אבני נזר חושן משפט קב

אוכלין ומשקין, אבל בגד שאין ענין לאוכל נפש מה יועיל מה שאי אפשר מעיו"ט, ועיין במלחמות פ"ב דביצה דלא קי"ל כר' יהודה אלא בדברים שהם עיקר אוכל נפש, וא"ת בגדים נמי אפשר יגעו באוכלין ויטמאם, יזהר שלא יגעו באוכלין, ואם אסור בהי' אפשר מעיו"ט כ"ש שיאסר באפשר גם עכשיו בלא המלאכה, וגם אין זה עיקר אוכל נפש, וא"כ נסתר טעמו בהיתר טבילה השני' משום כלי שנטמא ביו"ט, דבבגד לא מהני היתר זה, ועוד דהיתר נטמא ביו"ט באירע ממילא ומה הי' לו לעשות, אבל זה הי' לו לטבול מעיו"ט ממילא לא הי' נטמא ביו"ט אם הי' זמן טבילתו מעיו"ט. ואם זמנו ביו"ט אין טעמא דמתקן כלל כנ"ל: וגוף הדבר דלא חשיב מתקן, ודימה אותו הצל"ח להזאת שלישי דאין איסור הואיל ואינו גמר תיקון [ה"נ אף דע"י זה יטהר בטבילה שנית הואיל ואינו גמר תיקון מותר] ידוע דאשתמיטתי' לצל"ח ש"ס יומא בטבילת כה"ג דמפרשינן לי' ברביעי בשבת שלא יארע לא שלישי ולא שביעי בשבת, הנה דגם הזאת שלישי נאסר בשבת, ומשם מבואר דחשוב מתקן בכה"ג, דאי אפשר לומר משום שמא יעבירנו כמ"ש הר"ן גבי מילה דלא גזרו שמא יעבירנו משום שאין הכל טרודים, ודווקא בפסח גזרו על הזאה דהכל טרודים בעשיית הפסח, וע"כ לא נאסר הזאת כה"ג רק משום שנראה כמתקן: ועוד אם כדבריו טורח זה לטבול בבגדי' ולדקדק להוציא הבגדים קודם] למה, הרי תוכל לטבול הבגדים קודם, רק שתאחז בהם בשעת טבילה ויטמאו הבגדים ותטבילם שנית לאחר טבילת עצמה, וזה יש ליישב דא"כ נאמר שרייתם זה כיבוסם, דכשטובלת בבגדי' כתבו התוס' דהוי דרך לכלוך, אבל כשתטבילם בפ"ע יאסור ביו"ט משום כיבוס, אך לדעת הפוסקים דלא אמרינן שרייתם זה כיבוסם אלא ביש עליו לכלוכית, וכן לדעת ריב"א דלא אמרינן זה כיבוסם אלא במתכוין לכבס יקשה, ועוד דא"כ למה אמר תקנה זו דווקא בבגדים שטובלת בהם, גם בשאר כלים יש תקנה שתאחוז בהם בשעת טבילה ולאחר שטובלת בעצמה תטבילם שנית, ולא מצינו שום תקנה בכלים, רק מדלין בדלי טמא והוא טהור, ולפי דבריו יש תקנה שיטבלם טמא מת ויאחוז בהם בשעת טבילה ואח"כ יטבלם טהור, ועוד דהעיקר חסר בגמ' שתוציא הבגדים קודם ותטבילם שנית, ע"כ הני מילי ליתנייהו ובחידושי תרצתי הקושיא בטוב טעם [ועי' באבני נזר חלק או"ח סי' ק"ס אות ג']: ועיקר קושייתו דממנ"פ יהי' טמא או היא או הבגדים יש ליישב לפמ"ש התוס' בכמה מקומות דפרוץ כעומד הא אי אפשר לצמצם ותירצו דאי מותר הוי שני צדדים להתיר שמא עומד מרובה ושמא כי הדדי [ואי אסור הוה שני ספיקות לאיסור] ה"נ באדם יש שני ספיקות לטהר שמא אחרון ושמא כי הדדי והוא טהור, וכן בבגד יש שני ספיקות לטהר שמא הבגד אחרון וכו': ומה שכתב שהבגד ממנ"פ טמא שאם הבגד אחרון טימא הבגד את האדם ואדם את המים והמים את הבגד דמדרבנן משקים מטמאים כלי, הלא אין גזירת כלי שנטמא במשקין אלא לתרומה, ומי יימר דבכהנת