אבני נזר חושן משפט קג

הרמב"ם שם משמע שגם הבגד לא נטהר רק בעלי', ואיך שיהי' קשה טובא מהא דנדרים דשם מוכח שגם האדם נטהר תוך המקוה: ובשבת ל"ה) בתוס' ד"ה כדי שירד ויעלה פשיטא למהרש"ל ומהרש"א שא"צ לעלות מן המקוה ביום ואם טבל ביום ועלה בלילה סליק לי' הערב שמש, ואם לא נטהר עד שעלה ותחילת לילה עדיין טמא הוא למה לא יצטרך הערב שמש שנית, ואם היינו אומרים דכך הלכה דכיון שהי' הערב שמש אחר טבילה שפיר דמי אף שהעריב שמשו קודם עלי', הי' מיושב הא דנדרים, דקרא כתיב והנוגע בנבלתם יטמא עד הערב בזה נאמר קו"ח ומה טמא תחילה נטהר בטבילה לחודי' אף בלא עלי' לענין שלא יצטרך לטומאה שעדיין עליו בתחילת הלילה הערב שמש קו"ח שלא יטמא בתוך המקוה טומאה גמורה שיצטרך עלי' הערב שמש, אך גוף הענין זר מאד שיעלה הערב שמש קודם שנטהר במקוה: עוד נראה משמעות שטהור בלא עלי' מהא דטובל במ' סאה מצומצמות אף דבעלייתו נחסר המקוה ממ' סאה, ואם תאמר דכיון שהי' כשירה קודם עלי' אף דבשעת עלי' נפסלה שפיר דמי דבתר מעיקרא אזלינן תפשוט בעיא דר' יוחנן שבת (צ"ט) בור תשעה ועקר חוליא והשלימה לעשרה דלמא בתר בסוף אזלינן ועיין תוס' שם (ח'.) ד"ה רחבה דס"ל לאביי לעולם לא חשיב עקירה ולא הנחה כשהוא בבת אחת וה"נ לא יחשב עלי' ממקוה כשהוא בבת אחת: הדוש"ת הק' אברהם סימן עג. ב"ה יום ג' שמות עת"ר לפ"ק. שלום לכבוד הרב הצדיק תורתו ותפילתו אומנותו כקש"ת מו"ה מנחם מענדיל שליט"א אבד"ק פילטץ. א) דבר שאלתו שאלת חכמה בנמצא לאחר תמיד של בין הערבים כבש אחד ממוספין פסול אם יקריב משום עשה דרבים דוחה עשה דהשלמה, או חצי מצוה אינו דוחה: ב) תשובה. הנה סוף עירובין גבי הניתנין במתן אחת שנתערבו במתן ארבע הקשו בתוס' דליתי עשה דמתן ארבע ולידחי לאו דבל תוסיף, ואף דאינו רק חצי מצוה ועוד פחות מזה כיון דכיפר במתן אחת, הנה דחצי מצוה דוחה: ג) אך יש לחלק דעשה דוחה ל"ת ילפינן מכלאים בציצית שדוחה בזמן דאיכא תכלת דעמרא הוא, ובסדין אי אפשר בלא כלאים, הנה דחצי מצוה דוחה, דלבן הא אפשר במינו, ותכלת אינו מעכב את הלבן, ותכלת לבד חצי מצוה, ולשון ספרא והי' לכם לציצית מלמד ששתיהן מצוה אחת, וא"כ התכלת חצי מצוה ודוחה, אבל לענין עשה דרבים דמסברא, יש לומר חצי מצוה דרבים אינה חמורה יותר ממצוה שלימה דיחיד: ד) אך הנה בתוס' יבמות (ד'.) דמאשת אח לא מצי למילף שדוחה ל"ת שיש בה כרת, דשאני אשת אח דמצוותה בכך, שאי אפשר למצוות יבום להתקיים אלא באשת אח, אבל כלאים בציצית אפשר לתכלת להתקיים בשל צמר, וכן וגלח כל שערו