אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שלא

גירושין וקידושי לוי לאו קידושין נינהו ואפי' אם הי' מחזיר גרושתו ממש ובעל שלוק' עלי' מאחר שנאסרה לכל העולם בקידושין שניים והבא עלי' במיתת ב"ד קידושין גמורין הן כשאר קידושין שאין בהם שום איסור וכשגרשה סתם הותרה אף לשמעון עכ"ל וקשה לי טובא בתשו' ב"י זו שכתב בפשיטות דאע"ג שאם נשאת אח"כ לשמעון נתבטל הגט הראשון ונמצאו קידושין הראשוני' במקומו וקידושין שניים אינם כלום כו' אפ"ה כיון שחזר וגירשה סתם הרי בטל התנאי שהתנה והותרה בגט שני זה גם לשמעון. א"כ הך דהרא"ש שכתב דאין לה תקנה אלא שיחזור ויקדשנה ויגרשנה בלא תנאי היכי משכחת לה והך תקנתא מאי אהני לה דכיון שאם נשאת אח"כ לשמעון בטל הגט הראשון והרי הקידושין הראשוני' במקומן עומדין וקידושין שניים לא חלו כלל וא"ת מחמת הגט השני שנתן סתם בלא תנאי הותרה ונתבטל התנאי א"כ אמאי הצריך הרא"ש שיחזור ויקדשנה יתן לה גט שני סתם ויהי' התנאי בטל. ולפמ"ש ניחא דעיקר מה שצריך קידושין שניים אינו אלא משום ספיקא דדינא דחיישינין לדעת רבנן קמאי שמביא בה"ג דאחר מיתת הבעל אפי' עברה על תנאי' לא נתבטל הגט למפרע כיון דלא אגידא בי' וקנ"ל כיון שלא הכריעו בדבר ולדעת הני רבוותא אין תקנה בגט שני סתם בלא קידושין שנים דכיון דחל גט שני ותו לא אגידא גבי' פקע תנאי' ואפיל' נשאת לפ' לא בטיל גט ראשון למפרע וכמ"ש לעיל וכיון דגט ראשון לא בטיל לא חייל גט שני דאין גט אחר גט לכך אין תקנה אלא שיקדשנה דאף שנשאת אח"כ לפ' כיון דהשתא תו לא אגידא גבי' שכבר נתגרשה בגט שני גירושין גמורין אחר קידושין שנים תו לא בטיל גיטא קמא כמו במת הבעל ושפיר חלו הקידושי' האחרוני' וגם הגט השני שפיר חייל ולא הוי גט אחר גט שהרי הפסיקו קידושין גמורין ואי נימא דכיון שנשאת לפ' נתבטלו קידושין שניים ומשום דבטיל גיטא קמא למפרע וא"כ ע"כ כדעת בה"ג ס"ל דלא בטיל תנאי' אפי' אחר מיתת המגרש א"כ הגט השני שנתן סתם אהני לקידושין הראשוני' ולא הוי גט אחר גט כיון דאמרת שנתבטל הגט הראשון וא"כ עוקר מה דצריך קידושין שניים אינו אלא לחוש לדעת רבנן קמאי דס"ל במיתת בעל פקע תנאי' כיון דלא אגידא בי' וגיטא קמא חייל ואהני קידושין שניים שיחול הגט השני ולא יהי' זה גט אחר גט ובאמת לדעת בה"ג דבטיל גיטא קמא אף היכא דעברה על תנאי' בתר דלא אגידא גבי' מהני גט שני סתם בלא קידושין וכמ"ש ודו"ק היטב. ומה שהביא מוהרי"ט ראיה מדברי תוס' ר"פ המגרש דאף בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפ' יכול לבטל תנאו ממ"ש שם בד"ה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה דפריך בירושל' ולתני ט"ז נשים לר"א ומשני התם התורה אסרה עליו כו' אבל באשת איש הדבר תלוי ביד המגרש שאם ירצה יתירנה כו' וכבר הובא בתשו' מבי"ט בשם השואל שכתב ג"כ שהתוס' חולקין בזה על הרא"ש וגם המבי"ט הודה לו בזה ע"ש ומה שהכריח אותם לפרש