אבני נזר חושן משפט קכה

שמזונותיו משלחן ה' שלא באמצעות רבו, והעדות שקר שהרי מזונותיו משל רבו ומזונותיו משלחן ה' ע"כ באין לו באמצעות רבו, ע"כ אינו אוכל רק מפסח שהמנהו רבו שזה יורה שמזונותיו באין לו משלחן ה' באמצעות רבו, ולפי זה יתבאר למה כשברח לארץ ישראל נפקע ממנו אדנותו של רבו, כי אם עדיין יהי' אדנותו עליו יבואו לו מזונותיו של רבו שבחוץ לארץ שבאין באמצעות שר הארץ, ועיקר מצות ישיבת ארץ ישראל להיות השפעתו ע"י השי"ת בעצמו לא באמצעות שר הארץ. וע"כ אף אם רבו רוצה לעלות אחריו לארץ ישראל מכל מקום מה שישב עד עתה בארץ ישראל לא הי' המצוה בשלימות כי לא קיים עיקר המצוה עד ביאת רבו לארץ ישראל, ומזה מוכח שמה שאמרה תורה לא תסגיר וגו' שהטעם הוא שיקיים מצות ישיבת ארץ ישראל בשלימות, ע"כ הפירוש שלא להחזירו לאדנותו כלל, ומזה יצא לדון דה"ה כל היושבין בארץ ישראל ומתפרנסים מחוץ לארץ אין זה עיקר המצוה, והנראה מדברי כ"ק שליט"א שחשב שכ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א למד הדין דהיושבין בארץ ישראל ומתפרנסין מחוץ לארץ אינם מקיימים המצוה בשלימות שמפסח למדו, וחס ושלום לא עלה על דעתו לומר כן, וכי ישיבת ארץ ישראל אינו אלא לאכילה אתמהה, רק מעבד למדו, והדמיון מפסח הוא לבאר הא דלא תסגיר, ומהא דלא תסגיר הביא ראי' לנידון דידן, ומכל מקום לא אמר חלילה שאינו מצוה כלל דסוף סוף ניזון מפירות ארץ ישראל ומאוירא דארץ ישראל רק שאינו עיקר המצוה כמו אם יש לו פרנסה מארץ ישראל: ט) שם ובפלטין של מלך בטל כל השררות כי גם השר עבד מלך הוא ולפני המלך מתבטל בכל וכל ונכפלו הדברים עוד לקמן וז"ל אלא כיון שבא לארץ מסתלק הכל ונתבטל להקדושה שגם השרים שלמעלה נתבטלו להקדושה שבארץ ישראל עכ"ל, ואני תמה שהרי מקרא מלא הוא תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, ומבואר בכתבי האר"י ז"ל כי קודם שגברו הקליפות הי' הקליפה סביב הקדושה בסוד סביב רשעים יתהלכון, אך אחר שגברו בעונינו נכנסו ושלטו עד חצי ספירת נצח בסוד והודי נהפך עלי למשחית ונצח ישראל לא ישקר והדברים עתיקים: י) שם הדמיון שהביא כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א מיעקב אבינו ע"ה שנתן לעשו כל כסף וזהב שהביא מבית לבן, וכתב כ"ק שליט"א וז"ל תמוה גדולה כי יעקב נתן לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה וקנה חלק בארץ ישראל בשביל מעות חוץ לארץ גם כן יאמר שנהנה מחוץ לארץ שתחת השר עכ"ל, וזה אינו קושיא מכמה טעמים אי כי מערת המכפלה הוא קדושה עליונה פתח גן עדן שלא הי' לעשו חלק בה באמת וכמ"ש בזוה"ק על עפרון שלא ידע מה הוא מערת המכפלה כי לא מתגליא מילתא אלא למרה וקנייתו רק לסלק ממנה ערעור וטוען שהי' לו טענת ירושה ומכי מטא זוזי ליד עשו אסתלק לי' ושוב נשארת המערת המכפלה בעצמותה ליעקב, וכן מה שקנה לו חלק בארץ ישראל כוונתו על שכם שקנה לו במאה קשיטה גם כן אינה קושיא, כי ארץ ישראל זכה בה אברהם אבינו עליו השלום רק שהגוים הי' להם עלי' קנין שיעבוד שיהי' להם עד שיכבשוה ישראל ומכי מטא זוזי ליד גוי המוכר אסתלק לי' ושוב הוא שלו בעצם, ובר מן דין אפ' בלא קנין ואפי' בזמן הזה הקונה שדה מן הגוי ובא אחר וזכה בה אחר נתינת הכסף נעשה של אחר דמכי מטא זוזי ליד גוי אסתלק לי' ונעשה הפקר ואם כן זכה בה יעקב מן ההפקר ולא קנה דבר ממעות חוץ לארץ, דאפי' אחר שלא נתן הכסף הי' יכול לזכות בה, ומה שהקשה עוד שם הלא כל כלי המקדש וארון וכפורת הי' ממעות חוץ לארץ, במחילת כ"ק שליט"א אין זה כלום כי הכסף שהוציאו ממצרים או אפי' מה שלקח דוד במתנה מחוץ לארץ, האם נימא שזה הי' מהשפעת שר הארץ שהיתה לשלל או שר של מצרים אדרבה כי זה הי' מתנת השי"ת למרות רצון השר: יא באות ה' הרעיש כ"ק שליט"א על הא דפירש דברי ר"ז בברכות (נז.) הרואה שעורים בחלום סרו עוונותיו ואר"ז אנא לא סלקי לארץ ישראל עד דחזאי שערי בחלמא דאז ידע בעצמו שצדיק הוא, ועל זה תמה כ"ק שליט"א מי הוא שיאמר על עצמו שאינו חוטא ואין לך חוטא יותר מזה ואין להאמין שאיש כזה ראוי לגאולה ואפי' כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה וכו' עכ"ל, מה יאמר כ"ק שליט"א בהא דפרק החליל (דף נ"ג) חסידים ואנשי מעשה אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו, בעלי תשובה אומרים אשרי זקנותינו שכיפרה את ילדותינו, הנה שחסידים הללו ידעו מעלתם ומדריגתם, ולדברי כ"ק שליט"א אין לך חוטא יותר מאלה, וברייתא שלימה שנינו בקידושין על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, ולדברי כ"ק שליט"א כיון שידע בעצמו שצדיק הוא ועל מנת כן קידשה א"כ הרי הוא חוטא גמור ולמה מקודשת, והברייתא הלז הוא הלכה ברורה שאפי' כל רוחי הדמיונות נושבים בה אין מזיזין אותה ממקומה: יב) אמנם אין הידיעה מכל אלה סותר הענוה ושברון לב כלל ומשה רבינו ע"ה ידע מכל מה שעשה נסים ונפלאות וקיבל תורה מלהבות אש וכתב בעצמו בהתורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה והתורה העידה עליו והאיש משה עניו מאד, ובאבות דר"נ כ"ד מוכי שחין הי' בירושלים ונפשו של משה היתה שפילה מהם, כי מפני עוצם ביטולו לא קיבל מכל אלה שום התנשאות, וכן כל איש לפי ערכו, ורב יוסף אמר פסחים (ס"ח:) אי לאו האי יומא דקגרים כמה יוסף איכא בשוקא ואמר סוף סוטה לא תיתני ענוה דאיכא אנא, ודברים אלו צריכין יגיעה רבה להבינם על בורים, והשבועה שמשביעין אותו