אבני נזר חושן משפט קלה

חשיב יותר אינו בטל, ולפי זה בנ"ד שהי' מעורבים מתחילתן יחד בטל כשאר איסורין, אלא דיש לפקפק בהוראה זו כיון דמתחילה קודם ביטול הי' הכל אסור נמצא שהאיסור יש לו מקום קבוע כאן וההיתר בא אח"כ בשעת הביטול והוי כנפל היתרא לגו איסורא דבמשהו: אך י"ל דביטול ברוב חל תחילה לענין שיהי' לו ביטול ולא חשיב איסור באיסור דמשמע מלשון הש"ס ע"ז (נ"ג) מדאמר רחמנא ואלהיהם תשרפון באש מכדי ירושה וכו' ואי משום הנך דמעיקרא דבביטולא בעלמא סגי להו משמע דאין חיוב שריפה כלל בע"ז דוכרי דבביטול לא בעלמא סגי להו וא"כ שפיר מחולקים דזה מחויב רק ביטול וזה מחויב שריפה ויוכל להתבטל: אך ז"א דע"ז של ישראל בע"ז של נכרי אינו בטל ברוב דשם בעלים לא בטיל, ולא דמי להא דמסיק בביצה (ל"ח) דלבטל מים ומלח לגבי עיסה אף דשם בעלים לא בטל מ"מ איסור תחומין שבו בטל דהתם אינו תלוי במה שעכשיו שלו רק במי שהי' שלו בה"ש, וא"כ אף שנשאר שלו דשם בעלים לא בטל, מ"מ אינו מתחייב מזה שיהי' כרגליו, דמה שהוא עכשיו שלו אינו מועיל כלל לתחומין, אבל הכא דזה וזה ע"ז רק שזה ע"ז של נכרי ואילו יזכה בה ישראל לא יהי' לה ביטול, וא"כ כיון דשם בעלים של ע"ז של ישראל אינו בטל ברוב ע"כ אין לה ביטול דע"ז של ישראל הוא [ובאמת לחלק בין ההוא דביצה י"ל בפשיטות דהתם שהשאילה המים ומלח אין לה במים ומלח דין ממון כלל רק איסור גרידא, וכתבתי החילוק הנ"ל דאפי' נתערב מים ומלח שלה בעיסת חברתה בטל איסור תחומין שבו ואעפי"כ אין ענין לנ"ד, וא"כ אי אפשר לביטול ברוב לחול אלא לאחר שנתבטלה הע"ז דאז אפי' נשאר שם בעלים עלי' מ"מ בטל במה שזה ע"ז וזה היתר שהרי הע"ז של נכרי לאחר שנתבטלה אפי' קנאה ישראל אח"כ מותרת, כ"כ יתבטל הע"ז של ישראל שם ע"ז מעלי' דאף שהוא של ישראל מותרת (וזה אף למה דס"ד בביצה דאיסור תחומין ג"כ אינו בטל משום דאיסור תחומין שבו ג"כ ענין בעלים ששייך אליו] ושוב הוי כמו נפל התירא לגו איסורא: אך י"ל לשיטת הר"א ממיץ במשמשים שזכה בהם ישראל סגי להו בביטול, ומה שהי' תחילה ע"ז של ישראל בטל ברוב ע"ז, ואף של נכרי שהוא עכשיו שלו וזה אינו בטל אינו מוציא מתורת ע"ז של נכרי לשיטת הר"א ממיץ, ואפי' לשאר פוסקים מ"מ בטל בששים קו"ח מסתם יינם וכנ"ל באריכות: אך מ"ש האבני מלואים לדעת הר"ן בפשיטות דכשאיסור והיתר אין להם חשיבות מקומו זה על זה בטל כשאר איסורים ובדברי הר"ן אין הכרע, ולפענ"ד ראי' להיפוך, שהרי כתב דהרמב"ם פסק לדרב דימי ופסק לדרבין דבעי קיתון של מים דלא פליגי אהדדי דההיא דרבין בחבית דנפיש עמודה עיי"ש, והנה ע"כ לומר דלא נתרבה אח"כ עד שאין בקיתון ששים כנגד היי"נ דאי נתרבה הלא כתב הרמב' פט"ז הלכה ואו דאפי' מבשא"מ לא אמרינן ראשון ראשון בטל אלא בצרצור קטן, וכיון שלא נתרבה למה לא יתבטל היין בששים לפמ"ש הר"ן דאיסורא דחביות הוא כיון שהוא כלי שדרך לערות בו רואין הכל כאילו נפל ונתערב כיון שעומד להתערב, וא"כ כשלא נתערב אח"כ שפסק לקלח למה יתבטל ביין ג"כ: