אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שכט

יכול לבטל הגט וא"כ יכול לבטל התנאי ולומר שתתגרש מיד דזה הוי ממש כאילו אמר בתחילה זה גיטך אם תנשאי לפ' שאין הגט חל אלא בשעת שניסת לפ' ואם חזר ואמר זה גיטך מיד דודאי מהני וזה פשוט:

עוד כתב שם וז"ל ועוד נ"ל לחלק דודאי כל שנתגרשה ומותרת להנשא מדאורייתא כו' אז בודאי מגורשת גמורה היא מעכשיו כו' ושוב הוי אין הגט שלו וכאילו אינו אשתו כו' ואף לגרשה אחר שיתבטל התנאי ותהיה אשתו למפרע מ"מ לא מהני מה שמגרשה עכשיו דה"ל דשלבל"ע כו' לפ"ז נראה החילוק פשוט דכל שביד הבעל לבטל הגט דהיינו שלא יתקיים התנאי א"כ בידו לעשו' שתהיה אשתו וכל שבידו לא הוי דשלב"ל כמבואר בכתובות דף פ"ב מש"ה במאתים זוז שהברירה ביד הבעל שלא לקבלם למ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה ואפי' למ"ד ש"נ מ"מ יכול להטמין עצמו ושלא בפניו ודאי לא ה"נ וכיון דבידו הוא יכול לגרשה כו' משא"כ בע"מ שתשמשי את אבא ושלא תנשאי לפלו' שאין ביד הבעל לבטל הגט כו' אין יכול לגרשה עכשיו וכשיבטל התנאי ותהיה אשתו דה"ל דשלב"ל גמור כיון דאינו בידו זה נ"ל ברור עכ"ל:

והדברים מתמיהי' במ"ש דבמאתים זוז בידו להטמין עצמו דמה בכך שיטמין עצמו איזה זמן אעפ"כ לא יהיה הגט בטל שמא יקבלם אח"כ שהרי התנה בלא זמן וא"ת שהתנה על זמן קבוע וכשיעבור הזמן יתבטל הגט אין זה עכשיו בידו אלא כשיעבור הזמן ועוד מוכח בש"ס איפכא דהיכא דהוי נתינה בע"כ מקרי בידו דנותן ולא חיישינן לשמא יטמין וכ"ש דלא אמרי' בידו להטמין ע"ש בש"ס פ' האומר דף ס"ב דפריך אהא דאמר ר' יוחנן כל שבידו לאו כמחוסר מעשה הוא מהא דא"ר אושעיא בעי הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך מהו תפשוט דמקודשת ומשני נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה ע"ש. הרי לפנינו דמקרי בידו לגרשה כיון דמיגרשא בע"כ אע"ג שיכולה להטמין עצמה ה"נ אי נתינה בע"כ ה"נ הוי כאילו קיימה התנאי ומגורשת גמורה היא ועוד הדברים בעצמם אין להם שחר ולא דמי כלל להא דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דהתם רוצה שיחול הקנין והמעשה ההוא לאחר זמן אף שעכשיו עדיין אינו חל ואפילו היכא דלא מצי חייל השתא כגון פירות מחוברין יהיו תרומה על תלושין אפ"ה כיון שבידו לתלשם ויחול הדבר מיד שפיר חייל לאחר זמן וא"כ הכא קשה ממ"נ אם בידו לבטל הגט מיד ולגרשה מחדש יבטל הגט ויגרשה כי בזה הוא רוצה שתתגרש מיד בכל אופן ולמה ליה לדחוקי נפשי' לומר משום דבידו לא הוי דשלב"ל לימא כיון שאינו רוצה לקבל המאתים זוז בטלה נתינה קמייתא ומתגרשת עתה מחדש אלא ע"כ דאע"ג שאינו רוצה לקבל עתה בזה לא נתבטלה נתינת הגט:

א"כ אתה אינו בידו ובאמת אין זה ענין כלל לדשלב"ל שהרי אחר שנתבטל התנאי אגלאי מלתא למפרע שהיה כבר בעולם וקושטא דהאי מלתא תלי' בברירה וכמ"ש בס' מכתב מאליהו הבאתיו לעיל ע"ש. וזה ברור לכל מבין):

