למימר קמא קמא בטיל אסור, והיינו היתרא באינו מינו, וכל זה לפירוש הרמב"ם בדר' דימי דאפי' ניתוסף עד שאין ששים בהיתר מותר, אבל לדידן דלא קי"ל בהא כהרמב"ם אלא דקי"ל כר' דימי ואעפי"כ אם נתוסף עד שאין ששים אסור א"כ שפיר מפרשינן התירא לגו איסורא בזאח"ז כמו איסורא לגו התירא בזאח"ז וכפירש"י, ושפיר הוי רבותא מה שאסור אפי' נתוסף היתר, ובאינו מינו מותר באמת אפי' ניתוסף היתר: וע"כ נ"ל להקל כהש"ך בהפס"מ כיון דנראה עיקר הפירוש בדר' דימי דלא אסור אפי' בהתירא לגו איסורא אלא בזאח"ז, ובש"ס לא איפסקא הלכתא דלא כר' דימי. אלא שהתוס' כתבו דרבין בר סמכא טפי, וא"כ בהפס"מ נוכל לסמוך ארב דימי אפי' לדעת התוס', כ"ש שהרבה פוסקים כר' דימי, וא"כ בנ"ד דאיכא חשש איבה נגד הגוים והפסד כנ"ל בשאלה יש להקל, ועוד דאיכא עוד צדדים להקל כנ"ל באריכות כן נ"ל: עוד אחת יש לחוש בנ"ד מחמת דברי המרדכי ביבמה שרקקה דם והעלו האחרונים דהעיקר שהמתיר בא לעולם בתערובות, וה"נ המתיר בא לאחר שנתבטלה הע"ז של נכרי: אולם כבר השגתי ע"ז משמעתא דמנחות (ס"ט:) ילדה שסבכה בזקינה אפי' הוסיף במאתים אסור דבתר עיקר אזלינן דאי גם בתר תוספות יבטל התוספות את העיקר עיי"ש. ולדברי האחרונים הנ"ל מה ראי' הא המתיר בא לעולם בתערובות אלא ודאי ליתנייהו לכל הני מילי, ועוד דבנ"ד י"ל דאף קודם שנתבטלה הע"ז יתבטל חלק הישראל בחלק נכרי לדעת הר"א ממיץ כנ"ל באריכות אלא שא"צ לזה כמ"ש: ולאחר העיון היטב נראה להתיר אף לדעת הרמב"ם דקי"ל כוותי' דאפי' נפל היתר מרובה לתוך איסור בב"א אסור, דהנה הרמב"ם בפירוש המשניות פירש המשנה ג"כ כרב דימי וכנ"ל דאפי' נפל בב"א אסור וכתב שם וז"ל ופסק הלכה ביי"נ בלבד כלומר שנתנסך לע"ז מטמא טומאה חמורה כמת והוא אוסר בכ"ש, והנה יש לעיין למה הקדים שמטמא טומאה חמורה ומשנתינו בדין איסור מיירי ולא בטומאה, ואם בא להשמיענו דין זה הי' לו לעשות כן אחר שפירש המשנה לא להקדימו לעיקר פירוש המשנה: