אבני נזר חושן משפט קכג

סימן צד. ב"ה יום ד' שמיני תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב לרב אחד. יען הדבר במחלוקת כתבתי התשובה מחובר עם השאלה: הדבר ברור דבנפוח לבד אין חשש בבשר שהרופא גורדו, וראי' מדברי הש"ך יו"ד סי' נ"ו בשם מהרש"ל דצריך לעיין קודם שיטריף אם יש רקבון ונמוח, אבל אם אין שם רקבון ונמוח לא הוי ריעותא. ואם הי' בשר שהרופא גורדו זהו ודאי ריעותא גדולה, אלא ודאי שאין בנפוח חשש בשר שהרופא גורדו, וכמדומה לי שראי' זו כתובה בספר נוב"י לענין שינוי מראה: ועוד ראי' מדברי בה"ג שהביאו הרמב"ן והר"ן היכי דעביא כבדא חזינן לריאה דידה וכו' ואי יש חשש בשר שהרופא גורדו. הלא דעת בה"ג שאין בקיאין בבדיקה כמו שהביא רש"י בשמו (נ"ב.) אלא ודאי שאם אין כאן רק נפוח לבד אין חשש: מ"מ לכתחילה מחוייב לבדוק אם אינו נימוח וכמו בצוה"ג שצריך לבדוק. ובעיקר דינו של בה"ג בכבד נפוחה שצריך לבדוק בריאה, בראש אפרים פרי תבואה סי' ל"ח סעיף יו"ד י"א החזיק בדברים אלו שבכל ענין צריך לבדוק בריאה: והנה בנדון דידי' שבמקום מרה הי' נרקב פשיטא שהיא טריפה, ובלבד שלא ישאר במקום מרה כשיעור שאינו ניקב, אך אפי' בלא זה מאחר שבספר טוב טעם ודעת הטריף מה יש להתלונן על מעלתו הלא המחבר הזה מן המפורסמים שבדור, ואין ספרו תחת ידי, גם ספר חכמת אדם שכתב מעלתו: והי' בזה שלום מאת הק' אברהם. סימן צה. להרה"ק מהר"י זצ"ל מפילעוו. השבת אבידה. תשלום התשובה מסימן תנ"ז מחלק יו"ד שבאבני נזר שהיתה אבודה בשעת הדפסה ונמצאה הדפסנו גם ההתחלה כאשר השיג הרה"ק הנ"ל את הקונטרס כתב עליו השגות ומלא כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אז את ידי להשיבו, וזה אשר מצאתי באמתחת הכתבים אשר השבתיו אז בעזהש"י, ובאשר יש בזה באיזה מקומות ביאור דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה ראיתי נכון להדפיסו פה: א) ראיתי אשר באות א' הביא כ"ק שליט"א את דברי הכלבו והתשב"ץ קטן בשם הר"מ וכ"ק שליט"א חשב שהם הם דברי הר' חיים שבתוס' כתובות, ולדידי אין זה ענין כלל להא דר' חיים, כי דברי הר' חיים הם דעכשיו אין מצוה לדור בא"י משום מצות התלויות בארץ דאין אנו יכולין ליזהר בהם, ודברי הר"מ הם בכל המצות בכללם שכתב ואותם שהולכים לשם ורוצים לנהוג בה קלות ראש ובחפזותם להתקוטט שם קורא אני עליהם ותבואו ותטמאו את ארצי ומי בקש זאת מידכם רמוס חצרי עכ"ל. הרי שלא כתב כלל שעכשיו אין מצוה לדור בה, רק חלק בין גברא לגברא, והם הם הדברים שכתב כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א בהתשובה הנכבדה שיש חילוק בין איש צדיק או לא, ואם כי הספרים הנ"ל אינם