אבני נזר חושן משפט קלג

מעורב בתוכם ע"ז של ישראל שחטא שאין לה ביטול, וע"ז אוסר במשהו בהנאה, והנה מלבד ששעת הדחק בדירות יש לחוש ביותר לאיבה שהכומר אומר שבאם נאסר הדירות לא יניח לשום נכרי לקנות אצל ישראל ע"כ טרחתי למצוא היתר ובעזה"י מצאתי, וזה החלי, בעזר צורי וגואלי: והנה בעיקר דין משמשי ע"ז של ישראל יש ארבע שיטות: שיטה הא' הוא שיטת ר"ח דדווקא ע"ז עצמה אין לה ביטול אבל משמשי' יש להם ביטול: שיטה הב' הוא שיטת הר"א ממיץ הובא בסמ"ג והטור והג"מ דמשמשי ע"ז של נכרי שזכה בהם ישראל יש להם ביטול ודווקא בע"ז עצמה שזכה בה ישראל אין לה ביטול מדרבנן משום גזירה אטו ע"ז של ישראל עצמה, והב"ח הסיב דעת הר"א ממיץ לדעת אחרת דבע"ז עצמה אפי' לא זכה בה ישראל רק שבאה לידו כגון שמצאה לפני יאוש או שגזלה מגוי שאין לה ביטול אטו זכו בה ובמשמשים דווקא בזכה אסורים, וכתב שכ"כ בסמ"ק להדיא, ואנכי עיינתי בסמ"ק ולא מצאתי אפי' שום משמעות, ואולי פשיטא לי' להב"ח דבזכה בה ישראל בע"ז מדינא אין לה ביטול ע"כ מדכתב הסמ"ק דאין להחמיר בהם משום גזירה וכו' [ובזכה בה פשיטא לי' להב"ח] בלא זכה בה מיירי, אבל אין זה ראי' שהרי בריטב"א בשם הרמב"ן דהא דע"ז של ישראל אין לה ביטול עולמית בעבדה הישראל או בעצמו או ע"י שליח אבל ע"ז של נכרי שזכה בה ישראל מה"ת יש לה ביטול, ותמיהני שהב"ח סותר דברי עצמו דכאן פירש בהטור דאפי' לא זכה אלא שגזלה מהגוי אין לה ביטול, וע"ז הביא הטור דעת הר"א ממיץ להקל במשמשים, ובאו"ח סי' תקפ"ו פירש דברי הטור דבע"ז של עכו"ם אפי' נתכוין הישראל לזכות בה בתורת גזילה יצא בשופר עיי"ש, מוכח דיש לה ביטול, וכ"כ הטור שם להדיא ואעפ"י שהוא גזול, הרי דאף שבא ליד ישראל יש לה ביטול כל זמן שלא זכה בה, ע"כ ברור שדעת הר"א ממיץ כמו שהבין המחבר והלבוש דע"ז שזכה ישראל מדרבנן ובמשמשים כה"ג מותר: השיטה הג' הוא שיטת הראב"ד והר"ן בע"ז דמשמשים שזכה בהם ישראל ג"כ אין להם ביטול זולת אם נשארה הע"ז בידי נכרי וביטל הגוי גוף הע"ז נתבטלו המשמשים אף שהם ביד ישראל כיון דקי"ל ביטל הע"ז נתבטלו משמשי': שיטה הד' הוא שיטת הר"ן בפרק לולב הגזול בהא דלולב של עכו"ם אם נטל יצא וקשה הא בעינן לכם וכיון שזכה בה ישראל אין לה ביטול, ותירץ הראב"ד במשמשי ע"ז שיש להם היתר ע"י שיבטל הגוי גוף הע"ז וכתב עלה הר"ן ז"ל אין זה ברור בעיני דאפשר דכי אמרינן דכותי שביטל ע"ז ביטל משמשי' היינו דווקא שלא זכה בהם ישראל אבל אם זכה בהם ישראל אפשר דאין להם ביטול לעולם, וכ"כ הר"ן בע"ז דשופר של עכו"ם דיצא בע"ז דכותי או במשמשי ע"ז דכותי וכגון שנטלו שלא ע"מ לזכות בו, ואזיל לטעמי' בסוכה, ודלא כמ"ש בפרק ר' ישמעאל: והנה לכאורה בנ"ד אין היתר