אבני נזר חושן משפט קטו

ישמעאל סבר שירים מעכבים, פירש"י ר' ישמעאל דאמר אינה מכפרת כפורי הוא דלא מכפר אבל עיכובא מעכבא רע"ק דמוסיף אין באין לכפרה אשמעינן דאין מתן דמים של מתנות תלוי בהן ולא מעכבי שירים להזאות, ר"פ אמר מיצוי חטאת איכא בינייהו וכפירש"י הנ"ל, והכי קי"ל דמיצוי חטאת העוף מעכב אף שאינו מכפר: ט והנה לפי המבואר דאף שאינו מכפר אין הכרח שלא יעכב יתעורר עוד קושיא בהא דיליף הש"ס דאין חומש מעכב מדכתיב באיל האשם ונסלח לו איל ואשם מעכבים ואין חומש מעכב, ופירש"י משמע אין סליחה אלא בשניהם, מ"מ יעכב אף שאינו מכפר דומיא דמיצוי חטאת העוף. בפרט דמקרא דלעיל דהאשם המושב מוכח דהמושב זה חומש צריך ג"כ להקדים קודם האשם כמו הקרן: יוד) וקושיא זו הוקשה לרש"י ז"ל, ע"כ האיר עינינו בפירוש שכתב במשנה אם לא נתן עדיין ולבסוף יתן, והוא לפי מה דאסיק הש"ס (ק"ד) דכיון דאודי לי' הוה גבי' כפקדון עד דשקיל לי' ויצא אף ידי שמים רק בנשבע דרחמנא אמר לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו, והתינח בקרן, אבל בחומש דא"צ להוליך אחריו למדי שוב אמרינן כיון דאודי כפקדון דמיא וכמו שהשיב החומש, והיינו דדווקא הקרן שהיא גופי' מכפרת ע"כ אין לו כפרה עד דמטי לידי', אבל חומש שהוא עצמו אינו מכפר רק שהוא תנאי שאין מכפר אם לא החזיר החומש ע"כ א"צ להוליך למדי וסגי באודי לי': יא) ושפיר מיושב הקושיא שבאות ג', דהא כתיב המושב נמי קודם האשם, דאה"נ דצריך ליתן החומש קודם האשם, אלא דכיון דאודי כפקדון דמיא וכמי שהחזיר דמי: יב) ומיושב נמי הקושיא שבאות ב' ממתני' דכריתות, דהתם שעדיין לא נודע וספק אם יתוודע לו בזה לא שייך לומר שהוא כפקדון אצלו, שהרי לא ירצה ליתן עכשיו ועדיין אינו ברשות הקדש, ע"כ מוכרח ליתן החומש תיכף אף אם לא יתוודע לו: יג' ומיושב הקושיא שבאות א', ודברי הרמב"ם מזוקקים שבעתים שכתב וז"ל שהחומש והאשם לכפרה הם באים, הבט לשונו שלא אמר שמכפרים, שבאמת החומש אינו מכפר, רק לכפרה הם באים והוא לשון הש"ס זבחים הנ"ל דרע"ק דאמר שאין באים לכפרה ס"ל שאינו מעכב ור' ישמעאל שס"ל מעכב לא אמר שאין באים לכפרה, דלדידי' בא לכפרה, וע"כ בחומש שמעכב אלא שאינו מכפר כתב הרמב"ם שבא לכפרה, וגם האשם בא לכפרה אף שמכפר ג"כ, שכן לשון הש"ס זבחים תחילת עולה שמכפרת ובא לכפרה, וע"כ מיושב שפיר הא דחומשא ממונא, דכיון דאודי לי' ונתחייב הו"ל כפקדון ויצא ידי שמים ושוב הוא חיוב גרידא, וע"כ כשמת מ"מ חייבים היורשים לשלם החומש כיון דכפקדון הוא אצלו וכאלו כבר החזיר החומש לנגזל שהפקידו אצלו, ואף שעדיין לא החזיר הקרן ומת והחומש