אבני נזר חושן משפט קכט

איברא דהמעיין ברא"ש בקמחא שכתב דלא מיירי בקמח הנטחן דק דק וכו' אלא בקמח שלא נטחן כל כך עי"ש וא"כ א"א לפרש דלכך הלכה שמברכין שהכל משום שנשתנה דהא בגרגלידי דליפתא בין פרמינהי פרימא רבה בין פרמינהי פרימא זוטא מברך בפה"א וכן הוא בש"ע סי' ר"ה בפירות האדמה שחתכם לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתם בשביל כך וע"כ להרא"ש הטעם משום דאית לי' עלויא ודומה לפירות שאין דרכן לאכלן חיים שמברך עליהם כשהם חיים שהכל וכוסס חיטה שאני שיש בו מעלה שהוא ברי' ומעלה זו אין לו כשהוא לחם ע"כ לא חשיב נשתנה לגריעות לגמרי: העולה מזה בדין פירות שריסקן היטב תלוי במחלוקת הרא"ש והרשב"א דלרא"ש כיון דאפי' במיא דסילקא שנשתנה לגמרי מברך ברכת הפרי כיון דלאו זיעה כ"ש בנתרסק הפרי עצמו, ראי' זו מצאתי בט"ז] ולרשב"א מברך שהכל כדמשמע מקמחא דחיטי, ועוד מוכח כן שם בסוגיא לרשב"א שהרי בתחילה הוה ס"ל להש"ס הטעם בקמחא דשהכל משום דנשתנה אלא דמקשה משמן זית והרי שמן זית הטעם רק משום שכל דרך אכילתו בכך ואל"כ אף שיש בו טעם הפרי כמו במיא דסילקא מברך שהכל לרשב"א היכא שאין זה רוב אכילתו ואף בלאו זיעה שיש בו טעם מ"מ מברך שהכל וטעמו של רשב"א נראה דבהעור והרוטב משמע שם בסוגיא דאין חילוק בין משקין היוצאין בין המחה וגמעו דיליף משקין היוצאין מתרומה וחד מהנך דהיינו בהמחה עיי"ש וברשב"א שם, וא"כ כיון דבמשקין היכי שאין זה כל דרך אכילתו מברך שהכל משום שנשתנה ובש"ס מדמה שנוי קימחא למשקין ממילא מוכח דהיכי דנתרסק לגמרי מברך שהכל, וא"כ להלכה כיון דפסק המחבר בסעי' י' כהרשב"א קם דינא בפווידלא לברך שהכל ודלא כהט"ז: ואין להביא ראי' מדברי הרר"י שתירץ הא דאין מברכין על פת אורז בפה"א משום שאין דרך אכילתו והנאתו בכך ובלא זה הי' מברך בפה"א, דהרר"י לטעמי' שכתב במיא דסילקא הטעם דבפה"א ולא דמי לדובשא דתמרי דמיא דסילקא עומד לטבל בו פת ואוכלא הוא, וא"כ ה"ה בנתרסק כיון דמ"מ אוכלא היא מברך ברכת הפרי ע"כ הוצרך לומר דאין דרך אכילתו כך אבל לדידן דקי"ל כרשב"א במיא דסילקא דווקא שרוב אכילתו כך ה"ה בנתרסק לגמרי היכא שאין רוב אכילתו כך מברך שהכל: הק' אברהם. סימן צז. בענין כהן שנשא אשה ואחד הוציא לעז עלי'. שאלה. בן נגיד אחד כהן נשא בתולה מעיר אחרת זה יותר משנה, והמה דרים בבית אבי הבעל ובבית ההוא הי' איש אחד רגיל תמיד כבן בית לערך חמשה עשר שנים אשר כל עניני הבית הי' על פיו והי' מורגל תמיד עם הב"ב בקרבות רב, ואחר החתונה של הזוג הנ"ל התחיל האיש הזה לחרחר ריב ומדון בין הזוג ועשה כל התפעלות שיהי' ביניהם גט פטורים וימאס מאד את הבעל בעיני אשתו עד שהביא זאת שאבי הבעל ואמו גרשו את האיש הנ"ל מהיות שמה עוד בבית הנ"ל ואח"ז התחיל