דהירושלמי מיירי בתנאי דע"מ דאי מיירי באומר חוץ משרי שרי' ליבם כדתני' מודה ר"א כו' וכן הוא מבואר להדיא בדברי מהרי"ט ע"ש. אמנם המעיין בחי' הרמב"ן רפ"ק דיבמות יראה מבואר דהירושלמי מיירי באומר חוץ ולא בע"מ וז"ל שם שוב מצאתי קושי' שלהם ז"ל מוזכרת בירושלמי בגיטין התיב ר' חנינא בשם ר' פינחס נתני ט"ז נשים כר' אליעזר א"ל כבר איתמר תמן התורה אסרתה ברם הכא הוא אוסרתה עליו פי' בחוץ איירי וקאמר כיון דבעל אסרה לו משום אשת איש אין זה צרת ערוה של יבם כדפרישית בע"מ מיהו בג"מ דילן בחוץ מתירה להתייבם וכן במסקנא דירושלמי עכ"ל וא"כ אין כאן ראי' מדברי התוס' דחולקין על דעת הרא"ש כיון דהירושלמי מיירי באומר חוץ לכך שפיר מהני גט שני ומשום דלס"ד דירושלמי אף באומר חוץ אסורה להתייבם ולמסקנא דירושלמי באמת מותרת להתייבם באומר חוץ כמו לש"ס דילן דתניא מודה ר"א כו' אבל באומר ע"מ יש לומר כדעת הרא"ש וכנ"ל עיין לעיל אות ב' שכן כתבנו בשם ס' מכתב מאליהו וכן הוא בחידושי הרשב"א פ' המגרש ע"ש ומה שיש לעיין בזה ביארנו לעיל שים עיניך וראה שמה

סעיף ט"ז (ג') ואם נשאת לו נתבטל הגט בתוס' פ' המגרש דף פ"ג ד"ה ועמדה ונשאת הקשו ז"ל וא"ת והלא אין הנשואין חלין שהרי אסורה עליו משום אשת איש כו' ויש לומר דהכא ועמדה ונשאת לאחר מיתת המגרש קאמר ע"כל והרמב"ן כתב דהתנאי היה שלא תהיה נשאת לו דרך נישואין ומש"ה אפי' בחיי הבעל כל שנשאת לו דרך נשואין בטל גיטא והר"ן הביא דברי התו' והרמב"ן וכתב עלה ז"ל ולי נראה דודאי אי אפשר להתבטל הגט עד שיהא חלין הנשואין כו' והתנאי היה כל שתהיה נשאת לפלו' לא יהיה הגט חל כלל לא להבא ולא למפרע רק בעת נשואי פ' יהיה הגט קיים וחל ולא דמי לאומר היום אי את אשתי ומחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה משום דהתם פסקה לגמרי אבל הכא דלא פסקה לגמרי אלא שיהיה הגט חל בעת נשואי פלוני לא אמרי' הכא כיון דפסקה פסקה ע"ש. ולכאורה קשה כיון דאין הגט חל אלא לנשואי פ' לא קודם ולא אח"כ א"כ אין לך שיור בגט גדול מזה דהא באומר ה"א מותרת לכל אדם חוץ מפ' הוי שיור בגט כ"ש כשלא התירה לשום אדם אלא לפ' בשעת הנישואין ואפשר לומר דשאני הכא כיון דאין הגט חל אלא בשעת נישואי פלו' ובשעת הנשואין לאותו פ' היא אסורה לכל העולם מחמת איסור א"א מקדושין אלו של אותו פלו' וא"כ דמי' לחוץ מאבא ואביך דלא הוי שיור כיון דבלא"ה אין להן בה אישות וה"נ כיון דעיקר חלות הגט אינו אלא בשעת נשואי פ' לא חשיב שיור. (ולבי מהסס בדבר זה דלפענ"ד אי אפשר לקידושי' לחול אלא אחר חלות הגט וא"כ בשעת חלות הגט עדיין אינה אסורה משום קידושי פ' על כל העולם ואין לנו שיור גדול מזה הגע עצמך אם אמר ה"א מותרת לכל אדם חוץ מפ' והתנה שלא יהיה הגט חל אלא בשעה שתנשא לאיש יהיה לפ"ז הגט כשר דהא עיקר חלות הגט הוא בשעת נישואין ואז היא אסורה על כל העולם משום קדושין האחרונים וה"ל כחוץ מאבא ואי אפשר דלא לשתמיט