אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שלד

אף אחר מיתת הנותן או דלמא אין התנאי קיים אלא בחיי הנותן ולכאורה נראה דדין זה תלוי במחלוקת הגאוני' במגרש ע"מ שלא תשתה יין ושתתה לאחר מיתת המגרש דיש מי שסובר שנתבטל הגט ויש אומרי' שלא נתבטל כמו שהביא פלוגתא זו הרה"מ פ"ח מה"ל גירושין ונראה דיש ללמוד משם לענין ממונות כגון הנותן מתנה לבנו ואין לו יורש אחר ע"מ שלא יעשה איזה דבר אפשר דדמי לגט ונ"מ לבע"ח של נותן שהי' אחר המתנה דאי אמרת נתבטלה המתנה אתי ב"ח וטרוף ומ"מ נראה דהכא לכ"ע כל שעבר על תנאו נתבטלה המתנה עכ"ל ומדכתב הגאון ז"ל בתנאי שלא יעשה איזה דבר שהוא בשב וא"ת משמע דס"ל כדעת המכתב מאליהו דבקום ועשה מודו רבנן קמאי שצריך לקיים אחר מותו וכנ"ל. ועוד מוכח מדבריו שכתב ואין לו יורש אחר משמע הא אם יש לו יורש אחר ודאי נתבטלה המתנה וזה כדברינו הנז' ומטעמא דאמרן דהא דמתבטל התנאי אחר מיתת המגרש לאו מיתה דקא גרמה לה אלא משום דמיתת הבעל מתירה ותו לא אגידא גבי' ואינה צריכה עוד לגיטו ולכך אינה צריכה לקיים תנאו ולמפרע לא בטיל גיטא דלהוי בני קמאי ממזרי כיון דבחיי הבעל נתקיים התנאי וכמ"ש ומש"ה בנותן מתנה לבנו ע"מ שלא יעשה איזה דבר והיו לו עוד בני' לכ"ע נתבטלה המתנה בביטול התנאי אפי' אחר מיתת הנותן דכיון דגם עתה צריך לקיום המתנה דאי משום ירושה הרי יש לו עוד יורשי' אחרים במותו וכיון שצריך גם עכשיו לקיום המתנה צריך ג"כ לקיים כל התנאי שהי' באותה מתנה ואפי' אחר מיתת הנותן לא בטל תנאי' להכי נקט שלא הי' לו יורש אחר א"כ הרי הוא דומה לגירושין שעכשיו אינה צריכה לגיטו דה"נ השתא אינו צריך למתנתו כיון דבמיתת הנותן ממילא הוא יורשו דהא לית לי' יורש אחר אלא דלפ"ז זכינו לדין שאם יש כאן בע"ח של נותן שנתחייב לו לאחר המתנה והרי הוא צריך גם עכשיו למתנתו דחי משום ירושה הי' הבע"ח גובה ממנו וכיון דצריך עכשיו לקיום המתנה צריך ג"כ לקיומי לתנאי' אפי' אחר מיתת הנותן ולא דמי לגט דאיירי בי' רבנן קמאי דלא בעי' התם לגיטא אלא כי היכי דלא להוי בני קמאי ממזרי ובחייו הא לא עברה על תנאה וזהו כונת המרש"ל דמסיים דהכא כ"ע מודו דכל שעבר על תנאו נתבטלה המתנה וכנ"ל. (הנה לפי המבואר כאן בדברי מרן ז"ל אין מקום למחלוקת זו שיש לגאוני' ז"ל בדין ממון ולא נ"מ מידי איברא לדידי משכחת לה גוונא בדין ממון דתליא ממש בפלוגתא של הגאוני' ז"ל כגון במכר כה"ג שמכר האב לבנו ע"מ שלא יעשה דבר פ' ואם יעשה תבטל המכירה למפרע ואין שום יורש אחר אלא הוא וקי"ל ביו"ד סי' קע"ד ובח"מ סי' ע"ז דכל היכא דבטלה המכירה פירות שאכל לוקח רבית קצוצה הוא לדעת הרמב"ם והמחבר ע"ש וא"כ נפקא מיני' אי מיית אב ואח"כ עבר הבן על התנאי דלדעת בה"ג בטלה המכירה למפרע ומעות דידי' במלוה הוי גבי דאב ופירות שאכל רבית היא ואיסורא קא עביד ולדעת הנך רבנן לא בטלה המכירה למפרע כיון דהשתא ליכא איסורא