אבני נזר חושן משפט קיג

שכאן נולד המום אח"כ, הלא בשידוכין לא אמרינן נסתחפה שדהו, ואחר הפסק חזר וניחם הואיל ואונסא דשכיח איבעי לה לאתנויי ובזה האריך, ועתה נפשו בשאלתו אם מחוייב לחזור מהפסק: תשובה. כדין פסק אך לא מטעמי' דהנה ביו"ד ס"ס (ר"ל) שנים שקיבלו חרם לישא זא"ז בזמן קבוע להם מי שעיכב והעביר המועד אסור לישא והשני מותר, וברמ"א שם שאם נתברר שהעביר המועד באונס גם השני אסור, והנה דין זה לאחר שעבר האונס ורוצה לישא גם השני אסור, אבל בעוד האונס קיים שיהי' השני מחויב להמתין עד שיעבור האונס לא שמענו והנה בדינו של הרמ"א מחלק הט"ז שאם הזמן הי' עיקר בהעסק אף אם האחד העביר באונס אין השני צריך לקיים ומדמה לעייל ונפיק אזוזי עיי"ש: והנה בנ"ד שתצטרך להמתין עליו זמן רב בוודאי הזמן שהגבילו והוא רוצה להעבירו זמן רב ודאי עיקר בשידוך, שלא נשתדכה להמתין עליו כל כך, ואף שאפשר שאם לא היתה עושה שידוך עד שיבוא מאנ"ח שלא היתה רשאה לעשות שידוך אחר, כיון שעכשיו השידוך טוב לפני' כמו אז, ולא דמי לעייל ונפיק אזוזי שהי' צריך המעות דווקא באותו זמן, ואם עבר הזמן שוב אין לו תועלת בהמעות בעסק שהי' צריך אז כדי שימכור עבור המעות, אבל הכא יש לה התועלת זה עצמו שהי' לה אם הי' בביתו, אבל שתצטרך להמתין עליו זה ודאי הפסד גדול, והרי לענין זה הזמן עיקר אצלה שלא תצטרך להמתין, ואם תאמר הלא יכולה ליסע למקום שהוא שם בין אנ"ח ולהנשא אליו שם, ליתא דלא מבעיא אם נכתב מקום הנשואין בתנאים, אך אפילו בסתמא, הנה בתשו' להרמב"ן סי' רע"ח כפול בתשו' הרשב"א חלק ה' סי' רל"ו שהקפדה היא זאת להוציא בתולת ישראל ממקומה קודם נשואין ועיין חלקת מחוקק סי' נון סקי"א, ולדברי תשו' מיימוני לסדר נשים סי' כ"ח המובא בתו"א סי' ע"ה סעיף ב' שאם טענות ואמתלאות האשה צריכה לילך אחריו, לא דמי, דשאני התם, שהסיבה הי' מחמת צד הכלה יעיי"ש, ועוד בר מן דין אינה מחוייבת לילך עמו מדחי אל דחי ועיי"ש סי' ע"ה בב"ש סק"ט, וידוע שאנ"ח אין להם מקום קבוע וכל אשר יהי' רוח השרים להוליכם מחוייבין לילך, ועוד דכשתהי' עמו בין אנ"ח מנין יהי' לו ליתן לה מזונות, וכשהוא עני ואין לו לזון פסק המחבר סי' ע' סעיף ב' יוציא ויתן כתובה, ואף שהרמ"א שם חולק, מ"מ בשידוכין וודאי מודה דאינה מחוייבת להנשא אליו באופן זה כמבואר בתשו' מהרי"ו שאכתוב בסמוך: נחזור לענינינו דכיון שהזמן עיקר גדול אצלה שלא תצטרך להמתין אינה מחוייבת להמתין אחר שעבר הזמן, ואף שהש"ך בנקה"כ שם חולק על הט"ז וס"ל דאפי' אין הזמן עיקר ונאנס שכנגדו אינו מחוייב, והטעם בשידוכין משום שתחילה נשתדכה סתם ואח"כ קיבלה בח"ח לינשא לזמן קבוע, וכן כותבין בתנאים שלנו, תחילה כותבין השידוך ואח"כ כותבין הזמן, מ"מ בזה מודה להט"ז שאם התנאי עיקר אף באופן זה אינו מחוייב לקיים, ותדע שאי נשתנו התנאים לגמרי א"כ אפי' אחד העביר הזמן במזיד יתחייב שכנגדו, וכ"כ ח"מ שם סי' כ"א להדיא, ועיקר דברי הנקה"כ שהשיג על הט"ז לא נודע לי במה הכהו, כי הראי' שהביא מהר"ן פרק האומר תמוה לענ"ד, דהתם תנאי גמור הי', אבל בנ"ד הרי לא כתיב בתנאים שאם לא יקיים שכנגדו גם הוא לא יתחייב אלא שאומדנא הוא שלא נתחייב אם שכנגדו יעבור על מה שנתחייב גם הוא, וזה אם יעבור במזיד אבל אם נאנס אף שמ"מ לא קיים ואונסא לאו כמאן דעביד, מ"מ לאו אומדנא בשכנגדו בדברים שאינם עיקרים כגון הזמן, שאין הזמן דווקא, גם מה שכתב דטעם רמ"א משום שתחילה נשתדכה סתם אינו מובן דמה בכך הלוא השידוך הי' בלא חרם והחרם הי' לו זמן, והנה הש"ך עצמו מודה אף אם הי' הכל בפעם אחת אם העביר הזמן באונס מחוייב שכנגדו לקיים, ולנ"ד אין נ"מ שבזה הט"ז והש"ך שוים שבדבר שהוא עיקר אף אם העביר באונס אין שכנגדו מחוייב לקיים: עוד יש מקום לומר עפ"י תשו' מהרי"ו סי' קל"ז בטוענת מאיס עלי איננה מחויב לקיים השידוך כי בזה סמכינן על הפוסקים דאפי' היא תחתיו אם טוענת מאיס עלי מחויב לגרשה ואף החולקים יודו בשידוכים וכמו כן י"ל בנ"ד, שהרי הרמב"ם והמחבר סי' ע"ו סעיף י"א אם הוא חולה ואינו יכול לקיים עונתו ימתין ששה חדשים עד שיבריא ואח"כ או יטול ממנה רשות או יוציא ויתן כתובה, וכיון שא"צ להמתין עליו יותר מששה חדשים, כ"ש בשידוכים שא"צ להמתין עליו איזה שנים: ואף שהב"ש בשם ריא"ז שאם יש לו רפואה מחוייבת להמתין, ונידון דידן הרי בוודאי יתרפא מחולי הצבא שבוודאי לאיזה שנים ישוב מצבא העבודה לביתו, הנה מהרמב"ם ומחבר משמע להיפוך מדלא חילקו, עוד דאם בשאין לו רפואה למה ימתין ואו חדשים יגרש לאלתר, ועל כרחין, במצפה שיתרפא ואעפי"כ לאחר ואו חדשים יוציא, וא"כ אף שריא"ז חולק בנשואה יודה בשידוכים כעין תשו' מהרי"ו במאיס עלי: אך ראיתי בכנה"ג שם דאפשר רמב"ם וריא"ז לא פליגי, דריא"ז ביש זמן ידוע לרפואתו, ורמב"ם בשאין זמן ידוע, ונ"ד הרי זמן ידוע אימת ישוב מהצבא: אך יש לסמוך על טעם ראשון דכל שכנגדו עובר על התנאי שהוא עיקר במעשה אפי' באונס אינו מחוייב לקיים ולא שייך לומר אבעיא לה לאתנויי, דזה לא שייך רק אם בא לבטל מעשיו מחמת מום או אונס שאלו ידע שהי' בו מום לא הי' קונה, או אלו הוה ידע שנאנס בזה אמרינן הו"ל לאתנויי ובסתם אמרינן שדעתו לקיים בכל ענין, אבל היא אין רצונה לבטל מה שכתוב בתנאים, ואדרבה אותה היא מבקשת להנשא בזמנו ואתה בא לחייבה יותר ממה שכתוב שם, א"כ הוא הי' לו להתנות ולא היא, וזה פשוט: אך אם הגיע זמן הנישואין קודם שנלקח לאנ"ח והוא הי' מוכן לישא והיא היתה מעכבת אזיל טעם זה, אך בזה יש לומר דבטלו שידוכין משום מום, ואם תאמר אבעיא לה לאתנויי, היא חשבה בעת התנאים שתנשא טרם ילקח לצבא, אך הא ליתא דכיון שהי' בידה להנשא לו קודם שהלך לצבא אין לבטל משום אומדנא וטעות כהא דפ"ב דקידושין בהאי דזבן אדעתא למיסק לארעא דישראל ולבסוף נמלך ולא סליק דאמרינן אי בעי סליק ולא בטל המכר ה"נ בזה, ואין לפוטרה רק מחמת טעם הב' שהוא נסתר מחמת הכנה"ג וצ"ע בזה לדינא אך אם נלקח לצבא קודם זמן הנשואין או שהגיע