מבחוץ לדבר על לב האשה ע"י שלוחים ומכתבים שאל תחוס עליהם ועל רכושם רק שתסע לביתה ולעירה, והי' עי"ז מחלוקת רבות ועצומות בין הזוג ובין הכלה וחמותה, ונהפך האיש הזה לשונא לבית זה, וקודם פסח מצאה חמותה בהארגז של האשה הנ"ל מכתבים מהאיש הנ"ל אשר כתב עליהם דברים מאוסים ורעים ובתוכם הי' מכתב אחד אשר כתב בתוכו שתזכור אהבתו ולמה מתרחקת ממנו ובדברי פיוס ודברים מאוסים, וגם כתב שם בזה"ל ווארים באמת ביזט די בעוויסט אז דער וואס שטעקט נור איין מאהל דרינען איזט שוין נישט קיין קלייניגקייט ובפרט 86 מאהל, דאכט זיך מיר אז אזעלכעס איזט שוין נישט צו פערגעסין, וגם כתב שם ווארים דאס טייערסטע און דיינעס בעסטע האט קיינער ניכט צו גינימען נור איך וגם עוד דברים מאוסים, אך לא נכתב בהמכתב מתי נכתב ולא נחתם וגם שמו לא חתם עליו רק שניכר שהוא כתב ידו והאשה אומרת שלא תדע משום דברים שבעולם וגם מהאגרת אינה יודעת אם הי' בארגז שלה, וגם האיש הנ"ל נותן אמתלאות פעם אומר שכתב במכוון כדי שיהי' ג"פ בין הזוג ופעם אומר שכתב המכתב הלז לחמותה ופעם אומר טעמים אחרים ומדבר תהפוכות תמיד, וגם שאלה החמותה לבעל אם לא ראה ביניהם דבר מה בעוד שהי' האיש הנ"ל בביתם, והשיב שראה ב' פעמים שישב על המטה בעת שהיא שכבה והוא הי' בחדר ההוא וגם איזו פעמים הי' ישן בחדר ההוא שהמה ישנים שמה והבעל הוא תמיד בביתו ולא זז מעולם מקיר העיר וחוצה, וגם הי' נכתב במכתב הלז שתשרוף את האגרת עד כאן: והגם שלכאורה אין כאן חשש, א) שכ"ז הוא שלא בב"ד ושלא בעדים וגם ליכא קול ולא עידי כיעור וכבר פסק רמ"א שאפי' אם יש ע"א בדבר מכוער לאו כלום ולא יוכל להאמין, מכ"ש היכא דליכא שום עד דאפי' יחוד לא הוי כיעור ומכ"ש כאן דלא הוי יחוד דבעלה בעיר ב) יען שלא אמר האיש שום דבר בפיו לפני שום איש רק בכתב ובענין זה בודאי לא הוה כתיבה כדיבור כנראה מדברי הגהות מרדכי סוף קידושין ג) בכה"ג ודאי לא אמרינן פלגינן דיבורא לפי דברי הרשב"א, ואף שהנוב"י דחה דבריו כבר השיב בקה"י סי' י"ב, וגם בהרבה פעמים אפשר שגם הנוב"י מודה לזה, ד) שבזה הלשון שכתב אף אם הי' אומר בפה ג"כ לא הי' יכול לאוסרה יען שלא נכתב בפירוש שהי' זנות ביניהם אך משמעות דבריו משמע שכן הוא אך לא נכתב בפירוש והוא נתן אמתלאות שח"ו לא הי' שום דבר ביניהם ה) דבמקום קטט פסק רמ"א דלכל הדעות אינו נאמן להאמין ע"א ואולי אף המהרש"ל מודה בכאן דאינו נאמן הבעל בענין כזה דפלגינן דיבורא: הנה מכל הני טעמא נראה דאין חשש אך מחמת חומר איסור א"א והדבר לא יוכל לבוא לפני הבד"צ שבסביבותינו ע"כ אבקש עוד הפעם ילמדנו רבינו שימחול בחסדו הטוב להשיב על הנייר זה מטעם הנ"ל: הנני המשתחוה מרחוק מול פאר כבוד קדושת תורתו ומצפה לתשובתו ראובן ישעי' בר"מ רוטנבערג