אבני נזר חושן משפט קו

ואם איתא דדם שזרקו בפסול יקנחנו אלמא דלא קלטו המזבח, א"כ לאו זריקה הוא וליהוי כנשפך דמה דירדו, אלא ודאי זריקה בפסול שם זריקה עלה: העולה מזה דדם שנשפך מצואר בהמה אם זרקו שם זריקה עלה דלא יקנחנו, נמצא דבשעה שבא דם תערובות מדם כשר ודם הנשפך למזבח נעשה גם דם הפסול עולין וחוזר וניעור: ולכאורה יש להקשות על זה, דנהי דבשעה שבא למזבח חוזר הדם להכשירו, מ"מ בשעת זריקת הכהן קודם שבא למזבח הי' בטל, והרי מעשה עבודה הכהן כמאן דליתא, וכאילו בא מאלי' למזבח, אך לא קשיא, דהתוס' בע"ז (נ"ה) סד"ה ירד לבור בשם הרשב"ם דנכרי הדורך בגת ומכח דריכתו יורד לבור מה שבבור אסור משום כחו, דמכח הנכרי יורד לבור, והשאר מותר שאינו נאסר במגע הנכרי שאינו יין עד שיורד לבור, עיי"ש היטב, הנה דמה שבבור חשיב כחו של גוי, אף דבשעת מעשה הגוי עדיין לא הי' יין, ה"נ חשיב עבודת הכהן בדם כשר כיון שבא למזבח חוזר וניעור ונעשה דם כשר אף שבשעת זריקה עדיין לא הי' דם כשר: אך עוד יש לפקפק לפמ"ש הר"ן בנדרים דעולין אין מבטלין זא"ז הוא משום מין במינו אלא דר' יהודה אזיל בתר גוף הדבר ורבנן אזלי בתר או"ה, ובפרק גיד הנשה בהא דחתיכה של נבילה שנגע בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהם מינה ומקשה הש"ס ת"ל דחתיכה גופה אוסרת בכ"ש ומשני שקדם וסילקה, והקשה הר"ן למה לי חנ"נ תיפוק לי' דטעם שנבלע בחתיכה אוסר כל החתיכות משום מב"מ, ותירץ הר"ן דלא אמר ר"י מב"מ לא בטל במקום שטעם אחר של היתר מעורב בו, ולכאורה בכל מב"מ לאחר שנתערב טעם אחר של היתר מעורב בו, וצ"ל דבתר תחילת התערובת אזלינן והכא דבתחילת התערובת לא הי' הדם פסול עולם, ולא הי' מב"מ רק אח"כ בשעה שבא אל המזבח, ואז כבר מין אחר מעורב בו ובכי הא לא חשיב מין במינו לפי דברי ר"ן הנ"ל, מיהו המעיין בסוגיא ובתוס' שם יראה דהא דהר"ן לאו דברי הכל, ורבינו אפרים ע"כ לית לי' הא דהר"ן, וא"כ יש לומר דהתוס' דפסחים אזלי בשיטת רבינו אפרים ותו לא מידי: ידידו מחו' הדוש"ת הק' אברהם. סימן עו. ב"ה יום ד' טו"ב למטמונים תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד אהובי הרב החריף הבקי בנש"ק החסיד מו"ה מנחם מענדיל נ"י בק"ק ראדזמין אשר הקשה לו רב אחד בפירש"י תענית (ה:) בקרא דוישב שם עד עולם דכתיב גבי שמואל עולמו של לוים חמשים שנה, והא פ"ק דחולין דבשילה ובית עולמים אין לוים נפסלים בשנים אלא בזמן שעבודה בכתף ושמואל סוף ימי שילה הוה, וניחא לי' לכת"ר דכתב רמב"ם פ"ב מהלכות כלי המקדש הלכה י"ב בעת שמוליכין הארון ממקום למקום כו' מצוה לנוטלו על הכתף ובימי שמואל שנשבה הארון וכשהחזירוהו פלשתים הי' נושאין אותו איזה פעמים כמפורש בקרא והי' שם עבודה בכתף, זה העולה בזכרוני מדבריו: תשובה אולם קשה על זה שהרי מפורש ברמב"ם ספר המצוות מצוה ל"ד דאין משא ארון בלוים אלא במדבר שהי' שם מיעוט כהנים אבל משעברו הירדן מצוותו בכהנים, וע"כ כתב בשורש ג' דל"ת דומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד אינה נוהגת לדורות אף דמצוה לישא ארון בכתף נוהגת לדורות ומנאוהו במ"ע ל"ד, רק משום דלדורות המשא בכהנים שאין נפסלין בלוים, וא"כ אין לאחר ביאת ארץ פסול חמשים שנה דלוים: אך בדברי הימים א' כ"ג ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה, ומינה מייתי רמב"ן ראי' דאף אחר שבאו לארץ המצוה בלוים ולא נשתנה הדבר משעברו הירדן ואף במדבר היו הכהנים יכולים לשאת הארון והי' נפסלים ג"כ בעבודה זו בשנים, והא דאין שנים פוסלים בכהנים היינו בעבודה המיוחדת לכהנים, אך הרמב"ם דס"ל משבאו לארץ משא הארון מיוחד לכהנים ומשא הארון נמי אין שנים פוסלים בו, ע"כ כתב דולא יעבוד עוד אינו נוהג לדורות [וכאן יש חידוש ששיטת רמב"ם שאין שנים פוסלים בכהנים אף למשא בכתף הוא עולה עפ"י הזוה"ק דטעם פסול לאחר חמשים שנה משום דאתחלש תוקפא דאשא אחר דאתקשר בי' [לוואה], וע"כ כהנים אין להם ענין לפסול שנים כמובן, ורמב"ן אבי הקבלה אין שיטתו עולה עפ"י הזוהר]: ולשיטת רמב"ם צ"ל דקרא דויספרו הלוים הוא למשא שאר כלי הקודש מגבעון לירושלים כשבנה שלמה המקדש וכ"כ בספר מרגניתא טבא] דשאר כלי שרת נמי המשא בכתף כמפורש בכתוב, ולא הוכשרו הלוים כי אם מבן שלשים עד בן חמשים אבל אין לומר כלל דס"ל קודם שלשים שנה גם לשאר עבודות הלוים נפסלים וכמו שעלה על דעת הכ"מ פ"ג מהלכות כלי המקדש הלכה ז', דבמחכ"ת הרמה אני אומר באימה דזה אינו כלל, וכן כתב רש"י להדיא בסוגיא חולין (כ"ד.) דפסול שנים היינו קודם שלשים ג"כ וכדעת הרמב"ן ואין זכר למו ברמב"ם דלוים לדורות עובדים רק מבן שלשים, רק הרמב"ם למד ממדבר דאין נכנס לעבודה עד שילמוד תחילה חמשה שנים, ולענין זה מה חילוק יש בין מדבר לדורות וכן מצאתי בס' ת"ט] וע"כ מה שאמרו שבשילה ובירושלים אין ללוים משא בכתף היינו בירושלים שמשם לא ישאו עוד הכלי שרת לעולם, בזמן שילה, אבל אחר שילה הי' משא בכתף בכלי שרת כמו משחרבה שילה להביא הכלי שרת לנוב וכשחרב נוב להביאם לגבעון, ושפיר הוה בימי שמואל משא בכתף גם לדעת רמב"ם בכלי שרת: אך יש מקום עיון לדעת רמב"ם בהא דבשילה ובירושלים אין להם משא בכתף והא משכחת