אבני נזר חושן משפט קלב

מעולם לא הי' פיקח בשום פעם ע"כ דברי הט"ז: ותמיהני דמטעם זה לא יצטרך בדיקה כלל, דאם מחמת שטות הוא מעולם לא הי' פיקח גם בשעת קידושין, ויפה הקשה ב"י על הרשב"א, אך עיקר הראי' מהא דפרק חרש, דלר"א יועיל [אלא ודאי לעתים חלים עתים שוטה לא מהני בדיקה] לא הבינותי, שהרי לרבנן חשיב ודאי אינו בר דעת ואף שהוא נושא ונותן ותקנו בי' רבנן שיהא רמיזותיו קיים במטלטלין אעפי"כ לא הוי בר דעת כמו קטן אף שנושא ונותן מבחין כל דבר מ"מ לא הוי דעתו דעת, ור"א מספקא לי' אם הוי דעתו דעת, ומבעיא לי' בגמ' דאפשר עתים הוי בר דעת עתים אינו בר דעת דקרי לי' עתים חלים עתים שוטה לשם המושאל, אלא ודאי חרש אינו שוטה, והרי לחרש תקנו חכמים נשואין ולא לשוטה, ובפרק מי שהחשיך לשוטה יהבינן לחרש לא יהבינן, וכיון שאינו שוטה ממש מה בדיקה שייך ובודאי יעמוד על המבחן ויודע להשיב ברמז על כל דבר ואעפי"כ אינו בר דעת לרבנן בודאי ולר"א בספק ואפשר בשעת קידושין הי' בר דעת ולא עכשיו: אך יש להביא ראי' דבעתים חלים עתים שוטה חיישינן שמא נשתטה אחר הבדיקה מדברי בעה"ע שהביא הב"י בשכ"מ שאמר כתבו ושוב נשתתק א"צ בדיקה דאי צריך בדיקה ניחוש שמא נשתטה אח"כ דאין כותבין עד שישתפה, וה"ה בעתים חלים עתים שוטה דלא מהני לי' בדיקה שמא נשתטה אח"כ, ונסתייעו דברי ב"י וב"ש, מ"מ זה דווקא בהוחזק להיות עתים חלים עתים שוטה, אבל משוגע הזה שלא הבריא מעולם וחזר להיות בריא עתה שחזר לא נחוש לו כלל שיחזור וישתגע כמ"ש מהרא"י באשה עתים חלומה שכל זמן שלא יתחזק בג' זימנא לא נחוש שתחזור להשתטה, ה"נ כיון שראינו שהוא בריא ולא הוחזק שיחזור לחליו לא נחוש כלל: ואמנם כי בתוס' חולין (ט"ו:) גבי הי' חולה מבע"י והבריא דלא הוי מוקצה דרגילות שיחזור לחליו ומהרא"י לא אמר אלא שאינו ודאי שתחזור לחליו ולא מצינו שגזרו חכמים בספק, יש לחלק שהתוס' לא אמרו בבריא לגמרי, דהגמ' דקאמר והבריא היינו שיצא מסכנתו דהיינו שיאסר לשחוט עבורו בשבת אבל חולה הוא ע"כ רגילות שיחזור לסכנתו, משא"כ בנ"ד שיהי' בריא אולם מיהו בתשו' הר"ן סי' ס"ו דחזקת בריא הוי חזקה העשוי' להשתנות דחולי מצו', וה"ה בזה שכבר הי' לו חולי שגעון אף שהבריא לגמרי חולי שגעון מצוי' אצלו כן מסתבר]: עוד יש לחלק בין הא דבעה"ע ולומר דווקא בחולה שנשתתק קשה הבדיקה כל משך הכתיבה, לפי זה י"ל דאפי' לב"י דחרש את"ל דעתים חלים עתים שוטה הוא עתים חלים שבדקו דווקא משום שהוא חרש קשה הבדיקה: אך ראיתי לספר תורת גיטין סי' קכ"א סק"ח וז"ל ואם ריפאהו רופא מומחה ואמר שנתרפא וגירש ע"י ואח"כ חזר לחליו יש לעיין אם יש לדמותו לרואה מחמת תשמיש ביור"ד סי' קפ"ז הואיל וכאן הוא ספק דאורייתא, ויש לעיין במה מיירי, אם לא ראהו בשעת גירושין שהוא חלים