אבני נזר חושן משפט קיד

זמן הנישואין קודם שנלקח לצבא והי' העכבה מצדו אפי' באונס בטלו השידוכין, ויש עוד איזה פרטים ואי אפשר לפרש הכל ישמע חכם ויוסיף לקח: אך זאת ראיתי במכתבו אשר אמו של הכלה רוצה לנתק קשרי שידוכין, בכן אם הכלה עצמה אין דעתה לנתק השידוך חלילה לאם הכלה לפתות הכלה לזה, וידוע מעשה דחולדה ובור שעמדה באמונתה אף שעפ"י דין לא הי' עלי' שום טענה מאחר שהוא לא בא, ועוד נשא אחרת ואעפי"כ המתינה וזכתה למעלה גדולה עד שעלי' אמר הכתוב עיני בנאמני ארץ, כ"ש בנ"ד שאנוס הוא, לכן החכם עינו בראשו לראות דעת הכלה המשודכת בעצמה, ואם הכל מעשה אמו של הכלה ראוי להתרחק מהיתר זה כעין שמצינו בגמ' התרחק מן המיאון: הק' אברהם סימן פד. א) כתב הרא"ש בב"ק סי' כ"ד וז"ל והאידנא אע"ג דאין חומש ואשם לענין הקרן נוהג דין זה דכי נשבע צריך לילך אחריו, וביש"ש סי' ל"ה כתב בטעמא דאין חומש בזמה"ז משום דחומש אשם קריי' רחמנא: ב) ובס' ישועת ישראל תמה שהוא נגד הש"ס דקרן קרי אשם, ודבריו נכונים, אך בעיקר הדין שרצה לומר דבאמת גם בזמה"ז איכא חיוב חומש, לפענ"ד אין דבריו נראין כלל בפרט שרצה לומר דגם הרא"ש מודה דחייב בחומש רק שאין דנין בזמה"ז, וזה אינו, שהרי מסיים לענין הקרן נוהג שצריך לילך אחריו, והרי דין שצריך לילך אחריו אינו לענין דינא רק כשהודה ובא לצאת ידי שמים כמבואר ברש"י (ק"ד.) בד"ה אלא אמר רבא, ובש"ס שם דכל הודה היינו בא לצאת ידי שמים, ע"כ דברי הרא"ש ברור מללו דאין חיוב חומש כלל בזמה"ז, ודברי הרא"ש אלו נובעים מדברי רש"י ב"ק (ס"ג:) וחומש נמי אינו בלא אשם: ג) וגדולה מזה נראה לי שדעת הרא"ש שדין הגוזל את אביו ונשבע לו ומת יחזיר לבניו ג"כ אינו בזמה"ז דליכא אשם, וראי' שלא הביא הרא"ש דין זה בפסקיו, ואף דבש"ס מפורש שכסף לבד מכפר מחצה נ"ל שזה אינו אלא לענין שאם מת קודם שהביא אשמו נתכפר מחצה, אבל אם מתחילה לא הי' ראוי להביא אשם לא אמר רחמנא למיעבד פלגא דכפרה: ד) ודמיא הא מילתא לנערה המאורסה אבי' ובעלה מפירין נדרי' שכל אחד מיפר חצי', ומבעיא התם אם בעל לחוד מיגז גייז או מקלש קליש, ומבואר שם דאין הפרת אחד כלום אא"כ גם השני ראוי להפר, וגדולה מזה אמרינן התם דאם הפר אחד מהם ומת בטלה הפרתו כיון דאח"כ אין ראוי להצטרף וא"כ קשה אהא דקמבעיא לי' התם בעל מיגז גייז או מקלש קליש נ"מ דנדרה מתרי זיתי והפר אחד מהם ואכלה לשניהם אי אמרת מקלש קליש לא לקי, הא כיון שאכלה אותם שוב לא יוכל להפר דאין להפרה על מה לחול וא"כ בטלה הפרת בעל, ומוכח שכיון שבשעה שאכלה אותם הי' הפרת בעל קיימת לא לקיא. ונראה שאח"כ א"א שיתבטל הפרת בעל כיון שאין כאן דבר שישוב הנדר עליו וה"נ ממש בנ"ד שאף שהכסף מכפר מחצה, היינו כשראוי להצטרף עם