בעצמו אינו כפרה ונמצא שלא כפר כלום, מה בכך, מ"מ מחיים הי' מחוייב ונתן והא אביי לא הוכיח דכסף מכפר מחצה אלא משום דאדעתא דהכי לא נתן, וכמו שהקשה ע"ז מיבמה שנפלה לפני מוכה שחין, אבל לא משום דלא נתכוין אלא לפרעון ובאמת לא הי' מחוייב. דא"כ לא הי' מקשה כלום מיבמה, אלא ודאי הי' פרעון אז שאז הי' מחוייב, וע"כ בחומש דלא שייך לומר אדעתא דהכי לא נתן, דכיון דאודי לי' ממילא כפקדון דמיא וא"צ שום כוונת הקנאה שפיר נעשה אצלו כפקדון אף שלבסוף לא כיפר כלום: יד) ומעתה לק"מ על הרא"ש דכיון דכמאן שנתן לו מחיים דמי ואז הי' אשם, ומה שהביא ראי' בספר הנ"ל מהא"ז דכתב דין קרן וחומש ושיירי' לאשם מכלל דבזמה"ז מיירי, ודאי אין ראי' דאטו הגהת אשרי בשם הא"ז מעתיק דיני המשנה, הלוא לא הביא רק המחלוקת בדין נותן לבניו ובאשם דליכא מחלוקת לא כתב, גם מהרמב"ם בס' המצוות שכתב חומש בכלל מצוות הקרן אין ראי' דאמת שהוא מצוה בפ"ע אבל מ"מ כפרה אחת היא כמו שאמרו כסף מכפר מחצה, וע"כ אין כפרת כסף בלא אשם וכמ"ש לעיל באריכות ודינו של הרא"ש אמת ויציב: טו) ובמ"ש ניחא ליישב פירש"י במשנה דהגוזל את אביו ונשבע לו משלם קרן וחומש לבניו פירש"י דבמת אביו ואח"כ הודה איירי, ועיין במהרש"א שכתב שתלמיד טועה כתבו, ולמ"ש מיושב היטב דבהודה בחיי אביו כיון שהודה כמו שנתן לו החומש דמי וירש הבן החומש עם שאר נכסיו, ומיושב ג"כ הרמב"ם שכתב דגזל הגר הניתן לכהנים כשהודה לאחר מיתת הגר, ולמ"ש מיושב היטב דע"כ קרא בהכי מיירי דאל"כ למה יתן החומש לכהן: סימן פה. ב"ה יום ב' חיי נשיש לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד חתני חביב אלי כבני החריף ובקי משכיל ומפואר מגזע היוחסין מכל פינה מו"ה יצחק יהודא נ"י [כעת הגאבד"ק קוטנא]. אשר הוקשה לך הגמ' ב"ק (צ"ו.) האי מאן דקטיל דיקלא דחברי' לא הוי שינוי מעיקרא דיקלא והשתא דיקלא, והוקשה לך תיפוק לי' דקרקע אינה נגזלת וגזילה היא משנקצץ ומאז לא נשתנה, גם לי הוקשה כן, ואני מפרש כי טעם שינוי קונה הוא שצריך להשיב שיהי' לנגזל כמו שהי' לו תחילה קודם שגזל, כי זה לשון השבה ששב לקדמותו, וע"כ אם הי' הקציצה שינוי הי' קונה, שהרי כשהי' ברשותו עוד לא נקצץ: הוקשה לי בש"ס ב"ב (קע"ב.) אי ידעיתו יומא דקניתו בי' כתבי', והא שטר צריך להיות מדעת המתחייב ואי לאו הוי מפי כתבם, והרי בעדותם מחייבים הלקוחות שקנו לאחר שקנו מיד הלוה קודם כתיבה, והרי נכתב שלא מדעת הלקוחות, אולי נמצא הקושיא באחרונים ואין לי פנאי לחפש: דברי חותן זקינך דו"ש וש"ת ושישלח לך השי"ת רפואה ותהי' בריא אולם לתורה ופלפול ולעבודה. הק' אברהם.