למה נסתפק דווקא בחזר לחליו הא בעת כתיבת הגט חלים הי', ומאז עלה בדעתי דבר חדש (רק שלא מצאתי לי חבר וכעת ראיתי דברי תורת גיטין הנ"ל מסייעים לי] עפ"י דברי רש"י נדה (מה:) במשנה אפי' אמרו אין אנו יודעין וכו' גדולים הם ובכלל שוטה נמי לא מחזקינן להו דסופם לבוא לכלל דעת עד כאן, לפי זה י"ל ה"ה להיפוך בחלים וסופו לבוא לכלל שטות חשיב שוטה, והא דעתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הוא כפיקח אף דאחריו יבא לכלל שטות, ליתא שהרי אחר השטות יבוא לכלל חלים כיון שהוא לפעמים כך וא"א למיזל בתר סופו שהאיש אין לו סוף ידוע, אבל מי שהי' משוגע תמיד אף שאיזו ימים הי' חלים ושוב חזר לחליו איגלאי מילתא דמה שהי' חלים תחילה לא הי' על תמיד בריאותו רק הי' סופו לחזור לשטותו, ואף מתחילה נחשב שוטה, אך כיון שהרופא אמר שיתרפא כלומר שלא ישיב לשטותו כמו ברואה מחמת תשמיש שאומר ששוב לא תראה, ואף שאח"כ חזר לשטותו אמרינן השתא הוא דאיתרע, וע"ז מסופק בתורת גיטין אם להאמין לרופא, לפי זה בנ"ד לפי עצם השאלה אין גיטו גט: ולא דמי למי שנשחט רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין אף שסופו למות, שאני התם שדעתו צלולה לגמרי ולא התחיל ענין שגעון, אבל זה ששגעונו טמון בקרבו והא קמן שחזר לשגעונו כיון שהתחיל בו ענין שגעון אזלינן בתר סופו כמו בטריפה דסופו לטרוף טריפה משום שהתחיל בו מעשה הטורף, וכ"כ בח"ס חיו"ד סי' רנ"ו בענין דיו לס"ת דאף שהי' שחור בשעת כתיבה כיון שיש בו ענין שמכחו יתאדם אזלינן בתר סופו, משא"כ הנשחט רוב שנים לא התחיל שום קלקול בדעת שלו וסופו למות הוא כמת לא אמרינן]: והנה כת"ר דלה דלה לנו מדברי האו"ז בתשובה סי' תשע"ח אם יש לה עת קבוע לא מגרשה ואם אין לה עתים קבועים מספקא לי' אם מקרי חלימה ופירש כבודו [כאן חסר איזו תיבות] הנה דברים אלו אין להם הבנה כלל שאם מחזיקין שתשאר כך עדיפא מעתים חלים עתים שוטה שהיא פקחת גמורה, (ועוד סיום דבריו קשיין טובא שכתב שבעת חלימתה צריך שלא יהי' בה דברים השנוים בחגיגה מיהו בעת פתיותה אם יודעת לשמור גיטה מעצמה סגי, ולמה לא סגי אם כן היא בעת חלימתה, ומלשון שאין יודעין לפרשו אין להביא ראי' ממנו: זה העולה מצידי לפלפל בדין זה, ובעסק גט זה אין רצוני להתערב כלל, ואם כבודו מסופק בדבר יכול לכתוב לחכמים אחרים אפי' לחכמים שמחוץ למדינה, ואפשר אם אראה תשובת חכמים בזה אתערב בדבר, ועיקר הקישוי אצלי מאחר שלא הי' אצלי מכתב מהרב המסדר, וגם לא ידעתי בטוב מעלת הרב המסדר בחכמה וביראת חטא: הדוש"ת הק' אברהם סימן צט שאלה. בעירנו הי' בית תפלה לעכו"ם ואח"כ סתרוהו ובנה גוי אחד שקנה העצים מהבית תפלה בתוך בתים שבנה, והנה נודע שבעת העמדת הבית ע"ז הנ"ל הי' שני מומרים שחיק טמיא, וא"כ