אפי' אם בטלה המכירה שהרי זכה בה במיתת האב מכח ירושה ודמי ממש לגירושין וא"כ לדעת רבנן קמאי מותר לו עתה לעבור התנאי ולא יעשה איסור למפרע ולפענ"ד הי' אפשר לומר דה"נ כ"ע מודו דצריך לקיים התנאי כיון דגם עכשיו צריך לקיום המכירה דאל"כ הוי רבית קצוצה למפרע והי' צריך להוציא עתה המעות מידו כמו בגזל אביו כדאי' בטוש"ע ח"מ סי' שס"ז סעי' ה' והוא מהש"ס דסוף ב"ק וכיון דצריך עכשיו לקיום המכירה ע"כ צריך לקיים תנאי' ואי בטלי' לתנאי' בטלה המכירה למפרע כמו בגירושין במקום יבם וכמו שביאר מרן ז"ל אבל אחר העיון זה אינו דלא מיבעי' לפמ"ש הרב בד"מ שם סי' שס"ז דדוקא גזל ונשבע דינא הכי אבל לא נשבע א"צ להוציא המעו' מידו ע"ש פשיטא דהכא לא בעי לאפוקי מת"י אלא אפי' למאי דמספקא לי' לב"י שם דאפי' בלא שבועה צריך להוציא המעות מת"י מ"מ נראה דהכא אפי' ברבית קצוצה א"צ להוציא המעות מת"י וכן משמע מסתימת הפוסקי' שלא הזכירו דין זה גבי רבית וטעמא דמלתא דשאני גזל דנחתינן לנכסי' ועוד דאית בי' מצוה והשיב את הגזילה לכך צריך להוציא הגזילה מת"י כי היכי דליקיים מצות השבה וחיובא רבא איכא דהא נחתינן לנכסי' אבל ברבית דלא נחתינן לנכסי' כיון דמדעתי' יהיב לי' אלא שמכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מ"ע וחי אחיך עמך כמבואר ברמב"ם ה"ל רבית וביו"ד סי' קס"א וזה דוקא כשתבעו הלוה כמבואר שם בט"ז דאפי' בע"ח לא מצי גבי מיני' בשעבודא דר"נ כיון דלא נחתינן לנכסי' ולא מיחייב אלא משום וחי אחיך עמך דלא שייך התם א"כ ה"נ אין צריך להוציא המעות מת"י אפי' ברבית קצוצה דהא לא שייך וחי אחיך עמך ולא נפקא מיני' השתא מידי אלא אי הוי איסור' למפרע ודמי ממש להך דבה"ג דלא נ"מ אלא דלא להוי בני קמאי ממזרי ולרבנן קמאי לא בעי תו לקיומי לתנאי' וזה ברור:

ומכל זה נראה דאם היא זקוקה ליבם אפי' בתנאי דשב וא"ת נמי מודו רבנן קמאי דכל שלא נתקיים התנאי אפי' אחר מיתת הבעל בטל הגט למפרע כיון דמיתת הבעל אינו מתיר במקום יבום וצריכה היא לגט ולקיום התנאי הנמשך לקיום הגט ודו"ק. ונראה לי להביא עוד ראי' לדברי הגאון בעל מכתב מאליהו דבקום ועשה מודו רבנן דלא בטיל לתנאי' אפי' אח"מ מעיקר תנאי שממנו למדו חז"ל דיני התנאי והוא תנאי ב"ג וב"ר שהתנה משה אם יעברו ב"ר וב"ג ונתתם כו' ומשה הוא דאתני בהדייהו ועיין פ' המדיר דף ע"ד גבי תנאה דאפשר לקיומי ע"י שליח פירש"י ז"ל כי התם שהרי משה צוה ליהושע לתת להם הארץ שהי' שלוחו של משה ע"כ וחזינין דחייבינהו יהושע לקיומי לתנאייהו שהתנה עמהם משרע"ה והרי כיון דמית משה בטל תנאי' ע"כ לומר כיון דהוי בקום ועשה לא בטיל תנאי' וכו' ועיין בר"ן פ' האומר בשם הירושלמי דתנאי נתתם הי' שיותן להם הארץ תיכף ואם לא יעברו יוציאו אותן מידן ודו"ק

