אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שכז

שיזכו ד' אמותיו להקדש והכא גבי גט דלא מהני כלל לישנא דממילא כוונתו שע"י אמירתו יהיה בטל כמו דאמרינן גבי בטל הוא ומש"ה עלתה בתיקו ודוק

סי קמ"ג סעי' ט"ז (א) אמר לה ע"מ שתנשאי לפלו' פ' המגרש פ"ד ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלו' ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא כו' א"ל רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא הא בעי' לקיומי' לתנאי' וכ"ת אפשר דמנסבא היום ומיגרשה למחר ומיקיימא לתנאי' כו' הכי השתא כו' הכא בדידה קיימא לאגרושי אלא אמר רבא ה"ז לא תנשא לא לו ולא לאחר לו לא תנשא שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה לאחר לא תנשא דבעי לקיומי לתנאי' ואם נשאת לו לא תצא דמשום גזירה לא מפקינין לה מיני' ואם נשאת לאחר תצא דבעי' לקיומי לתנאי'. והנה דעת הרמב"ם דאם נשאת לאחר קודם שתנשא לפלוני בני' ממזרי' אע"ג דלבסוף נשאת לאותו פ' והתו' והרא"ש חולקי' בזה וסברי כיון דלבסוף קיימה לתנאי' ונתקדשה לפ' הרי היא מגורשת למפרע. וכן דעת הרשב"א בחידושיו והביא ראי' מדברי הש"ס שאמרו וכ"ת אפשר דמינסבא היום ומיגרשה למחר אלמא דמצי' לקיומי לתנאי'. ולפענ"ד נראה טעמא דהרמב"ם שהצריך לקיים התנאי ושתנשא לפ' קודם שתנשא לאחר היינו משום דמסקינין בש"ס דלאו בידה קיימא לאגרושי ובודאי לא התנה עלי' בדבר שאינו בידה ומש"ה אמרינין ודאי קפיד בתנאי' שלא תנשא לאחר קידם שתנשא לאותו פ' ואי הוי אמרינין דבדידה קיימא לאגרושי אין ה"נ דלא הוי קפידא אימת תנשא לפ' ומש"ה לפום מאי דסלקא דעת' דאפשר דמנסבא היום ומיגרשא למחר ומיקיימא לתנאי' והוי ס"ל דבדידה קיימא לאגרושה שפיר היי ס"ל דהוי קיום התנאי כשנשאת לפ' אף אחר שנשאת לאחר. אבל למאי דמסיק דהכא לאו בדידה קיימא לאגרושי א"כ ודאי זה לא התנה אלא על מה שבידה וקפיד בתנאי' שלא תנשא לאחר עד שתנשא קידם לאותו פ' ומש"ה כל שנשאת לאחר אע"ג דאיגרשה ונשאת אח"כ לפ' בני' מן הראשון ממזרי' ולא מהני לה קיום התנאי וז"ב. וכן מצאתי במשנה למלך פי"א מה"ל מכירה שכתב הרמב"ם ואם לא קיום התנאי ומכרו לאחר כו' וכתב הוא ז"ל נ"ל דמה שהוצרך רבינו לבאר זה כו' ויש מי שרצה לומר דבא להשמיענו דאם התנה ע"מ שתתנהו או שתמכרנו לפ' ומכרו לאחר אע"פ שלקחו אח"כ ממנו וחזר וקיים תנאי' קפידא הוי שלא התנה אלא על מה שבידו לא שיקנה תחלה לאחר ואפשר שלא ירצה זה למכרו לו ואע"פ שמכרו וקיים תנאי' קפידא הוי עכ"ל. ובחי' פ"י שם ראיתי שכתב ז"ל ולענ"ד נראה ליישב משום דלכאורה מוכח להדיא מברייתא דאי אפשר לומר דאם נשאת לאחר תנשא דא"כ לא התירה בגט זה לשום אדם כי אם לפ' וה"ל שיור בגט ומאי שנא מאם אמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפ' דלא הוי גט