אתנו, אבל הוא ראה זאת במהר"ם מינץ בשם התשב"ץ, אך העלה דלדידן דקדושת עזרא לא פסקה שוב אין חילוק בין צדיק או לא, וזה נכון וברור כי מי שאינו מקיים מצוה אחת, היתכן שיפטור מחברתה, וע"כ בארצות שכבשום עולי בבל אין חילוק בין גברא לגברא, ורק בהמקומות שלא כבשום עולי בבל והוא רק מצד הסברא שוב יש חילוק בין גברא לגברא, וזה עולה לדעת הר"מ. דלשיטתו אזיל דלא קידשה לעתיד לבא ואין מצוה בזה"ז ע"כ מחלק בין גברא לגברא, האומנם כי קשה קצת שעכ"פ הוא מצוה מדרבנן אך בזה י"ל דס"ל דהגרעון הנצמח מזה הוא דוחה את הדרבנן, מכל מקום דברי הר"מ הם רחוקים מדברי הר' חיים כרחוק מזרח למערב, שהרי הר"ח כתב דעכשיו אין מצוה לעלות, והר"מ לא כתב דאין מצוה לעלות, דבאמת מצוה דרבנן יש לדידי', רק התנה שלא ילך לשם הרוצים לנהוג קלות ראש ולהתקוטט, והתימה על כ"ק שליט"א שרצה לקרב בזרוע את המרוחקים ומה שהביא כ"ק שליט"א את הט"ז והב"ש שהביאו את דברי הר' חיים, רבותא למחשב גברי, מי לא ידע בכל אלה. אך בהא שכתב שהמצוה הוא רק להתיישב בתוך קיבוץ ישראל זה פשוט וברור ולא ניתן לכתוב לרוב פשיטותו. כי היתכן שנחייב את איש לישב בין הפראים או בדד במדבר או בחברת החטאים בנפשותם אשר זה הוא פתח לכל עון ולכל חטאת כידוע. ולא מצינו שמצות ישיבת א"י תדחה את כל התורה בכללה: ב) באות ג' הוכיח כ"ק שליט"א שהגי' בספרי שלו היא עקרית שבמעשה ראשונה לא חזרו לא"י, שהרי התנאים האלו מצינו שהיו בחו"ל ואם חזרו לא"י היכן מצינו שיצאו אח"כ עכת"ד, אי משום הא לא איריא, שבע"כ צ"ל כך שהרי מפורש בש"ס פסחים (ג':) שריב"ב הי' בנציבין בזמן הבית, ואם כדברי כ"ק שליט"א שמאותו מעשה ואילך שיצא עם אינך התנאים היו בנציבין, ע"כ שהיציאה הי' בזמן הבית, ולמה לא חזרו כשזכרו את א"י בזמן הבית הכל מודים, ואם קושית כ"ק שליט"א האיך מצינו שיצאו יהי' קושיא ע"כ יקשה בכפלים. אבל באמת אין זה קושיא כלל, דתורתינו הקדושה אינה סיפורי מעשיות, והנה נמצא אתי ספרי עם הגהות הגר"א ז"ל וגורס בשניהם שחזרו למקומם, ולא אדע אם הכתב יד של הספרי שלו שקול יותר מהגהות הגר"א, ובר מן דין מה הועיל כ"ק שליט"א להמגלת אסתר בזה אשר יהי' כדאי להתווכח, כי הנה כ"ק שליט"א כתב בקונטרסו שבמעשה השני' לא הגיעו עדיין לחו"ל שעדיין לא חל עליהם השבועה ובהם יש מצוה לכן חזרו, וא"כ מה תירץ המגלת אסתר על הרמב"ם שלא מנה מצות ישיבת א"י משום דבזה"ז אין מצוה הלא יש מצוה באנשים שהם בא"י, ומעולם לא פסקו ישראל מארץ הקדושה כמ"ש הרמב"ם בס' המצות במצות קידוש החדש, וע"כ כוונת המגלת אסתר שבזמן הזה ליכא מצוה כלל אף להיושבין בא"י, והרי הספרי עכ"פ במעשה השני' הוה תיובתי':