האשם, ואם מת קודם שהביא אשם, הרי מת בחצי עון ואף שאח"כ לא הביא האשם מ"מ מת בחצי העון, ואח"כ על מי יחזיר העון, אבל בזמה"ז דליכא אשם אין הכסף לבד מכפר כלום, רק בקרן שמחוייב לשלם בלא"ה ס"ל להרא"ש שבנשבע צריך להוליך אחריו ואפשר הטעם כמ"ש הרמב"ם משום שנתייאשו הבעלים] כנ"ל בדעת הרא"ש: ה) נשוב לדין החומש דליכא חיוב בזמה"ז דליכא אשם כמפורש ברש"י הנ"ל, אבל בנתן הכסף לאנשי משמר ודאי אף החומש א"צ להחזיר כיון שבשעה שנתנו הי' אשם כיפר החומש ג"כ, וכמו שהבאנו הדמיון מהפרת בעל ודו"ק: ואו) וראיתי בספר הנ"ל שהקשה מהא דכסף מכפר מחצה וכבר ישבנו זה, אך ראיתי עוד שם שהקשה מהא דיורשים משלמים חומשא דאבוהון אף דליכא אשם, ולכאורה יפה הקשה: ז) והנ"ל ליישב זה ועוד כמה קושיות וגמגומים בדין החומש א) שהרמב"ם כתב שהחומש עם הקרבן לכפרה הם באים, וכיון דכפרה הוא ממילא אינו יכול למחול כמ"ש התוס' בגזל הגר דכהנים, ובש"ס מבואר דחומשא ממונא ויכול למחול, ב) שהרמב"ם כתב פ"ח מהלכות גזילה ואבידה וז"ל אין מקריבין האשם עד שיחזיר הקרן וכו' מבואר דמשהשיב הקרן אפי' לכתחילה יכולין להקריב האשם אף שלא נתן החומש, והא דאין חומש מעכב ילפינן בש"ס ממעילה, וע"כ כ"ש דבמעילה יכולין להקריב האשם קודם שנתן החומש, וקשה הא דתנן בכריתות (כ"ב) בספק מעילה מועטת מביא מעילה וחומשה ואשם ומתנה אם עתיד ספיקו להוודע יהי' אשם וודאי, ולמה לו להביא החומש, הלא די שיתן החומש כשיוודע לו, כיון שאף לכתחילה יכול להקריב האשם בלא החומש ולמה יתן החומש על הספק ג דיליף בש"ס דהביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא מדכתיב האשם המושב לה' לכהן מלבד איל האשם אשר יכפר בו מכלל דכסף ברישא וקשה מהאי קרא נלמוד ג"כ דחומש ברישא דהא אמרינן לעיל האשם זה קרן המושב זה חומש: וכ"ש דקשה על הרמב"ם שאף לכתחילה יכול להקריב בלא חומש, ד) פירש"י במשנה וז"ל נתן הקרן לכהנים אין החומש מעכב מלהקריב האשם אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן, ובתוי"ט תמה דמשמע דאם לא נתן כלל מעכב ומנ"ל זה, והביא מהרמב"ם שאינו מעכב כלל, ע"כ הגיה ולבסוף נותן, ואכתי קשה מילת עדיין וגם למה לו לרש"י לכתוב זה, ורש"י פרשן ולא פסקן, ולפענ"ד נראה להגיה ברש"י ולבסוף יתן, ובזה יתיישב הכל בלי מחלוקת בין רש"י לרמב"ם, ואף לפי הגהת התוי"ט נוכל לפרש כן, אך לפענ"ד יותר טוב כמו שהגהתי ולאו תרוצי מתרצת לה וכו': ח) ונעתיק דברי הש"ס זבחים (נ"ב.) א"ר ישמעאל קו"ח ומה שירי חטאת שאינה מכפרת טעונה גג יסוד עולה שמכפרת אינו דין שטעונה גג יסוד, אמר רע"ק קו"ח ומה שירי חטאת שאין מכפרין ואין באין לכפר כו' עולה שמכפרת ובאה לכפר כו' ובגמ' מאי בינייהו שירים מעכבים איכא בינייהו ר'