אבני נזר חושן משפט קח

טבילה ביום לטהרתו, א"כ אין ראי' כלל מהמשנה דאחר שביעי מהני טבילה קודם. דאימא דטבילה שעושה ביום לטהרתו הוא אחר הזאה, ועוד שהתוס' ס"ל בקידושין ובפ"ק דיומא דלא מהני הזאה אחר שביעי, ושו"ר בחי' רעק"א על משניות שכתב ג"כ דברים אלו, ושם כתב להדיא שביום השביעי סגי בטבילה אחת קודם הזאה ביום: ומה שהקשה רעק"א ז"ל עוד על התוס' דאימא דהא דאין טובלין אלא ביום בטבילת זב וזבה איירי, הנה בגמ' [חסר איזו תי'] דכ' וחטאו ביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה, הנה דבטבילת טמא מת איירי, ואף דרש"י כתב וה"ה בטבילת זב וזבה, התינח אם לא הי' צריך הזאה קודם הטבילה נוכל ללמוד משם שלא מהני הזאת טמא מת בלילה כמו כן טבילת זב וזבה, אבל השתא דטבילה אחר הזאה אין ראי' כלל מטמא מת, דכיון דהזאה ביום, על כן אי אפשר לו לטבול בלילה שקודם הזאה, ואחר הזאה באמת יכול לטבול בלילה: ואין להקשות לפי מה שפירשו התוס' דהא דילפינן טבילה מהזאה היינו טבילת הזב ואין ללמוד טבילת זב וזבה מטמא מת כנ"ל א"כ מנלן באמת דזב וזבה טבילתן ביום ולא בלילה שקודם לכן, דלק"מ, שהרי דעת התוס' בכמה מקומות דשימור דלילה לאו שמה שימור וצריך לספור דווקא ביום, וכיון דכתיב וספרה לה וגו' ואחר תטהר, ממילא אי אפשר שתטבול אלא ביום, וכן בזב אי אפשר שיטבול קודם ספירה דהוי כטובל ושרץ בידו בשלמא בטמא מת לדעת הרמב"ם דמהני לאחר שביעי הזאה אחר טבילה יש לומר הזאה עושה הטהרה, משא"כ ספירה דאינו אלא הפסק מהזיבה והטהרה במי מקוה, א"כ אי אפשר לטבול קודם ספירה וזה פשוט] ודברי התוס' כראוי מוצקים וכבוד הגאון רעק"א ז"ל במקומו מונח וכאן דבריו תמוהים, שוב שלחתי אחר פירוש תפארת ירושלים שחיבר הרב ז"ל מקוטנא על ספר תוס' רע"ק וראיתיו כתב זה דרך תירוץ מהספרי, ובאמת זה אינו תירוץ אלא שאין התחלת קושיא: ובתוס' יומא (י"ד) בהא דאמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני למזה ולמזין עליו טהור ונוגע טמא, כתבו התוס' תימה מזין עליו נמי אינו טהור עד שיטבול ויעריב שמשו יטהר, וא"כ למה יהיה נוגע טמא טפי ממזין עליו, ואזלי התוס' לטעמייהו שלמדו מספרי שצריך טבילה אחר הזאה דווקא, אך לדעת הרמב"ם דאחר שביעי סגי בטבילה קודם הזאה, א"כ הוי חידוש שבשעה שמזין עליו הוא נוגע במי הזאה, וכיון דנטמא במי הזאה, איך מועיל טבילה שקודם הזאה על מה שנטמא אח"כ, הא בנדרים (ע"ה) שאין המקוה מצלת על הטהורים מלטמא, אלא וודאי מזין עליו ולא נטמא במי הזאה אף דשאר נוגע טמא, והיינו חידושא: דברי ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן עח. ב"ה אור ליום ג' נח תרסט"ל פה סאכטשאב. שוכט"ס לכבוד אהובי ח"א הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה יעקב נ"י האבד"ק נאשעלסק. דבר העצים הנטועים בבית הקברות וספק אם הם על הקברים עצמם ורוצים לקוצצם לעשות מגופם קורות לבהמ"ד אשר יבנו מחדש: תשובה. הנני מסכים עם כת"ר להתיר, מאחר שהטעם משום כבוד מתים ולעשות מהם בהמ"ד זה כבודם ומינח ניחא להו עכ"ד האומנם כי לכאורה תלוי במחלוקת הפוסקים בהדלקה מנר לנר אם מותר ע"י קינסא, דבגמ' מבואר בסלע של מעשר שני דכיון דעכשיו לאו מצוה אף דאחר כך יהי' בעצמם מצוה דומה לקינסא, והכא נמי בשעת קציצה הא לאו מצוה עד שיבנה: הא הרמב"ם הוא האוסר ע"י קינסא והוא כתב בסלע של מע"ש הטעם דגזירה שמא לא יכוון משקלותיו, וכתב בלח"מ דסובר דלפי האמת לא דמי לקינסא ומסברא לא הוי כקינסא וא"כ ממנ"פ מותר בין לרמב"ם בין לראב"ד: אך מה שכתב כבודו דמשום איסורי הנאה לדעת האוסרין עפר הקבר בהנאה אין לחוש דהוי זה וזה גורם יחור דהיתר, ואין לומר דעפר עיקר דא"כ ביחור דאיסור ועפר דהיתר גם למ"ד זוז"ג אסור יהי' מותר עכ"ד, אין הוכחה, שהרי תנור שנגמר בעצי איסור אם אפה בו עם עצים דהיתר מפורש בגמ' דתלוי בזוז"ג, ומ"מ עצים דאיסור ותנור דהיתר כתב הר"ן בע"ז דאף למ"ד זוז"ג מותר אסור דעצים עיקר, אך אני כתבתי בתשובה דחשיב זוז"ג משום דיניקת האילן לצדדים ל"ב אמה: ובעיקר הדין אני מסכים להתיר הגם שאין הסברא ברורה כל כך, עיקר האיסור חשש רחוק שינטעו על הקבר עצמו והב"ח בעצמו כתב שזה רחוק, ע"כ ראוי לסמוך על סברא זו להתיר: בדין שאר קדשים שנשחטו לשם חולין אם עלו לשם חובה יעיין תוס' רע"ק פ"ק דזבחים אות ט' פשיטא לי' דלא עלו: דודך הדוש"ת הק' אברהם. סימן עט ב"ה אור ליום ד' ויגש תרס"ב לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד אחי וחתני השנון חריף טובא ובקי כש"ת מו"ה מאיר נ"י מכתבך הגיעני בזמן שימי חנוכה ממשמשים ובאים וטרדות שונות גם בעניני שו"ת, הגם כי