כי אם לשיטת ר"ח וכבר נדחה דעתו בכל הפוסקים ובטוש"ע לא הובא דעתו כלל, ולאחר העיון נראה היתר אף לדעת הר"א ממיץ: והנה יש לברר לפמ"ש הריטב"א בשם הרמב"ן דהא דע"ז של ישראל מה"ת אין לה ביטול דווקא שעבדה ישראל וזה נקרא משמשי ע"ז של ישראל אם שהישראל עשה המשמשים אפי' לע"ז של נכרי או שהע"ז של ישראל וא"כ הגוי עשה המשמשים לע"ז של ישראל: ולפענ"ד נראה מצד הסברא דהעיקר תלוי בע"ז עצמה שעבדה ישראל שהרי המשמשים אינם נאסרים משום מעשה ששימש בהם שהרי אינו מעבודות המכבד והמרבץ לפני', ועוד דא"כ הי' נאסרת אפי' לא יחדו לע"ז אלא ששימש פעם אחת דומיא דע"ז עצמה, אלא ודאי שהמשמשים אסורים משום שביטלום להע"ז, וע"כ מדמים התוס' להבדיל בין קדושה לטומאה] לתפילין דבעינן צר בי' ואזמני', וא"כ מה נ"מ מי ייחדם ושימש בהם להע"ז ואיך נאמר דאם הישראל יחדם לע"ז של נכרי לא יהי' לה ביטול ואיך הטפל חמור מן העיקר, ובוודאי בענין איסור ע"ז שהוא של ישראל אם המשמשים של ישראל אף שהע"ז עצמה של נכרי לא שייך טפל חמיר מן העיקר, שהרי הע"ז עצמה אם זכה בה ישראל תהי' אסורה אף המשמשים כמוה, וכיון שהם של ישראל אסורים, אבל בענין איסור תורה שתלוי רק בעבדה ישראל ואם הע"ז בעצמה עבדה נכרי ולעולם סגי לה בביטול איך יהי' המשמשים חמורים ממנה ואיסורם אינו אלא משום שבטלים אל הע"ז עצמה: ושוב מצאתי הדבר מפורש בלשון הריטב"א (דף נ"ב) ד"ה ורב המנונא האי בעיא דר' המנונא לא אתיא אלא במשמשי ע"ז דנכרי דאילו בע"ז של ישראל כיון שאין לה בטלה אף כשנשבר כשם שלא בטלה איסורו כך לא בטלה טומאתו, הרי דהאי דנכרי מוסב על הע"ז דאילו במשמשי הכי הול"ל דאילו במשמשי ע"ז של ישראל כיון וכו' ועוד דכתב כיון שאין לה בטלה וזה קאי על ע"ז ע"כ כתב לה לשון נקבה ומסיים אף כשנשבר אמשמשים לשון זכר עיי"ש כל המאמר דקרי המשמשים בלשון זכר, וחששתי אולי טעות הדפוס ובדקתי בס' ריטב"א ישן דפוס שאלוניקי אשר שם בא ראשונה בדפוס וכ"כ, והנה אין ספק מלשון ריטב"א זה דס"ל דמשמשי ע"ז של ישראל שהע"ז עצמה דישראל, וכן משמע לשון הש"ך ביור"ד סי' קמ"ה סק"ט וז"ל כלומר אם הבית משמשי אליל של ישראל דאליל של ישראל ותשמישה אין להם ביטול הרי להדיא כמ"ש, (והאי דלא פירש הש"ך שהבית של ישראל ונאסר משום שזכה בה ישראל משום שהמחבר פוסק לעיל כהר"א ממיץ דמשמשים אינם נאסרים משום שזכה בהם ישראל והרמ"א לא הגיה עליו משמע דהכי ס"ל]: ובהכי ניחא סברת הר"א ממיץ דלא גזר אלא בע"ז עצמה ולא במשמשים ולכאורה מה נ"מ בין זה לזה ושניהם אסורים מה"ת, ולפמ"ש ניחא דלא גזרינן אם המשמשים של ישראל אטו עבד ישראל הע"ז וק"ל: הנה בררנו דלדעת הר"א ממיץ המשמשים לעולם יש להם ביטול זולת אם הם משמשים לע"ז של