אבני נזר חושן משפט קכז

ועד הסוף ועד אבז ב"ה עכ"ל במחכ"ק שליט"א דבריו הם בלתי מובנים כי אדרבה נכסי חו"ל שקרא כ"ק אוכל מתוך פסולת זה נתן בעד מערת המכפלה, וכ"ק שליט"א כתב שלענין מערת המכפלה שהיא המרכבה לא רצה גם בירור מפסולת אלא טהרה גמורה, וא"כ במה שהשתמש לצורכו הי' צריך לדברי כ"ק שליט"א להיות מנכסי חו"ל, והרי אדרבה, לצורכו הניח לעצמו נכסי א"י, ובעד מערת המכפלה נתן נכסי חו"ל: יט) עוד כתב כ"ק שליט"א כי מנחת קנאות הוא לכפרה על מעשי' וישאר מאותו קרבן השארה למטה רוח קנאה וחימה שיכלה כח הרע ממנה שלא תשוב עוד לידי עבירה עכ"ד, ואני תמה מאד שהרי הכתוב אומר בפירוש מנחת זכרון מזכרת עון לא לכפרה על מעשי', ולא ידעתי מ"ש שלא חשוב עוד לידי עבירה ממנ"פ אם נטמאה הלוא צבתה בטנה ונפלה יריכה וכן יאבדו כל אויביך ה' ולא שייך עוד שתשוב או לא תשוב לידי עבירה, ואם לא נטמאה הרי לא הי' בה כח הרע כלל, ומה שייך בזה שלא תשוב לידי עבירה, שמעולם לא עשתה כלל, ואולי הבין כת"ר שהמנחה באה לכפר על מה שנסתרה, וזה' היפוך הכתוב, ועוד אפי' באו עדים שלא נטמאה ג"כ תקריב מנחתה לכפר על מה שנסתרה, ועוד כי הי' המנחה צריכה להיות משלה, וז"ל הרמב"ן במקומו ואומר שיביא האיש את הקרבן על אשתו כלומר במקומה, כי מנחת קנאות הוא להזכיר עונה ואיננו ראוי שתביאנו היא משלה, אבל הוא יקריב מנחה לה' שיקנא את קנאתו וינקום את נקמתו ממנה, וטעם השעורין שתהי' סערת חמת ה' חימה יוצאה סער מתחולל על ראש רשעים יחול, וכן צליל שעורין האמור בגדעון שפתרו אותו לצער ומהומה רבה עכ"ל, והא דעומר הוא של שעורין אין ענין לזה כלל, והוא ידוע להבאים בסוד ה' שאז הוא בסוד הקטנות ואין להאריך, והענין שכתב כ"ק שליט"א בהא דעומר נכון הוא, ואולי נעמסנו בסוד הנ"ל, ומ"מ אינו ענין למנחת קנאות כלל: כ) באות ז' בענין השבועות אשר כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א האיר עינינו בפירושם וכ"ק שליט"א דוחה בגילא דחיטתא כלאחר ידו, לא הבנתי דבריו כלל, ומ"ש כ"ק שליט"א והקשה ממצוה דרבנן לשבועה, אין הנדון דומה לראי' כי מצוה הוא מצד המצוה,. ע"כ אחת היא אם הנצטוה קיבל עליו או לא,, והשבועה הוא מצד הנשבע, ואם אין הנשבע מוציא שבועה מפיו או ענה אמן דהוי כמוציא שבועה מפיו אין זה נקרא שבועה כלל, ובשבועות העדות אם אין העדים עונים ואומרים לא ידענו לך עדות או אמן אף שהמשביעו צווח כל היום שבועה שתבואו ותעידוני אין זה כלום, וא"כ מאחר שהכתוב קרא לזה שבועה ולא מצוה ע"כ צ"ל שהוא מצד קבלת הנשבע ולא מצד המצוה, וע"ז הקשה כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א שלא מצינו שאסף שלמה את ישראל שיקבלו עליהם השבועה, גם לא יתכן שיבשרם בשורת הגלות, ושבועה שהשביע הקב"ה את אוה"ע מה טיבה, כי הם לא ידעו כלל מהשבועה, וכ"ק אבי הגאון אדומו"ר שליט"א הגיד לנו תעלומות חכמה כי השבועה הי' להנשמות ולאוה"ע להשר שלהם, ובאמת המעיין בספר נצח ישראל למהר"ל ז"ל יראה בעליל אשר גם