אבני נזר חושן משפט קכב

סימן צב ב"ה יום א' קרח האמת והצדק לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד האברך כמדרשו מו"ה פלוני בן פלוני נ"י בק"ק פלונית יע"א. מכתבו הגיעני, והדבר ברור דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים בין בהלכות כו' אך באופן שאין סברא ללמוד זה יותר מזה. על כן יבואו שניהם, דהי מינייהו מפקת, וכן לשון הש"ס בכמה מקומות שקולין הם ויבואו שניהם עיין ב"ק (ג'.) גבי שן ורגל, וחייב על זה וחייב על זה, [ואי אפשר לפרש כלל לחייב מספק, דספק ממון לקולא, ועוד דא"כ לא הי' הגמ' מקשה ולכתוב ושילח ולא בעי וביער, דהא נפקא מינה שיהי' מחויב בוודאי, ומלבד זה א"א לפרש כן כלל] וכן בכמה מקומות כפי שנסמן שם בצדו: אך אם מסתבר יותר לימוד אחד מחבירו למידין רק הלימוד הקרוב, וזה אם הלימוד בענפי המצוה, הלימוד היותר קרוב אל עיקר המצוה הוא שלמדין, אבל אם השני לימודים בעיקר המצוה, כמו בלא תאכלו על הדם, ע"כ כל הפירושים שקולים ויבואו כולם, וזה פירכת הש"ס ברוב המקומות בענפי המצוה והאי להכי הוא דאתי, משום שרחוק מאד לצמצם ששני הלימודים שווים לגמרי: ומ"מ עולה בזכרוני שכמה פעמים משני הש"ס תרתי שמעינן מיני', ומשום דהתם מסתבר להש"ס ששקולים הם, ובע"ז (כ') לא תחנם לא תתן להם חני' בקרקע, ומקשה הש"ס הא לא תחנם מבעיא לי' דהכי קאמר רחמנא לא תתן להם חן. ואף ששני הפירושים בעיקר המצוה, נראה לי דקושיית הש"ס הוא דמידי קרקע כתיב בקרא, ובוודאי מסתבר יותר דלא תתן להם חן, אבל בלא תאכלו על הדם כיון שמחלוקת בעיקר המצוה, ואין סברא לימוד אחד יותר מחבירו, כל הפירושים שוים לטובה: אבל מה שעלה על דעתך לומר ח"ו שאין אמת רק פירוש אחד, וזה ענין לאו שבכללות אין לוקין דהוי ספק. לא ניתן להאמר כלל, ואסור לשומעו, ואני מצטער מאד על מעלתך כי תלך ח"ו באורחות עקלקלות כמו זה, ורציתי לכבודך לשרוף המכתב, אך אמתין עוד עד בוא דבריך שנית, ודבר בריאת גופך, כאשר יהי' לימודך על אופן הראוי, בטח תהי' התורה רפאות לשריך ושקוי לעצמותיך: הק' אברהם. סימן צג. ב"ה יום ב' וישלח תרלפ"ק. שלום לכבוד ידידי הרב המאה"ג החסיד מו"ה אלכסנדר זיסקינד נ"י הכהן אבד"ק פיאנטקי. מכתבו הגיעני וכעת הנני מופנה מעט אמרתי להשיבו. דבר שאלתו בבועה בדקין וליחות בתוכה ומצד השני מראה ולאחר שגררה הבועה עם הליחות הלך המראה: לדעתי הדבר פשוט שכשר וכמ"ש הפרמ"ג, ואפי' לדעת התב"ש בריאה שהי' לה מראה פסולה ולאחר קליפות הקרומים מהריאה הלכה המראה פסולה, היינו משום דמשמע לי' לשון הש"ס דלא מהני בדיקה, ולא דמי לחסרון בפנים. אבל בנ"ד למאי ניחוש לה מסברא כיון שרואין שאין ריעותא מעבר השני, וגם בריאה רוב אחרונים חולקין עליו, וכ"ש בנ"ד שאפי' יש מראה גמורה מעבר השני אין ברור להטריף, והפרמ"ג בעצמו באפשר כתבו בפרט הטעם שכתב בסי' מ' דהוי כקורט דם וכבר הסכימו האחרונים במחט שנמצא ומעבר השני מראה אודם אינו אוסר. ודווקא נצרר הדם בעובי הבשר הוי כקורט דם, אבל אודם בעלמא אינו מזיק, רק הנוב"י כתבו מסברא כיון שהשינוי מראה בא מחמת הלקותא שמעבר השני ואין דבריו מוכרחים, ודי לנו להחמיר באופן המבואר מדבריו: אכן אם נפוח מעבר השני י"ל דנהי דנפוח לבד אין מספקין לבשר שהרופא גורדו, מ"מ אם אבעבוע מעבר השני האבעבוע מעיד על הנפוח שמחמת לקותא, אך אין לחדש חומרות שלא נזכרו בפוסקים: ולכאורה הי' מקום לומר לדעת התוס' בקוץ בוושט שמא הבריא ונתרפא וס"ל ג"כ נקובת הוושט טריפה, והא דלא חיישינן במחט בבה"כ משום דשאני וושט דגמדא ופשטא ע"כ חיישינן שחזרה לאחוריו משא"כ בבה"כ, וא"כ בניקב מחמת חולי שוה דין וושט לדקין, ולפמ"ש התוס' בפרק השוחט הא דניקב זה בלא זה כשר בשניקב הפנימי מחמת חולי ובחיצון לא ניכר שום חולי, וא"כ י"ל אפי' רק נפוח בחוץ כיון דניכר חולי בחיצון חיישינן שמא נתרפא: אך י"ל דהתוס' לא כתבו כן רק בוושט דאי אפשר לבדוק החיצון אבל שמא נתרפא לא שייך במחמת חולי דא"כ גם מצד הפנימי הי' נתרפא, ודווקא בתחוב מחט בפנים חיישינן שמא נתרפא שהרי הפנימי לא הי' אפשר להתרפאות כיון שהמחט תחוב, ע"כ נ"ל להתיר אפי' החיצון נפוח: עוד הי' אפשר לומר אם המראה אדום דג"כ אי אפשר לבודקו כמו בוושט שחיצון אדום, אך אין לדמות אדום לאדום, וניקב זה בלא זה בריאה כשר אפי' שהפנימי אדום כמאמר הש"ס כאהינא סומקא: מיהו אם נראה למורה שאדמימותו שוה לאדמימות הוושט אפשר להחמיר בזה, וכן במחט בעבר אחד ובעבר השני מראה אדום אף שהאחרונים לא כתבו כן. בשגם שיש לחלק בין ניקב זה בלא זה דריאה דבודקין בנפיחה, אולם דעת הש"ך והאחרונים דנפיחה אינה מעכבת בניקב זבל"ז רק בדיקה במראה ובמשמוש כנ"ל, רק באם נראה שאדמימות שוה לאדמימות הוושט יש להחמיר כנ"ל, שאדמימותו ובאבעבוע בלא"ה אסור לדבר הנו"ב הנ"ל רק הנפ"מ במחט כנ"ל: דברי ידידו הדו"ש הק' אברהם בפנקס נרשם שלא להעתיק אולי הי' כוונתו שלא לסמוך ע"ז להלכה].