אחד מן הראשונים והאחרונים לומר כן ומפשיטות לשון הש"ס משמע דלא מפלגינן כה"ג או כמ"ש דאי אפשר שיחולו קידושי' אחרי' עד שיחול הגט בתחלה שיפקע איסור א"א של נשואין הראשונים וא"כ הדרה קושי' לדוכתה דאין לנו שיור גדול מזה. אמנם לענ"ד הקלושה נראה פשוט דכוונת הר"ן דבשעת נשואי פ' הגט חל לגמרי ומתירה לכל אדם לשעה זו וכן מוכח מלשון הר"ן שכתב ז"ל והרי הוא כאלו אמר לה ה"א מותרת לכ"א ולהנשא לכל מי שתרצי אלא שאם תנשאי לפלו' ה"א אשתי עד שעת נשואין ומשעת נשואין ואילך אלא שבשעת נשואין אי את אשתי עכ"ל והרי מדכתב בשעת נשואין אי את אשתי מבואר כוונתו שהיא גרושה גמורה לכל אדם ומה שמשייר בזמן לאו שיורא הוא דזמן של קודם הנשואין ודאי לאו כלום הוא מידי דהוי אלאחר יב"ח וזמן דלאחר הנשואין נמי לא אכפת ליה לר"ן לפום סברא דידיה ועיין מ"ש לעיל אות א' בשם הרשב"א דעיקר קפידא דשיורא הוא דבשעה שהגט כורת יהיה כורת לגמרי ןזה נוטה לדעת הר"ן ודו"ק) ולפי דברי הר"ן נראה דצריכה גט כשנשאת לפלו' כיון דנישואין דידי' חלין. וגם בזה לבו מהסס דלענ"ד נראה לדעת הר"ן כיון דאחר הנשואין פקע הגט ונעשית אשתו של הראשון א"צ גט משני דכל היכא דפסקי קידושי' לא בעי' גיטא וכן מוכח מהא דאמרינן בנדרים דף כ"ט מידי דהוי אהאומר לאשה היום את אשתי ומחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט ומשום דקדושת הגוף לא פקע בכדי והרי היא מקודשת לעולם עד שיתן גט ומוכח דאי הוי פקעי קידושי' לא בעי' גיטא וכן מבואר בכה"ג אה"ע סי' ל"ח בהג"ה על הטור סק"א ואמת שדבריו שם תמהוים מאוד שפסק דעד ל' יום קידושין חלין ואחר ל' יום פקעי בכדי וזה דלא כהלכתא דאנן קי"ל דלא פקע בכדי אלא או דמקודש' לגמרי לעולם או דאינה מקודשת כלל וכבר עמד עליו בזה בס' שער המלך פ"ח מגירושין ע"ש מ"מ מוכח דאם נאמר דהקדושין חלין לזמן קצוב ממילא פקעי אחר הזמן וא"צ גט כלל וע"כ נלענ"ד דברי הר"ן הללו צ"ע כיון שהתנה שאחר הנשואין תהיה אשתו איך אפשר לקידושי פלוני לחול על זמן קצוב הא כתב הר"ן שם בנדרים בשם הירושלמי והרשב"א דקדושי אשה אי אפשר בכה"ג ע"ש דכיון דאשה ליתא בקדושת דמי' ליתא לזמן קבוע וכיון דחייל תו לא פקע ואפי' למאן דס"ל קדושת הגוף פקע בכדי ע"ש ועיין בקידושין ר"פ האומר בר"ן שהביא בשם הירושלמי לחלק בין קידושי כסף לקידושי שטר הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגט דינו כגט ע"ש דמחולק לפ"ז עם הרמב"ם דלהר"ן דפסק הכא בבעי' דרבא כיון דפסקה פסקה ה"ה בקידושי שטר מקודשת לעולם ולהרמב"ם דפסק הכא דאינו גט וכדעת הירושלמי ה"ה בקידושי שטר אינה מקודשת כלל לפ"ז י"ל בנדרי' כיון דס"ל להר"ן דהגט חל לאותה שעה שנשאת לפלו' ה"ה לקידושי שטר של אותו פ' חיילי כה"ג עוד יש לחלק ולומר דדוקא במקדש לשלשים יום דשייר בקנינו אמרינן דתו לא פקע משא"כ הכא כיון שלא נתגרשה אלא לאותה שעה ולא שייר בקנינו שפיר חיילי קידושי' לאותו זמן