אבני נזר חושן משפט קז

לה אם נתקלקל אחד מכלי שרת והי' צריך לעשות חדש ישאוהו הלוים למקדש בכתף, אך זה י"ל בפשיטות שהרי לא חל עליהם שם כלי שרת עד שיעבדו בו במקדש דעבודתו מחנכתו ובשעה שנשאוהו לעזרה עוד לא הי' כלי שרת: אך יש לעיין אם נטמא כלי שרת והי' צריך להוציאו לחוץ לטבילה והערב שמש יהי' מחוייבין הלוים לשאת אותו בחזרה למקדש, אך גם זה נוכל ליישב עפ"י פירש"י ע"ז (נ"ב:) ז"ל דאטבלינהו מטומאת ע"ז ואקדשינהו שחזרו ומשחום בשמן המשחה, וה"ה די"ל בכל טומאות דמשנטמאו הכלי שרת פקעה קדושתייהו ונתחנכו מחדש בעבודה ובשעה שחזרו ונשאוהו לא הי' עליו שם כלי שרת: וכן משמע בס' הנצח למהר"ל מפראג דצ"ל דכל כלי שרת פקעה קדושתם בטומאה במה שפירש הגמ' דקשה עליהם טהרת כלים יותר משפ"ד דטומאת כלי שרת כמו שפ"ד וז"ל פירוש כי סילוק קדושה שע"י טומאה יותר נחשב ביטול לקדושה משפ"ד, הנה כי נסתלק הקדושה, ובאמת משמע בגמ' עצמו כן, דאל"כ מה הקושי בזה כיון שהטומאה יש לה טהרה רק משום שנסתלק הקדושה והי' צריכין לקדשו מחדש ופנים חדשות באו לכאן וקדושה ראשונה נתבטלה: אך עדיין צ"ע בנטמא טומאה דרבנן דמדאורייתא נשאר בקדושתו ויהי' צריך משא לוים, האומנם כי בפי"א מפרה משנה ה' דהטעון ביאת מים מד"ס א"צ הערב שמש וטבילה לבד היתה יכולה להיות בעזרה עצמה בבית הפרוה, אך זה אינו רק בטומאות שעיקרן דרבנן אבל שאר טומאות דרבנן הי' צריכין הערב שמש כמ"ש הרמב"ם פרק יו"ד מה' אבות הטומאות הלכה ב' וברמב"ם פי"א מה' מטמאי משכב ומושב הלכה י"א אחר הרגל במוצאי יו"ט הי' מטבילין כל הכלים שהי' במקדש מפני שנגעו בהם ע"ה ברגל וכו' וכל הכלים טעונין טבילה והערב שמש חוץ ממזבח הזהב וכו' וא"כ הי' צריכין להוציאה לחוץ עד שיעריב שמשם והי' הרבה כלי שרת והי' צריך לנושאם בכתף למקדש כמו כלי שרת שבמדבר, וא"כ גם בבית עולמים הי' משא בכתף בכל רגל, ואולי מפני שהי' מעט משא ממחנה לוי' לעזרה לא הי' צריך בכתף וביד לבד הי' נושאין אותם וצ"ע: הדו"ש הק' אברהם סימן עז. ב"ה אור ליום ג' ט"ז אדר תרח"ם לפ"ק פה"ק סאכטשאב שוכ"ט לכבוד ידיד נפשי ולבבי הרב הגדול המפורסם נ"י מ"ה פה"ד איש חמודות שלשלת היוחסין כקש"ת מו"ה אביגדור יהודא נ"י אב"ד ור"מ בק"ק קויל יקרת מכתבו הגיעני אתמול בלילה עם שני מנות יקרה מפנינים, אך כי עוד לא עלתה ארוכה למחלת בתו תי' חי' רבקה בת לאה יה"ר מלפני אבינו שבשמים שישלח לה רפואה שלימה בתשח"י: דבר אשר תמה על הגאון רעק"א ז"ל בספר דרו"ח שכתב דסגי בטבילה אחת ביום קודם הזאה וסגי להכשיר האיש כדי לקבל הזאה, וסגי ג"כ לטהרתו אך אם אינו רוצה לטבול ביום קודם הזאה, יכול לטבול טבילה כדי לקבל הזאה בלילה, וצריך לטבול לטהרתו אחר הזאה משום שטבילה הראשונה היתה בלילה ולא מהני לטהרתו, עכ"ד רעק"א ז"ל, והקשה כת"ר דהא קרא כתיב וחטאו וגו' ורחץ. הנה מבואר סדר הקרא טבילה אחר הזאה: תשובה. באמת אי משום הא לא אריא, דאינו קושיא כ"כ, דגבי חליצה כתיב רקיקה אחר חליצה, ואעפי"כ אם הקדים רקיקה לחליצה מה שעשו עשו, אך דבריו תמוהים מאוד, שהרי התוס' הביאו הספרי שאם הקדים טבילה להזאה לא עשה ולא כלום, ובאמת הספרי יליף מסדר הקרא כמו שהביא הר"ש סוף פרק י"ב דפרה: וצריך לחלק בין הא דיבמות, דבלאו הכי קשה אהא דיבמות מיומא (מ'.) דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים פסול אפי' לר' יהודה דלא קיימא חוקה אדברים הנעשין בחוץ בהיכל, הא חשיב שינוי בעבודת פנים, הוא דם השעיר בפנים שהקדים לה את דם הפר בחוץ, וה"נ כיון דבחליצה כתיב ככה, אף דלא קאי ארקיקה, מ"מ הא חשיב שינוי בחליצה שיקדים לה הרקיקה: וראיתי לריטב"א שם שכתב וז"ל כסדרן לא מעכב ואע"ג דכל היכי דכתיב ככה עיכובא, הכי גמירי לה שאין עיכוב בסדר אלא במעשה, ולדבריו י"ל דגבי חליצה הכי גמירי, וגבי עיוהכ"פ הכי גמירי, וא"כ י"ל גבי פרה הכי גמירי דחוקה קאי גם על הסדר: אך הטעם שכתב כת"ר משום דבעינן קרא כדכתיב, זה אינו לענין הסדר, דהרי מפורש ביומא דהנך דלא כתיב בהו חוקה אין הסדר מעכב, רק משום דכתיב חוקה: ובאמת אי לאו הא דספרי היינו יכולין לומר דחוקה דפרה נמי הכי גמירי דלא קאי לענין הסדר כמו בחליצה, אך הא הביאו התוס' הספרי, ודברי רעק"א ז"ל מרפסין איגרי: וסבור הייתי למשכוני נפשין אדרב גוברי' שכוונתו לשיטת הרמב"ם והרע"ב סוף פי"ב דפרה, הא דהקדים טבילה להזאה לא עשה ולא כלום, היינו דווקא בשביעי אבל ביום שאחר השביעי יכול להקדים הטבילה. וא"כ יש לומר הא דאין טובלין אלא ביום, ביום לאחר שביעי מיירי, ואף דהוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום, היינו שאינו רוצה לטבול ביום עד אחר הזאה סגי בטבילה שהוא כדי לקבל הזאה בלילה, מ"מ צריך לטבול עוד ביום לטהרתו: אך זה אינו שהרי מה שכתבו הרמב"ם והרע"ב שלאחר שביעי סגי בטבילה שקודם הזאה למדו זאת מהמשנה דטובל בלילה ומזה ביום, ואי צריך עוד