אבני נזר חושן משפט קיז

סימן פז. ב"ה יום ג' תצוה תרח"ם לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לנכדי השנון מו"ה מענדל נ"י במס' שקלים פרק א' משנה ד' העיד בן בוכרי כל כהן ששוקל אינו חוטא, והקשה התיו"ט על פירוש המשניות להרמב"ם שכתב לפיכך אם רצו ליתן שקליהן מותר כמו שהעיד בן בוכרי, כיון דלריב"ז מחוייבין מאי אם רצו כבן בוכרי יעיי"ש: ונראה לפרש דהנה הא דכתב הרע"ב פ"א משנה ה' בהא דנשים ששקלו מקבלים מידם בתנאי שימסרו לציבור לא משמע כן במנחות (כ"א:) דמקשה לבן בוכרי כיון דלא מחייבי לאתויי הא מייתי חולין לעזרה ולא מקשה לנשים לכולי עלמא, וביותר בתוס' יומא (ל"ה) שכתבו אפי' לבן בוכרי דכהנים אינם מחוייבים ומסרו לציבור, אפי' תימא דסברי כרבנן דפרק הבית והעלי' דחיישינן דילמא לא מסרו יפה כיון שכל הריוח הבא משקלים משלהם לא חיישינן דילמא לא מסרי יפה עיי"ש, ואכתי תקשי מנשים: ע"כ נראה עפ"י מה דפסק ר"ת ר"ה (ל"ג.) נשים סומכות רשות ולא חיישינן לעבודה בקדשים שלא לצורך, דנשים אף שאינם מחוייבות אי עבדי מצוה הוא ומקבלים שכר עליהם, ומברכין עליהן, וע"כ אם שוקלים נמי חל הקדש עליהם ולאו חולין בעזרה הוא, אך בכהנים מקשה הש"ס שפיר וכמו שאבאר: דהנה מה שהנשים מקבלות שכר ע"מ שהאנשים מחוייבים. ואף שגוי העושה מצוה (לבד משבעה מצוות שלהם שמקבלים שכר כאינו מצווה ועושה וכדאיתא בע"ז] אינו כלום, וגוי ששבת כו' היינו משום דישראל עם אחד הוא, וכיון שהאנשים מחוייבים גם הנשים יש להם שייכות במצוה, וכמו שפירש"י בפ' ויחי מ"ט כ"ט בפסוק בירך אותם יכול שלא כללם כולם בכל הברכות ת"ל בירך אותם עיי"ש, ובמ"ר פ' נשא עשה אותם יונקים זה מזה עיי"ש, ועל כן יש לנשים מעלת האנשים ג"כ בקצת, וזה שייך בנשים שהפטור שלהם מצד גריעות שבהם, שייך לומר כיון שיונקים מהאנשים ויש להם מעלות האנשים בקצת, ע"כ אם שקלו שם שקל עליהם, אבל כהנים שלא נופלים המה משאר ישראל אלא שהכהונה פוטרתם, לא שייך לומר שיונקים מישראל כנ"ל, דהא הם בעצמם ג"כ ישראל הם ואעפי"כ הכהונה פוטרתם, על כן מקשה הש"ס שפיר דהוי חולין בעזרה, ומשני דמסרי לציבור: העולה מזה שנשים בשקלים חיישינן שמא לא ימסרו יפה והא דמקבלים מנשים, משום דלא בעי מסירה לציבור רק לבן בוכרי דלא חיישינן להכי: ולפי זה יש לומר שהרמב"ם הוקשה לו קושיית התוס' יומא הנ"ל וקשה על רבנן דהבית והעלי' מבן בוכרי שהי' בזמן הבית, ומריב"ז לא שמענו דפליג על סברא זו דלא חיישינן דילמא לא מסרי יפה, וניחא להרמב"ם דאדרבא מדהוצרך בן בוכרי להעיד דאם שוקל אינו חוטא, מכלל דלולי עדותו הי' הסברא דחיישינן דילמא לא מסרי יפה, וממילא לריב"ז שהכהנים מחוייבים ואין ראי' מעדותו הנ"ל, הדרינן לסברא פשוטה דחיישינן דילמא לא מסרי יפה, וזה שכתב הרמב"ם "ולפיכך" אם רצו לתת שקליהם מותר, פירוש משום דמחוייבין הוא דמותרין, אבל אם היו פטורין לתת הי' אסורין לשקול דילמא לא מסרי יפה, ואפשר שבנוסחת הערבי הי' מפורש כן, כידוע שכמה פעמים קשה הלשון מחמת ההעתקה: זקינך הדו"ש הק' אברהם סימן פח. ב"ה ה' יתרו סת"ר לפ"ק פה סאכטשאב. לחתן בני החו"ב מו"ה אהרן נ"י. מה שהוקשה לך בזבחים (ט"ז:) דיליף תנא דבי ר"י לאונן דמחלל עבודה מבעל מום מה בע"מ שאוכל אם עבד חילל כו' מה לבע"מ שכן עשה בו קריבין כמקריבין זר יוכיח מה לזר שכן אין לו תקנה בע"מ יוכיח הצד השוה שבהן שהן מוזהרין כו' אף אני אביא אונן שמוזהר ואם עבד חילל היכן מוזהר כו' מהן הקריבו וקסבר מפני אנינות נשרפה עד כאן, והיינו למ"ד מפני טומאה נשרפה לא הוזכר שם אנינות לענין הקרבה וכמו שפירש"י שם בעמוד א' ד"ה קסבר מפני טומאה עיי"ש, על כן מוכרח הש"ס לומר דקסבר מפני אנינות נשרפה שלא הי' לו אוכלין וכשאמרו לו מפני אנינות שרפוה טעה מרע"ה וחשב שמא הקריבוה אוננים עיי"ש ברש"י: והנה בש"ס (ק"א) הקשה למ"ד מפני אנינות נשרפה הי' להם לאוכלה לערב ומשני קסבר אנינות לילה דאורייתא, עוד הקשה הש"ס והלא פנחס הי' עמהן ומשני קסבר לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי: והרמב"ם שפסק אנינות לילה דרבנן, ועוד פירש פרק ה' מהלכות ביאת המקדש הלכה יו"ד הא דכיור שאין בו כדי לקדש ממנה ד' כהנים אין מקדשים הימנו היינו מקרא דורחצו ממנו אהרן ובניו אהרן ואלעזר ואיתמר ופנחס, הנה דלא ס"ל הא דלא נתכהן פינחס כו' וא"כ הדרא הקושיא הלא יכולין לאוכלה לערב, ועוד הלא פינחס הי' עמהן, ועל כרחין ס"ל מפני טומאה נשרפה, ובפ"ב מהלכות ביאת המקדש הלכה ז' פסל עבודת אונן מקו"ח דבע"מ והדר קושיית הש"ס מה לבע"מ שכן עשה בו קריבין כמקריבין, וליכא למימר זר יוכיח ויליף מצד השוה שבהן שכן מוזהרין אף אני אביא אונן שמוזהר מהן הקריבו כו' דלמה דס"ל מפני טומאה נשרפה כנ"ל אין ראי' מהן הקריבו כדמוכח בש"ס דקאמר וקסבר מפני אנינות נשרפה זה קושייתך: תשובה הנה בבכורות (מ"ג) דיתר על מומין שנמנו בבהמה פוסל באדם משום דבעינן שוה בזרעו של אהרן, ובגמ' דבמומין אלו אינו מחלל עבודה רק הוא בעשה, והרמב"ם פסק דאינו מחלל עבודה רק היא בלאו ולוקה, ובספר מעיין החכמה שכך הי' לו להרמב"ם הגירסא בגמ', וא"כ לפי זה למה לי' להגמ' ללמוד אזהרה לאונן מהן הקריבו,