אבני נזר חושן משפט קכד

ג) שם כתב ליישב דברי המגלת אסתר מהא דקשה עליו מהרמב"ם פ"ח מה' עבדים ה"ח וז"ל כ"ק שליט"א ומזה ליכא הוכחה כלום דלענין לעלות נראה מדברי הגמרא שאינו אלא תקנת חכמים משום ישוב ארץ ישראל כמו כל התקנות עכ"ד, ואנכי לא ידעתי דסוף סוף הרי הרמב"ם סובר דהדין דהכל מעלין הוא גם בזמן הזה, יהי' מאיזה טעם שיהי', מ"מ לא סבר לה להא דר' חיים שכתב דבזמן הזה ליכא מצוה לעלות ואין מעלין. ומה זה שכתב המגלת אסתר הא דר' חיים לסייעתא בדעת הרמב"ם שאינו נוהג בזמה"ז שהרי ע"כ פליגי אהדדי: ד) שם בדבר מה שהשיג כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א על המגלת אסתר במ"ש ליישב דעת הרמב"ם שלא מנה עשה דארון וכפורת משום דאינו נוהג בזמן הזה, והשיג עליו שדומה למצות החרם תחרימם דשבעה אומות ועמלק אף דלאחר שימחה שמם לא יהי' מצוה, מ"מ באם הי' בעולם הי' מצוה שוב המעשה מתקיימת במה שאינם בעולם, וה"נ בארון וכפורת כיון שאם לא הי' ארון וכפורת בעולם הי' מצוה לעשות אף שלעולם לא יהי' כן, כמו ששוב לא יהי' ז' האומות האלו, מ"מ שוב נחשב שהמצוה מתקיימת במה שיש ארון וכפורת, וכ"ק שליט"א כתב שפליאה בעיניו מהרמב"ם בס' המצות, אנכי מה אשיב על דברים האלה כי הלא כל דברי כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א מדברי הרמב"ם אלו מוצאם, ודברי הרמב"ם האלה הם יסוד דבריו שכתב שם אלו דברים עצמן, וסיום דבריו כי אינה נקרא מצוה שאינה נוהגת לדורות רק אם יהי' עכשיו כמו אז ואעפי"כ לא תנהוג כמו שבמדבר הי' מצוה שלא יעבדו הלוים מחמשים שנה ואילך ועכשיו מותר לעבוד, כמו כן אם באיזה זמן יהי' הדין שאף יהי' עמלקי לא יצטרך להורגו הי' נקרא מצוה שאינה נוהגת לדורות, אבל מה שאינה מצוה מחמת שעכשיו אין עמלקי בעולם לא בשביל זה נקרא מצוה שאינה נוהגת לדורות, וה"נ בענין ארון וכפורת דמה שאינה נוהגת לדורות הוא מחמת שהראשון קיים לא בשביל זה יחשב אינה נוהגת לדורות, ואם הי' הדין דאף שלא יהי' ארון וכפורת לא יתחייב לעשות אחר הי' נחשב אינה נוהגת לדורות. ולא ידעתי מי דחקו להסב כוונת דברי הרמב"ם אשר שפתיו ברור מללו לכוונה אחרת רחוקה ובלתי מובן כלל וכלל אשר בשום אופן אין להעמיס זה בכוונת דברי הרמב"ם, ואנכי הרואה כי גרם לו מה שחשב את בעל מגלת אסתר לאחד מן ארזי הלבנון כמו הרמב"ם והרמב"ן באשר ראה את המגלת אסתר נדפס בדף אחד עם הרמב"ם והרמב"ן, חשבהו לחבר להם (זה הבנתי ממ"ש כ"ק שליט"א חלילה שלא דקדק ראשון כמוהו על מעשי אצבעותיו לכתוב שלא כדת] וע"כ ממשכן נפשי' אדרב אע"ג דלא סבירא לי': ה) שם מ"ש כ"ק שליט"א עוד לחלק בין מצות החרם תחרימם לצורך ישיבה ממצות ועשו לי מקדש שהוא לצורך ארון וכפורת, נסתרה דרכו של כ"ק שליט"א ממני ואיני יודע מה קאמר כדי שאדע להשיב. ובאמת נ"ד עדיף טפי, כי ביהמ"ק אינו לתכלית ארון וכפורת לבד, שהרי בזמן בית שני אף שלא הי' ארון וכפורת הי' ביהמ"ק בנוי, אבל מצות החרם תחרימם הוא רק לצורך ישיבת ישראל, שהרי הגרגשי שפינה לא נצטוינו להחרימו, וכן סיחון ועוג אלמלא יצאו לקראת ישראל והניחום לעבור לא הי' מחרימם ולא ביערו ע"ז שלהם אף שארצם מנחלת ישראל הוא משום שמשה לא רצה להושיב את ישראל תיכף שמה כמ"ש הרמב"ן פ' חקת, ע"כ לא החרימם, וכן שלח יהושע תחלה הרוצה לפנות יפנה, הרי שהמצוה לפנות המקום מע"ז ומעובדי' הוא רק לצורך ישיבת ישראל: שם כתב כ"ק שליט"א שקבלה בידו ומאמר אסתר קים, הנה כ"ק שליט"א דן אסתר אסתר לגז"ש וידוע שאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קיבלה מרבו ואנחנו לא קבלנוה, ואחשוב כי דברי הש"ך חו"מ סי' כ"ח סקי"ד קצת סתירה לקבלתו: ז) באות ד' כותב כ"ק שליט"א טעם על הא דעבד אינו אוכל אלא מפסח של רבו ועבד של שני שותפין אינו אוכל לא משל זה ולא משל זה, וז"ל באמת הטעם פשוט בפסח דהוה שלא למנויו דעבד של שני שותפין הוי כשני חבורות או עבד אפי' מפסח עצמו לשנה קמא שאינו אוכל דאינו יכול למשוך א"ע מידי בעלים שקנין כספו הוא ועדיין הוי כשתי חבורות עכ"ל, איני יודע מה ענין שמטה אצל הר סיני. שהרי העבד הוא מונה א"ע דוקא על פסח זה ואפי' אין רבו מנהו על פסח שלו כלל נמי אינו אוכל, ומה שלא למנויו איכא, ומה שתי חבורות איכא, וכל דבריו אינם אלא דברי תימה: ח) שם הקשה על דברי כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א האם ישיבת ארץ ישראל באכילה תליא מילתא עכ"ד, אנכי הרואה אשר במחילת כ"ק שליט"א לרגלי טרדותיו ורגשת נפשו בחיבת הקודש לא שם לבו במתינות להבין דברי כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א הנחמדים מפז, ומוכרח אני לשנות פרק זה כדי להבינו הדברים כהווייתן, הנה כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א חידש לנו דעיקר מצות ישיבת ארץ ישראל הוא אם מתפרנס מהכנסה אשר יש לו בארץ ישראל, אבל אם הוא מקבל צדקה מאנשי חוץ לארץ אינו מקיים המצוה בשלימות, וחילא דידי' הוא מהא דקיימא לן עבד שברח לא"י יצא לחירות לגמרי ואפי' ירצה הרב לעלות ולהשתעבד בו בארץ ישראל או למוכרו שמה אינו רשאי, והדבר הוא פלא הן מצד הסברא והן מדיוקא דקרא, דבשלמא להחזירו לרבו שבחוץ לארץ ניחא דנמצא העבד מתבטל על ידו מישיבת ארץ ישראל, אבל אם ירצה הרב ג"כ לעלות למה יפקע ממונו, וגם מדיוקא דקרא אין ראי' רק שלא להסגירו לאדוניו שבחוץ לארץ, דהא באדוניו שבחוץ לארץ משתעי קרא [וכ"ק שליט"א כתב הטעם שבא"י הוא מקום אדנות השי"ת וכשהעבד מדבק עצמו בזה בטל ממנו כח אדנות אחר, ואין הטעם הזה מספיק דא"כ אף אם האדון עולה עמו נמי נימא הכי] ותירץ עפ"י מה דאיתא בפרק האשה דאין עבד אוכל פסח רק מפסח שהמנהו רבו עליו, והוא פלא כי אין אכילתו מפסח של אחר הוא נגד עבדות רבו כלל, ופירש משום דאכילת פסח מורה במה שאוכל משולחן גבוה והוזמן לשלחן גבוה [כי אין הפסח נאכל אלא למנויו] שהוא עבד ה', וע"כ מזונותיו משלחן השי"ת ולא עבדי מצרים, וא"כ אם עבד אוכל מפסח של עצמו הרי זה מורה