הוא פירש כן ענין השבועות שכתב כי ע"י השבועה את אוה"ע יש לישראל קיום בגלות, וא"א לפרש דבריו רק על דרך זה, כי ע"י השבועה אין השרים נותנים רצוניות להאומות לכלות את ישראל בפ"א חלילה, וכל המבקש האמת יודה כי דברי אלקים חיים הם למוצאיהם, ומה שהביא כ"ק שליט"א את דברי התקונים אין זה ענין לשבועות האלה, כי הזוה"ק מיירי שנשבע הקב"ה דלא יפרוק לה כענין שכתבו ז"ל על הא דהשיב אחור ימינו מפני אויב שנשבע הקב"ה שלא יגאלם עד קץ הימין, ואין זה ענין כלל לשבועות שהשביע הקב"ה את ישראל: כא) שם הקשה כ"ק שליט"א כי אין שייך דעתו לחזור במקום שאינו תולה בדעת עצמם כשהי' נביאים וזקנים בישראל הי' מחוייבים לקיים מצוות הנביא, זה ודאי אמת אם הי' מצוות זקנים או נביאים שלא לעלות, אך מאחר שלא הי' מצוה כלל שלא לעלות אי לא השבועה שהנשמות לא יהי' משפיעים רצוניות לחזור, הי' הזקנים והנביאים וכל ישראל עמהם דעתם לחזור: כב) ומ"ש כ"ק שליט"א וז"ל וכ"ש שהי' השכינה עמהם, למענכם שלחתי בבלה, ושמתי כסאי בעילם איך הי' דעתם לחזור בלא פקודה עכ"ל, לדידי איפכא מסתברא כי עוד יותר ממה שהי' דעתם לחזור למען עצמם הי' דעתם לחזור למען השכינה שעמם בגלות, ואלמלא הי' השכינה בגלות לא למען שמירת ישראל, הי' סברת כ"ק שליט"א נכונה, כי איך יעלו ויניחו השכינה בגלות בלא בני', אך מאחר שגלות השכינה הי' למען שמירת ישראל בגלות כמבואר בזוה"ק ובמדרשים, הי' משתוקקים מאד לעלות למען שתצא השכינה מגלות, אחר שיעלו אחד אחד, וגם בלא"ה לק"מ מאחר שישיבת א"י היא מצוה: כג) מ"ש כ"ק שליט"א שבכלי שרת איפכא מסתברא כי מוכח מדברי הנביאים אשר בלא ציווי מהנביא לא הי' רשאין להוליכן לבבל עכ"ל, לא ידעתי מה קאמר, וכי ישראל הוליכו את הכלים לבבל, הלוא הכשדים באניות רינתם הם הביאום לבבל בגלות כמו שמפורש במלכים ב' כ"ה פסוק י"ד ט"ו, ובירמי' נ"ב י"ח י"ט וכ"ק שליט"א חשב כי מה דכתיב בבלה יובאו היינו שהיהודים יוליכום לבבל. אתמהה: כד) ומ"ש כ"ק שליט"א שהי' להם לחוש שיטמאו אותן ויפסלו מכלי שרת עכ"ל, זה לא שמענו מעולם שכלי שרת שנטמאו נפסלו ולא מהני בהו טבילה, אדרבה מפורש בכמה מקומות בש"ס שהי' מטבילין כלי שרת שנטמאו ויעיין שלהי חגיגה, וא"כ מה זה שכתב כ"ק שליט"א וז"ל אבל הנביא אמר ושמה יהי' עד יום פקדי אותם והעליתים והשיבותים אל המקום הזה הרי שהבטיחן שעוד יהי' כלי שרת לשרת בקודש ולא יפסלו שמה לפי ששורה עליהם הקדושה תמיד אפי' בגלותן ואינן מקבלין טומאה כמו תורה שאינה מקבל טומאה עכ"ל, הלוא במה שיהי' אח"כ כלי שרת אין ראי' שאינן מקבלין טומאה שאפשר שאף שנטמאו יטבילום וישתמשו עוד בקודש: כה) ובר מן דין אף אי יהיבנא לי' שאינן מקבלין טומאה מארץ עממין וכדומה, הנה הי' שם טומאה יותר חמורה כי מפורש בספר עזרא א' ז' שהכלי שרת הכניסום נבוכדנצר שחיק טמיא לבית ע"ז שלו שנאמר שם אשר הוציא נבוכדנצר מירושלים ויתנם בבית אלהיו, וידוע כי בית ע"ז מטמא כבית המנוגע, ויעוין ברמב"ם בהקדמתו לטהרות ובמי נפתוח,