דמצורע אפשר לגילוח להתקיים בשאר שערות, ואף דכתיב כל, חשיב כל, כמו כל מלאכה דהיינו כל מלאכות שאין דוחות שבת, יעיי"ש, ואף דמצורע שגילח ושייר שתי שערות לא עשה ולא כלום, אם לא ידחה יתקיים המצוה בשאר שערות ולא יעכב שער הראש את שאר שערות הואיל ששער הראש לא יהי' חיוב לגלחו ולפי זה גם גילוח דמצורע שדוחה, ג"כ חצי מצוה, דאין לומר שכל מצוות גילוח דוחה, שאם לא יגלח שער הראש לא יתקיים מצוות גילוח כלל, שהרי אם לא ידחה לא יעכב: ה) אך לפי זה נוכל ללמוד חצי מצוה דרבים ידחה מצוה שלימה דיחיד, שהרי מצורע כהן מגלח זקנו אף שגילוח זקנו דכהן עשה ול"ת ולא גמרינן מיני' לשאר דברים, דמה לעשה דכהן שאינו שוה בכל כדאיתא בנזיר (נ"ח:) ו) והנה חצי עשה השוה בכל דוחה עשה שאינו שוה בכל [ויותר מזה דאפי' איכא בהדי עשה שאינו שוה בכל ל"ח ג"כ דחי] ובמקום אחר בארתי הטעם מה שעשה השוה בכל חמור מאינו שוה בכל, ע"פ הדין דמי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם, אף דמי שמחוייב בדבר ויצא מוציא משום ערבות, היינו דעל מצוה שאינו מחוייב אינו ערב ג"כ, וחשיב עשה השוה בכל לגבי אינו שוה בכל כעשה דרבים לגבי עשה דיחיד, דעל עשה השוה בכל הכל ערבים עלי', ועל עשה שאינו שוה בכל אין אותם שאין המצוה נוהג בהם ערבים עלי', ע"כ חשיב כמו עשה דרבים לגבי עשה דיחיד, וא"כ כ"ש דחצי עשה דרבים ממש דוחה לעשה שלימה דיחיד: ז) ואפי' בלא ביאורי זה, הא חזינן דחצי מצוה חמורה דוחה למצוה שלימה קלה, ה"ה לחצי מצוה דרבים דוחה לכל המצוה דיחיד: ח) ואין לומר דאינו שוה בכל לגבי שוה בכל קיל יותר מדיחיד לגבי רבים, דהא דוחה נמי לעשה ול"ת דגילוח נזיר משום דנזיר ישנו בשאלה, ולכאורה איכא למילף שבכל מקום ידחה עשה לל"ת ועשה, דכי פרכת מה לנזיר שישנו בשאלה, תאמר כהן יוכיח, וכי פרכת מה לכהן שאינו שוה בכל, תאמר נזיר יוכיח, וע"כ צ"ל דאיכא למיפרך מה להני שיש בהם צד קל, ממילא ביחיד לגבי רבים דקיל ג"כ נוכל למילף במה הצד, וכיון (דהתם אף חצי מצוה דוחה נלמד לכל חמור לגבי קל שאף חצי מצוה דוחה: ט) ובדברי התוס' עירובין דעשה דמתן ד' ידחה ללאו דבל תוסיף וכ"כ רש"י שם, מהר"ל בגור ארי' שם חלק ע"ז הואיל אם נתן מתנה אחת כיפר, והיינו דשאר מתנות חשובים כמו שירי מצוה ואינם דוחין, ולפענ"ד נראין דברי רש"י ותוס', והוא מסוגיא דזבחים (ל"ח:) מימרא דר"פ דאחר מתנה ראשונה יתר מתנות כתחילתו ולא כשירים לבד שאינם מתירים ולא מכפרים עייש"ה, מבואר דלאו שירי מצוה רק עיקר מצוה: כ"ד הדו"ש וש"ת באה"ר הק' אברהם.