אבני נזר חושן משפט קיח

תיפוק לי' מקו"ח דאינו שוה בזרעו של אהרן שאוכל ומוזהר קו"ח לאונן ובזה ליכא למיפרך מה לאינו שוה בזרעו של אהרן שכן עשה בו קריבין כמקריבין, דליתא דאינו שוה וכו' לא פסל רק באדם ולא בבהמה דתנן יתר עליהן באדם, ונילף מיני' אזהרה, ושוב לענין חילול ניליף מבע"מ גמור ומזר בצד השוה וליכא למיפרך אינו שוה בזרעו של אהרן יוכיח שמוזהר ואינו פוסל, דכל מה הצד מגופו פרכינן מעלמא לא פרכינן כבחולין (קט"ו:) עיי"ש] ואין לומר דאין ללמוד אזהרה מקו"ח דאין מזהירין מן הדין, דליתא דלטעם בעל מדות אהרן משום דחיישינן שמא יש בו פירכא ואנן לא ידעינן עכשיו ואין עונשין רק בפסק ברור מאד, וכן נוטין דברי רש"י סנהדרין (ע"ג) שפירש משום דקו"ח אדם דן מעצמו, והיינו אינו ברור כל כך כנ"ל, דמ"מ לענין חילול עבודה דלא חיישינן לפירכא שאין ידוע ותופסין שאין בו פירכא [דאל"כ קשה בכל קו"ח דילפינן לאיסור ולא למלקות שאין יכולת ביד הקו"ח לתת לו שני מדריגות, ואיך ילפינן איסור הא זה גופי' חשוב פירכא דבמלמד לוקין ובהנלמד אין לוקין ובכהאי גוונא חשוב פירכא, אלא וודאי כיון דלענין איסור לא חיישינן לפירכא שאין ידוע אנו תופסין שבאמת אין בו פירכא כלל] ומוזהר הוא באמת ושפיר נילף במה הצד שמוזהר אף אני אביא אונן שמוזהר, ומה בכך שאנחנו לא נוכל לענוש אותו שחוששין לפירכא כיון שבאמת אין בו פירכא: ולטעם ב' כתב הקרבן אהרן פ' שמיני דהא דאין מזהירין מן הדין היינו כשאין לנו שום איסור בלמד הזה ואנו רוצים ללמוד מקו"ח לזה נאמר שאין יכולת ביד הקו"ח לתת לו שני מדריגות, אבל כשיש לנו לאו הבא מכלל עשה אז מזהירין מקו"ח, דאל"כ קו"ח למה אתא, והם דברי הה"מ בפרק ב' מהלכות מאכלות אסורות, נמי יקשה בנידון דידן, דהנה בת"כ ותקראנה אותי כאלה, אותי מיעט הלוים שאין פוסל בהם האנינות לשיר, וכן פסק הרמב"ם פ"ג מהלכות כלי המקדש הלכה ג' לוי אונן מותר לעבוד ולשורר, ונשמע מזה דכהן פוסל בו אנינות לעבודה (דומיא דלוי דאינו פוסל באנינות על כרחין היינו לעבודה דלוי לית בי' אכילה ולא אצטריך הכשירא דידי' רק לעבודה ובכהן פסול] וכיון דמצינו איסור בגופי' שוב נוכל ללמוד האזהרה מקו"ח: גם לטעם מהרש"א דמשום החומרא אינו מתכפר במלקות, הרי מה שאין מוזהר מקו"ח הוא עוד חומר יותר ושפיר נוכל ללמוד במה הצד שמוזהרין. כ"ש אונן שחמור יותר שאינו מתכפר במלקות (וזה יש לדחות קצת]: כרחין לומר דהא דזבחים והיכן מוזהר מהן הקריבו היא לפי הגירסא בבכורות דאינו שוה בזרעו של אהרן היא בעשה, ולגירסת הרמב"ם שם בלאו לא גרס בזבחים והיכן מוזהר מהן הקריבו, רק האזהרה היא מקו"ח, והא דפסק הרמב"ם בפרק ב' מהלכות ביאת המקדש אונן שעבד אינו לוקה היא משום שאין מזהירין מן הדין כטעם מדות אהרן שמא יש איזה פירכא, וזה לא יזיק לענין מה הצד אף אני אביא אונן שמוזהר, כיון שלענין חילול אנו תופסין שאין בו פירכא ומוזהר באמת, אך לפי זה יקשה לשיטת הה"מ דהיכא דיש איסור בגופי' עונשין מקו"ח למה לא ילקה אונן שעבד מקו"ח דאינו שוה בזרעו של אהרן כיון דיש בו איסור בגופי' מדאיצטריך למעט מאיסור לוי אונן: והנראה לי בזה, דהנה בתמורה (ד') אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי, ורבא אמר לא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, והרמב"ם פסק כאביי (וכמו שהוכיח בנוב"י מהד"ת מדפסק מערבין לקרנות עיי"ש בסוגיא] דעל דעבר אמימרא דרחמנא לא לקי כמבואר בדבריו פרק ואו מהלכות בכורות הלכה ה', ולפי זה יש יותר חומר בפסול לעבודה כשאינו מחלל עבודה מאשר הוא כשמחלל עבודה, דזה עבד עבודה כשירה והוא אסור בעבודה וזה לא עבד באיסור רק עבודה מחוללת, ואין ללמוד לאונן שעבד שילקה מאינו שוה בזרעו של אהרן, כיון דמי שאינו שוה בזרעו של אהרן אינו מחלל העבודה ועבד באיסור עבודה כשירה, משא"כ אונן דלא עביד רק עבודה מחוללת, ועל כן מבע"מ גמור אין ללמדו, דמה לבע"מ שכן עשה בו קריבין כמקריבין, ומאינו שוה בזרעו של אהרן אין ללמוד כלל שאונן שעבד עבודה מחוללת ילקה, וכל זה לענין מלקות לפי האמת שמחלל עבודה, אבל כשבאין ללמוד חילול עבודה באונן במה הצד, שפיר נאמר אף אני אביא אונן שמוזהר, דאת"ל שאינו מחלל ועבד עבודה כשירה ולוקה מקו"ח דאינו שוה בזרעו של אהרן, ושוב נלמוד מבע"מ ומזר שמחלל עבודה אי אפשר להכשיר עבודתו, דאם תהי' כשירה ילקה כנ"ל, ולומדים אותו במה הצד שפסול ודוק היטב כי חריף הוא: עוד אני חוזר על מה שלמדתי מתורת כהנים דמיעט עבודת הלוים מכלל דכהן בעבודה אסור, ונראה לי להשיב על זה אחרי שדקדקתי בלשון הת"כ להכשיר הלוי בשיר ולמה נקיט שיר דווקא ולא נקט סתם להכשיר הלוי בעבודה, על כן נראה דאזהרת הכהן באכילה שהיא בגופו ואינו דומה לעבודה שהיא חוץ לגופו שמקריב הקרבן, וע"כ מצינו חומר יותר באכילה מבעבודה בכהן גדול שמקריב אונן ואינו אוכל, ועל כן כשרצה ללמוד שיהי' הלוי אסור מאיסור אכילה בכהן דהא ממעט לי' מותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת דבאכילה קאי דאהרן מקריב אונן באמת רק שאינו אוכל] אין ללמוד רק השיר שהיא עבודה שבגופו, ודומה לאכילה שבגופו לזה צריך מיעוט דאותי ועל כן אין ללמוד כלל לאסור כהן בעבודה כיון דעבודת הכהן אינו עבודה שבגופו, וע"כ לדעת הה"מ נאמר בזה אין עונשין מן הדין, ואין תירוצו עולה רק לדעת בעל מדות אהרן דהטעם יש בו משום פירכא ולענין חילול הא לא חיישינן לפירכא כנ"ל: עוד יש לומר דלהכי נקיט שיר משום דאמרינן בערכין (י"א) תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב איזהו עבודה שהוא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה ואונן הא אינו בשמחה, וטעם איסור אכילת מע"ש וקדשים באנינות ג"כ משום דאין נאכלין אלא בשמחה, וכן לשון הש"ס פסחים (ל"ו) יצא מע"ש שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה, ובקדשים נמי כתיב למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, ועל כן אף משום טירדא לבד אסור בקדשים כדאיתא ביומא (י"ד) נהי דאנינות לא חיילא אטרודי מי לא מיטרד ופירש"י ובקדשים כתיב שמחה וגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, וע"כ ס"ד ללמוד לוי בשיר מאכילת קדשים בכהן ולעולם כהן בעבודה אין לאסור ממקרא זה, לזה העירני נכדי מו"ה דוד נ"י, ולפי זה ג"כ אין תירוצי עולה לדעת הה"מ רק לדעת בעל מדות אהרן כנ"ל: