אבני נזר חושן משפט קט

לחולשתי וטרדותי אני מונע א"ע מלהשיב, הי' דברים שלא יכולתי להשמיט עצמי מהם, אתמול ראיתי דבריך והנם חרופים ושנונים חזק ואמץ: והנה הקשית למה בנשא מת ואח"כ נשא חי הוי כולל ולא מוסיף הא לגבי דידה הוי מוסיף מיגו דנאסר הוא על שאר קרובות נאסר גם עלי' ממילא גם לדידי' הוי מוסיף מיגו דנאסרת ביאה זאת עלי' משום בעל אחותה נאסרת גם עליו משום אחות אשה, ותרצת דעיקר האיסור בעריות עליו רק היא נתרבה מקרא דלא תקרבו, וי"ל דלא נאסרת רק כשהוא נאסר, ממילא אין כאן מוסיף, דאיך תתחיל מיגו שחל עלי' הא כל זמן שלא החלטנו איסורא בדידי' גם עלי' לא חל האיסור ודומה לנקודה נפלאת שבפירוש המשניות בבב"ח, ובעיניך דבר זה חדש הוא דאיסורא דידה תלוי בדידי' וכתבת אם אסכים: ויש קצת ראי' לדבריך מרשב"א במשנה דטמאה אני לך תביא ראי' לדברי' והקשו הראשונים ז"ל הא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ותירץ בשם הר"א ממיץ דזונה אינה מוזהרת מכהן אלא היכי דהוא מוזהר וכדאמרינן ביבמות כל היכי דהוא מוזהר היא מזדהרא דלא יקחו כתיב עכ"ל, וה"נ אין איסור עלי' כל זמן שהוא לא נאסר דלא תקרבו כתיב וממתניתין דקידושין (ס"ד.) היא אומרת קדשתני היא אסורה בקרוביו אף דעל הקרובים לא שייך שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ותהי' ג"כ מותרת כסברת הר"א ממיץ לא קשיא דעל הקרובים נאמנת לאסור עצמה עליהם כיון שבידה לקדש עצמה לאחרים ותיאסר עליהם כמו אב שנאמן לאסור בתו]: ובוודאי כי יש לחלק דווקא בלאוי כהונה כל האיסור מחמתו שהוא הכהן, אבל בעריות האיסור עלי' מחמת עצמה ובתוס' כתובות גבי מאנס שאם היא מחייבי לאוין אסורה לו דמקשה וניתי עשה ונדחי ל"ת ומשני אי אמרה לא בעינא מי איתי' לעשה כלל, ופירשו בתוס' משום דהאיסור גם עלי' ובדידה ליכא דיחוי דאי בעיא אמרה לא בעינא, והנה שאף שנדחה הלאו אצלו היא אסורה ואף נתינה דהאיסור משום לא תתחתן בם, הרי האיסור נכתב על הישראל המתחתן אלא שהאיסור גם עלי' נימא כיון שאצלו נדחה האיסור גם עלי' ליכא איסור, ויש לדחות כיון שאינו רק דיחוי לא היתר חשיב איסור בדידי']: ויש להביא ראי' לזה ותחילה נבאר דברי הר"א ממיץ דלכאורה אינו מובן שהרי לפי דברי' גם הוא מוזהר אלא שאינו יודע ושוגג הוא מ"מ הוא מוזהר, אך סברת הר"א ממיץ דשוב לא שייך בזה שויא אנפשה חתיכה דאיסורא כיון דמקור האיסור מחמתו ועליו אין לה נאמנות גם לגבי עצמה אינה נאמנת, דומה למ"ש הרמב"ן ז"ל באמר ע"א ראיתי אביך שהטמין מעות ואמר של מעשר שני הן אינו נאמן, וכתב הרמב"ן דלא אמרינן בזה ע"א נאמן באיסורין, דאיסורא דאית בי' ממונא דמע"ש ממון גבוה] הוא יעיי"ש, ואף דאומר שאסור ג"כ דמעשר שני אסור בלאו דלא תוכל לאכול וגו' ובעשה דוצרת הכסף בידך, כיון דשורש האיסור מחמת מה שהוא מע"ש ממון גבוה, גם לגבי איסור אינו נאמן. ה"נ כיון דשורש האיסור מחמתו ועליו אינה נאמנת גם לגבי עצמה אינה נאמנת, דכיון שאם דנין עליו אנו פוסקים שהוא מותר גם עלי' אנו פסקינן שמותרת וזה ברור בדעת הר"א ממיץ ז"ל, ואי אמרת שגם בעריות כן יקשה סוגיא דכתובות (כ"ב:) הבא עלי' באשם תלוי קאי כגון שניסת לאחד מעדי' היא גופה בא"ת קאי באומרת ברי לי], ונימא כיון שהעד הנושאה מותר גם היא תהי' מותרת, דכיון שפוסקין שמותרת ממילא הפסק שגם היא מותרת, וקו"ח מטמאה אני לך שאומרת בברור שגם הוא אסור, מ"מ כיון שהב"ד פוסקין שהוא מותר אנו פוסקין שגם היא מותרת ואין מאמינים לה, כ"ש כאן שאצלה ספק, ועליו הדין שמותר, גם לה שהאיסור מחמתו] יהי' מותר, אלא ודאי דברי הר"א ממיץ אינו אלא בלאוי כהונה: אך כד מעיינין ע"כ הא לאו קושיא דאפי' תימא שדברי הר"א ממיץ הם רק בלאוי כהונה יקשה סוגיא דיבמות (פ"ח:) מתיב רבא מנין שאם לא רצה דפנו כו' אלא לאו דניסת לאחד מעדי' וקאמרה ברי לי עייש"ה, והא שם בלאוי כהונה קאי, ולמה לי ברי לי, אלא ודאי אינו דומה לנידון הר"א ממיץ דגבי טמאה אני לך כיון שעליו אינה נאמנת היא בחזקת היתר אצלו ע"כ גם עלי' אין איסור, אבל בניסת לאחד מעדי' הרי הדבר ספק אצלינו ואין פוסקין כלל שמותרת לו, רק משום שהעד טוען ברי לי אין כח בידינו למחות בו, אבל מ"מ ספק הוא והיא שאינה טוענת ברי הוא ספק איסור אצלה, וא"כ אין ראי' מהא דכתובות, והדבר צ"ע אם לדמות בעריות לנידון הר"א ממיץ והא דר"א ממיץ חידוש הוא והבו דלא לוסיף עלה: ועיקר קושייתך דבדידה הוי מוסיף דמיגו דנאסר על שאר אחיות נאסר גם עלי', בזה כוונת לדעת תשו' מנחם עזרי' סי' קכ"ג, אך סוף דבריך דממילא גם לדידי' הוי מוסיף מיגו דנאסר האי ביאה עלי' נאסר גם עליו ליתא, דהביאה בדידה הוא מה שהיא נבעלת, ובדידי' מה שהוא בועל, ותרי מילי נינהו [ועי' במזרחי בפסוק לא תקרבו] וכל מעלת מוסיף משום שחל איסור על אותו חפץ לגבי אחרים, והכא שתאמר מוסיף על הפעולה [מיגו דחייל עלי' חל נמי עליו] ובאמת שנים המה ועל פעולת הבעל לא חל איסור כלל: ותדע לך דשנים המה דר"ש דפוטר בשבת זה אינו יכול וזא"י מפורש בתוספתא שאין שנים חייבים על מלאכה אחת, וקשה עריות יוכיח ששנים חייבים על ביאה אחת, אלא ודאי שני מעשים המה זה נהנה וזו נהנית דעריות אחשבה רחמנא מעשה ועיין ב"ק (ל"ב.) בתוד"ה איהו קעביד, ואיך תאמר מיגו שחל איסור על הנאתה יחול איסור על הנאתו, ואין להוסיף אלא בדבר אחד: ועוד דכיון דעל גופה לא חל האיסור דעל גופה לא חל איסור לאחרים וליכא מוסיף איך יאסר הביאה, ולשון רש"י שבועות (כ"ד:) בד"ה מודה ר"י באיסור מוסיף מתוך שחל עלי' שם נותר כו' עיי"ש, וזו שאין בה מוסיף אין שם אחות אשה חל עלי' וביאתה כביאת נכרית: זה מה שראיתי להשיב על דבריך, וה' יתן לך חיים ושלום כנפש אחיך וחותנך הדו"ש: הק' אברהם.