ואפשר לומר משום ניצוק חיבור, שהרי הקשו ז"ל אפי' בצרצור דנימא ניצוק חיבור, ותירץ הרא"ש והריטב"א דלא אמרינן ניצוק חיבור אלא שרואין כאילו נתערב כולו בקילוח זה והכא אפי' נתערב כולו בקלוח זה ראשון ראשון בטל, וא"כ בחביות דלא אמרינן בי' ראשון ראשון בטל שוב ניצוק חיבור, וכן י"ל לתירוץ הר"ן שכתב שכיון שאותו שנפל למטה נתבטל איך יאסור יין שלמעלה, והכא כיון שלא נתבטל בשעה שנפל שאז הי' סופו להתערב הכל שפיר אמרינן בי' ניצוק חיבור וכאילו כל היין נתערב ואסרו, ושוב אף שפסק אח"כ לקלח אסור משום ניצוק חיבור, ומ"מ סגי הקיתון של מים לבטל דלגבי מים לא אמרינן ניצוק חיבור, וגדולה מזה כתב הר"ן פרק ר' ישמעאל (דף שנ"ו) דיין שבגת אינו נאסר בניצוק אף דתערובות נאסר במשהו, כ"ש במים דאינו נאסר בתערובות דאינו נאסר בניצוק, כן י"ל לכאורה: אבל זה אינו, שהרי הרשב"א בתה"ב הארוך כתב כדברי הר"ן דיין שבגת אינו נאסר בניצוק ואעפי"כ כתב בתה"ב שם והביאו הטוש"ע סי' קכ"ו סעיף ז' קנקן יין שנתערב בו מים שעירה ממנו לכלי יי"נ אם יש במים שבקנקן לבטל היי"נ מותר היין שבקנקן, הרי דבעינן ששים במים נגד היי"נ אף דלגבי מים לא אמרינן ניצוק חיבור [והיינו כיון דהוי חיבור לגבי יין אף לגבי מים חשיב חיבור] מ"מ כיון דלגבי יין אמרינן ניצוק חיבור בעינן שיהי' במים ס' לבטל את כולו, וה"נ נבעי' ס' במים לבטל כל החביות ואף מה שלא ירד, ואם באמת יש לבטל את כולו נצרף גם היין לששים לשיטת הר"ן דאין חומר בחביות אלא רואין כאילו נתערב כולו, וא"ל עוד דכשיש קיתון מים לא אמרינן ניצוק חיבור כיון שנתבטל, דליתא דגם ביש קיתון לא נתבטל מתחילה כיון שסופו לירד כולו כמבואר ברמב"ם דאפי' ביין במים בחביות לא אמרינן ראשון ראשון בטל: והנ"ל בדעת הר"ן דלעולם לא אמרינן בי' ניצוק חיבור כיון שאין היין שנתערב אוסרו אף יין שלמעלה אין אוסרו ומ"מ בלא קיתון מים אסור כיון שבתחילה לא נתבטל כיון שסופו לירד אף שלא נאסר כל הבור מתחילה משום שסופו להתערב ותדע שהרי בטפת חלב שנפל על החתיכה כתב הרשב"א בחולין דלא אמרינן שאסר מקום נפילת הטפה ונעשה נבילה משום שסופו להתפשט בכל החתיכה, ומ"מ הדבר ברור שלא נאסרת החתיכה כשאין בה ששים בטפה תיכף בעת נפילת הטפה דא"כ מה מהני ניעור בתחילה, הרי דסופו להתערב מהני רק שלא יחול ודו"ק] וכיון שבתחילה בעת נפילתה לבור לא נתבטלה וקנתה לה מקום בבור ואח"כ שניהם במקומם והוא במשהו במין במינו ומהני קיתון של מים לבטל, דבאינו מינו בששים, ומוכח דאפי' בשניהם שוים במשהו, וא"כ אין שום היתר לדעת הרמב"ם והר"ן דפסק כוותי' בש"ע סי' קל"ד סעיף א': אך לפמ"ש הש"ך שם סק"א דבהפס"מ סמכינן על הרמב"ן והרא"ש והטור דאפי' נפל התירא לגו איסורא בב"א, רק כשנפל בזאח"ז אמרינן ראשון ראשון בטל ואסור, א"כ בנ"ד נמי בטל בששים, ואף דאין היתר להרא"ש והטור זולת כשהי' דבר מועט כמו קלוח היורד מצרצור קטן והוא דין המבואר שם במחבר בטיפה של יי"נ, אבל לא בנפל בב"א שיעור מרובה כמבואר ממה