סעי' כב (ה) או כל ימי חייכי. והיינו משום דאגידא בי' לעולם ואין זה כריתות כתב במשנה למלך פ"ח מגירושין ז"ל ונסתפקתי בנותן גט על תנאי אלא שהתנה שני תנאי' שבהתקיים אחד מהם יהי' גט כגון האומר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז או שלא תשתי יין לעולם וכונתו שאם תתן לו ר' זוז יהי' גט ויכולה לשתות יין וכן אם לא תשתה יין יהי' גט אף שלא תתן מאתים זוז עכ"ל והניחו בספק. ונראה דכה"ג הוי כריתות וראי' מדברי תוס' פ' המגרש דף פ"ג ד"ה כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פ' ה"ז כריתות תימה לרבינו יצחק דפ"ק דיומא דף י"ג גבי אף אשה אחרת מתקינין לו מייתי מלתא דרבא דהכא בענין אחר כו' ומיהו קשה לר"י התם אמאי לא הוי כריתות בע"מ שתמות אחת מכם דמ"ש מחיי פ' דהוי כריתות דבשביל שתלה אף במיתתה לא גרע עכ"ל ומבואר בשהתנה שני תנאי' כגוונא דמשנה למלך הוי גט דאל"כ לא הוו מקשי תוס' מידי דהא כיון דחלה התנאי גם במיתתה גרע טפי אלא ע"כ דסברי בפשיטות דכל כה"ג לא גרע כיון שבהתקיים האחד דלא אגידא בי' יהי' גט ודו"ק. (מתוך דברי מרן ז"ל נראה שנשמטו ממנו דברי התוס' למסקנתם שם רפ"ק דיומא דף י"ג ד"ה כל ימי חיי וחייכי שהקשו בשם ר"י כמו שהקשו כאן וע"ש שכתבו וז"ל ונ"ל דנקט הכא כו' דאע"ג דאלו לא אמר אלא ע"מ שתמות חברתך הוי גיטא השתא דתלה התנאי נמי במיתתה איכא למימר דמיגרע גרע דכל היכא דאיכא תנאי דאפשר לקיים במיתתה ויחולו קיום התנאי והגט בשעת מיתתה אין זה כריתות והכא נמי אי מייתי איהי ברישא הרי חל קיום הגט והתנאי יחד במיתתה ולא דמי לאומר ע"מ שתמות חברתך דכי מייתא חברתה ברישא חיילא גיטא בחיי' של זאת ואי היא מייתא ברישא לא חל גיטא עכ"ל מבואר מדבריהם במסקנתם דבהכי גרע טפי כיון שתלאו לגט גם במלתא דאגידא בי' ונמצא לפ"ז ישתנה הדין בספק של הרב משל"מ ונהפוך הוא ממה שרצה מרן ז"ל לפשוט אדרבה לא הוי גט כלל כיון שתלאו גם בדבר שאין בו כריתות היינו שלא תשתה יין כל ימי חיי' ולכאורה דברי התוס' נראין תמוהין דנהי דאותו תנאי שאם תמות היא יהא גט הוא בטל ואם מתה אינו גט דליכא כריתות לא יהא אלא כאלו התנה בפירוש שאם תמות לא יהא גט ואכתי יתקיים הגט במיתת חברתה דהוי כריתות שפיר ונלענ"ד ביאור דבריהם דכיון דבעינן כריתות גמור צריך שלא יהי' הגט חל אלא באופן שכורת לגמרי חלקי התנאי צריכי' שיהיו או שתהי' אשתו גמורה או שתהי' מגורשת לגמרי ולא תהא אגידא גבי' כלל וכל שיש בגט צד כריתות ולא כריתות גמור בטל כל הגט אפי' אותו הצד שכורת לגמרי וסברא זאת מצאנו להרשב"א ז"ל לענין שיור עיין בחי' לגיטין דף פ"ג ד"ה אלא בעל מנת שכתב ז"ל ואפי' אמר לה הרי את מותרת לכ"א ע"מ שלא תנשאי לפ' עד שלשים יום אין זה כריתות כו' דאינו דומה לזה גיטך לאחר י"ב חדש דהתם לא חל הגט ולא כורת כלל עד י"ב חדשים ולאחר י"ב חדשים כורת לגמרי אצל כל אדם ואין שיור בגט זה כלל אבל כאן שחל הגט וכרת מקצת לגמרי אצל השאר ולזה לא כרת ה"ז שיור בגט ואין זה כריתות וא"נ למ"ד בע"מ לפ' בחוץ נמי דכוותה היא כגון דא"ל ה"א מותרת