עסקינן, גם אפשר דהמים שעל האדם לא חשובים משקים שלא נתלשו לרצון, דמה צריך שיהי' המים עליו לאחר טבילה, כהא דמכשירין פ"ד משנה ה' המטביל את הכלים המים העולים ברגליו אינם בכי יתן עיי"ש, וכיון דחשיב שלא לרצון לא חשיב משקה כבריש חביות עיי"ש: אך זה באם הי' רק בגד אחד, אבל לשון הש"ס שם נדה שאין לה "בגדים" להחליף טובלת בבגדי', וכיון דיש עכ"פ שני בגדים, הרי הנטבלים ג' האדם ושני בגדים. ולא נשאר טהור רק האחרון והוי בכל אחד מהג' שני צדדים לאיסור שמא הוא הראשון או האמצעי ונטמא באחרון, ואם תאמר דהוי נמי צד להיתר שמא עלו בבת אחת עכ"פ הוי ספק שקול וברה"י עכ"פ יהי' טמא, וקושייתו דמר טובה לפי דברי הכ"מ): **(הגה"ה מ"מ יש ליישב שתוציא גופה תחילה ויטבול שנית ונראה כמיקר ויהי' הספק רק בשני בגדים ויהי' טהורין משום רוב להתיר כדברי תוס' הנ"ל, מ"מ דוחק לומר כן דהו"ל לפרושי דווקא שאין יותר משני בגדים ותוציא גופה תחילה ע"כ הגה"ה)** אך בעיקר דברי הכ"מ שלמד מתוספתא לפי נוסחת התוספתא שלפנינו וטהור בעלייתו אין ראי' דאזב קאי ולא אמשכב, והיינו דכל זמן שהוא בתוך המקוה הוא דורס ע"ג משכב ומושב שנטמא מזב קודם שטבל כל גופי', ואולי הי' להכ"מ גירסא אחרת: איברא דקשה לי טובא על הכ"מ מהא דנדרים (ע"ו:) אין בעלמא דרשו קו"ח ושאני הכא דאמר קרא אישה יקימנו ואישה יפירנו כל שבא לכלל הקם בא לכלל הפר שאינו בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר, וכתב הר"ן ז"ל ומקשו מה מהדרי לי' רבנן מקוה יוכיח הלא אינהו גופייהו מודים דדרשו קו"ח אלא דקרא דרשו ואיכא למימר דהכי אמרי לי' לא תדחוק נפשך למדחי דרשה דידן משום קו"ח דידך דבמקוה נמי איכא קו"ח ואתא קרא ואפקי' דכתיב והנוגע בנבלתם יטמא עד הערב] הלל אומר אפי' הם בתוך המים וכו' יעיי"ש, ומבואר דאי לאו קרא הי' זה קו"ח שלא יטמא כשהוא בתוך המקוה, ואי אינו מטהר בתוך המקוה עד שיעלה מן המקוה, איך נלמד מזה שלא יטמא כשהוא בתוך המקוה, וע"כ נטמא בתוך המקוה, וכשיעלה יצטרך הערב שמש, ולא אתי קרא לסתור הקו"ח כלל, וכי איכא למימר כשטבל ועלה שלא יקבל טומאה אח"כ כסיפא דברייתא דמייתי שם, רק דהתם מייתי לענין דיטבילו לכשיטמא יטהר, ולפי המסקנא דלא חיילין יהי' הקו"ח שלא יקבל טומאה אח"כ, וזה לא נוכל ללמוד מקרא להיפוך, דקרא קאמר שמקבל טומאה בתוך המקוה, וע"ז ליכא קו"ח להיפוך: ועיקר דינו של הכ"מ ג"כ תימה גדול דקרא כתיב ורחץ במים הרחיצה מטהר לא העלי', ובאמת לשון הש"ס טבל "ועלה" אוכל במעשר משמע שהעלי' מטהר, אך הוא גופי' טעמא בעי, ואם נאמר שהי' מקובל בידם הלמ"מ, אפשר לא נתקבל אלא באדם, ע"כ לא מצינו בגמ' לשון ועלה אלא באדם, ומיושב קושייתו דמר, שבאמת האדם עולה תחילה ולא נטמא בבגד, שהבגד נטהר גם בעודו תוך המקוה, אך דברי הכ"מ מתוספתא אם נאמר שהי' לו גירסא אחרת, וכן