עוד כתב הב"ש בשם הב"ח לחלק דתלי' הכל אם הוא תנאי דלצעורי אינו יכול לבטל אבל אם הוא תנאי דלאו לצעורי יכול לבטל ותנאי דשלא תנשאי לפ' הוא תנאי דלצעורי ע"ש ותמה אני מה ענין ביטול תנאי' להא דלצעורי בשלמא מחילת התנאי שפיר תליא בלצעורי דהיכא דלצעורה קא מיכוין לא מצי מחיל שהרי לא ציערה והרי הוא עדיין עומד בתנאו והיא לא קיימתו אבל ביטול התנאי הוא דבר אחר שעיקרו התנאי לגמרי למפרע כאילו לא התנה כלל מעולם והמעיין בתשו' הרא"ש כלל מ"ו ס"ח ד' יראה מבואר כן בהדיא שכתב שם וז"ל:

והרמב"ם כתב בה' גיטין פ"ח הרי זה גיטך ע"מ שתתן לי כלי פ' ואבד אותו כלי אע"פ שנתנה לו אלף זוז בדמיו איני גט עד שתתן לו אותו הכלי או עד שיבטל התנאי הרי שכתב דאף במקום שאין נתינת דמים מועלת ולא מחילה כיון דלצעירה קא מיכוין אפ"ה ביטול התנאי מהני דמלתא דפשיטא דדיבור מבטל דיבור לקיים המעשה עכ"ל הרא"ש ע"ש ומבואר להדיא דאפי' במקום דלצעורה קא מיכוין נמי מהני ביטול התנאי וכמ"ש:

ובתשו' שם סי' ה' כתב הרא"ש עוד וז"ל ועיקר הטעם מה שיכול לבטל התנאי ושאר המעשה קיים משום דילפינין מתנאי ב"ג וב"ר שיש כח בתנאי לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי ואי לאו דילפינין מהתם לא הי' כח בתנאי לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי וכיון שכן הוא שהמעשה הוא דבר בפני עצמו וראוי להתקיים בלתי קיום התנאי אלא דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר א"כ יכול לבטל התנאי ואין קיום המעשה תלוי בו דדיבור בעלמא הוא ואתי דיבור דביטול התנאי ומבטל דיבור של התנאי והמעשה קיים כדחזינין בקדושין פ' האומר דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש במקדש אחר שלשים יום וחזרה בה תוך שלשים דאמר ר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור אע"ג דאיכא מעשה נתינת המעות ליד האשה כ"ש דיבור של ביטול התנאי מבטל דיבור של תנאי דליכא מעשה אלא דברי' בעלמא עכ"ל וכיון דטעמא דהרא"ש דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ ודאי נעקר התנאי לגמרי וא"כ אפי' תנאי דלצעורה נמי נעקר והמעשה קיים וכמ"ש הרא"ש שם סי' ד' דאפי' דלצעורה נמי מהני ביטול ואמנם הנראה לענ"ד ביישוב דברי הרא"ש הנ"ל הוא לפמ"ש הר"ן בפ' המגרש במה שהקשו תוס' בתנא' דע"מ שלא תנשאי לפ' דאם נשאת לאותו פ' דבטל הגט ובני' ממזרי' ואמאי הא אין הנשואין חלין כלל שהרי אסורה משום א"א והן הן דברי התוס' שם דף פ"ג ד"ה ועמדה ונשאת ע"ש:

והרמב"ן כתב כיון דדרך נשואין נשאת לו אע"פ שאין הקידושין תופסין נתבטל הגט והר"ן כתב עלה ז"ל ולי נראה דכיון דאי אפשר לבטל הגט אא"כ חלין הנשואין אלא דתנאה הוי שאם תנשא לפ' יתבטל הגט למפרע וגם מכאן ולהבא ולא יחלו הגט אלא בשעת נשואין לאותו פ' ולא דמי להא דהיום אי את אשתי ומחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה דהתם היום פסקה לגמרי אבל בזה דלא פסקה לגמרי אלא בכדי שיחול נשואין של אותו פ' כו' ע"ש:

ולפ"ז גם כשנשאת לאותו פ' לא נתבטל הגט לגמרי אלא דמהני עכ"פ שיחולו נשואי פ' בשעה שנשאת לו ועמ"ש בסק"ג ובכגון זה נראה דלא מהני ביטול התנאי והוא דכיון דעיקר טעמא דהרא"ש משום דאי לאו דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר לא הי' כח ביד התנאי לבטל המעשה אפי' אם לא נתקיים התנאי וכיון דהמעשה הוא דבר בפ"ע וראוי להתקיים בלתי קיום התנאי לכך יכול לבטל התנאי והמעשה קיום בפ"ע וכל זה אינו אלא בשאר תנאים דעלמא שהתנאי בא לבטל המעשה לגמרי כשלא יתקיים בזה לא הי' כח בתנאי לבטל אי לאו דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר אבל האומר אם תתני לי ר' זוז זה גיטך מהיום ואם לא תתני זה גיטך לאחר ל' יום כיון שאינו בא לבטל המעשה לגמרי אלא שמחלק בזמן תלית הגט שאם לא יתקיים התנאי הי' הגט חל אחר איזה זמן תנאי כזה אין אנו צריכין ללמוד מתנאי ב"ג וב"ר ומן הסברא אין המעשה קיים אלא על הסדר שהתנה ובנ"ד נמי הכין הוא דה"ל כאילו אמר אם לא תנשאי לפ' ה"ז גיטך מהיום ולעולם ואם תנשאי לפ' ה"ז גיטך לאותה שעה בלבד ורונה הוא בקיום המעשה עכ"פ ואין כאן עקירת מעשה ע"י תנאי כלל ולא הוי המעשה דבר העומד בפ"ע זולת התנאי רק המעשה והתנאי הם דבר אחד כי תנאי כזה הוא פירוש וסדר חלות המעשה וראוי שיחול הגט על סדר התנאי הזה אפי' אי לא ילפי' מתנאי ב"ג וב"ר ואם נשאת לפ' חל הגט בשעת הנשואין ולא מעכשיו א"כ תו לא מצי לבטולי לתנאי' ולומר שיהי' חל מעכשיו שאין בידו לבטל מעשה בדיבורי' כיון דתנאי כזה לאו מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לה לא אמרי' בי' אתי דיבור ומבטל דיבור דתנאי זה מגוף המעשה נחשב וממילא אין הגט הזה חל אלא בזמן שהתנה ולא מצי תו לבטולי לתנאי':

וכעין זה מצאתי במשנה למלך פ"ג מהל' זכי' ומתנה וז"ל הנותן מתנה לאחד ואמר שאם ימות בלא זרע שתחזור המתנה ליורשיו ולא כפל לתנאי' יש להסתפק ולומר כיון דלא כפל לתנאי' התנאי בטל והמעשה קיים ונראה דהכא אין צורך למשפטי התנאים כו' ואף לדעת התוס' דמעכשיו נמי צריך כפילת התנאי הוא בתנאי שאם לא יתקיים התנאי תתבטל המתנה למפרע מש"ה צריך חיזוק בתנאי' משא"כ בזה שאף אם ימות בלא זרע אינה מתבטלת המתנה למפרע כו' ואין התנאי בא אלא לומר שאם לא יתקיים התנאי שלא תמשך המתנה לעולם ולפ"ז נ"ל דהנותן מתנה ואמר דאם לא יתן מנה שלא תמשך המתנה אלא עד עשר שנים דאין צורך בזה לכפילת התנאי והטעם מבואר במ"ש דכל שהוא מתנה תנאי לעקו' מתנתו משעה ראשונה אז צריך חיזוק דהיינו משפטי התנאי' לפי שבא לעקור דבריו הראשונים אם לא יתקיים התנאי אך כל שהתנאי אינו אלא לענין המשך המתנה א"צ חיזוק לפי שאינו עוקר דבריו הראשונים וה"ל כאילו סיים דבריו שמתנה זו היא עד זמן פלו' עכ"ל וע"ש וה"ה באומר שלא תתחיל המתנה אלא אחר עשר שנים כיון שאינו עוקר המעשה לגמרי א"צ משפטי התנאי' כיון דהתנאי הוא בהמשך זמן המתנה לאו מתנאי ב"ג וב"ר בעי' למילף וא"כ ה"ה בהך דהכא בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפ' לשיטת הר"ן א"צ משפטי התנאי' כיון דבתנאי זה אינו מבטל ועוקר המעשה לגמרי אף אם תנשא שהרי גם אם תנשא יהיה מעשה הגט קיים עכ"פ לשעה שתנשא ואין הפרש בין קיום התנאי לביטולו אלא בהמשך המעשה שאם תקיים התנאי יהיה