וכ"ש הכא דלא התירה לשום אדם אלא לאדם אחד וליכא למימר דשאני הכא שמותרת לכל אדם אחר שתנשא לפ' ותתאלמן או תתגרש הא ליתא דהא בחוץ מפ' נמי מותר' לאותו פ' לאחר שנשאת לאח' מן השוק ונתארמל' או נתגרשה כו' וע"ש שהאריך בזה וכתב דאע"ג דלא התירה לשום אדם שפיר מהני כיון דהוא בלשון תנאי וע"ש. אמנם לי נראה דאין צריך לכל זה דאפי' לדעת הפוסקים דס"ל דע"מ שלא תנשאי לפ' הוי שיור בגט הכא בע"מ שתנשאי לפ' מהני ולא תהא רשאה להנשא לאחר קודם שתנשא לפ' כמ"ש הרמב"ם והא דלא הוי שיור בגט היינו משום שמותרת לכל אדם אחר שתנשא לפ' ותתאלמן אי תתגרש ומ"ש דהא בקוץ נמי מותרת לאחר שניסת לאחד מן השוק אין זו קושי' כלל דודאי באומר חוץ מפ' לא התירה המגרש לאותו פ' לעולם והא דמותרת לו אחר שניסת לאחד מן השוק ונתגרשה לאו מכח גירושי הראשון הוא אלא משום שניסת לשני ניתק האישות מן הראשון לגמרי להשני וכמו שפירש"י להדיא שם דף פ"ג בהא דתניא מודה ר' אליעזר כו' ע"ש וכ"כ שם התוס' ז"ל וטעמא כיון שנשאה זה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראשון לגמרי ע"ש. (וכן מוכח מלשון הברייתא שהשיב רשב"א וכי מצינו זה אוסר וזה מתיר ע"ש) א"כ לאו מכח בעלה הותרה ולא ע"י גירושין שלו אלא ממילא הותרה לכך הוי שיור בגט ופסול אבל באומר על מנת שתנשאי לפלו' מה שמותרת לכל אדם אחר שתנשאי לפלו' מכח הגט הראשון הוא שמותרת ושפיר הוי כריתות ומש"ה לא הוי שיור ודו"ק (עיין בחידושי הרשב"א דף פ"ג ד"ה אלא בעל מנת שכתב ז"ל ואפי' אמר לה ה"א מותרת לכ"א ע"מ שלא תנשאי לפ' מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות כו' וכן נראה מדלא פליג ר' טרפון בין על מנת לע"מ דא"כ ה"ל לפרושי בהדיא הרי שאמר לה כו' ע"מ שלא תנשאי לפלו' מכאן ועד י"ב חודש כו' אלמא אפי' בע"מ שלא תנשאי עד ל' יום איכא למיפרך וכ"ש כשאמר לה עד י"ב חדש דאינו דומה לזה גיטך לאחר יב"ח דהתם לא חל הגט ולא כורת כלל עד יב"ח ולאחר יב"ח כורת לגמרי אצל כל אדם ואין שיור בגט זה כלל אבל כאן שחל הגט וכרת מקצת לגמרי אצל השאר ולזה לא כרת ה"ז שיור בגט ואין זה כריתות וא"נ למ"ד בע"מ לא פליגי בחוץ נמי דכותה היא כגון דאמר לה ה"א מותרת לכ"א חוץ מפ' שלא תנשאי לו עד ל' יום אין זה כריתות לפי שבשעה שחל הגט להיות כורת אינו כורת לגמרי אצל הכל ואין זה כריתות עכ"ל מבואר מזה דכל דהוי שיור בגט אפילו לזמן מועט תו לא הוי כריתות דבעינן דבשעה שהוא כורת יהיה כורת לגמרי אצל כל אדם ולא מהני מה שמותרת אח"כ לכל אדם ואע"ג דבלא"ה אסורה לינשא תוך ג' חדשים כיון דמדאורייתא מותרת לינשא מיד ולזה אסורה משום שיורא אין זה כריתות כן מבואר שם בדברי הרשב"א ע"ש לפ"ז אף שנסתרה ראייתו של הגאון פ"י מהא דחוץ וניסת לא' מן השוק וכמו שהשיב עליו מרן ז"ל בטוב טעם מ"מ הדין דין אמת דכל דהוי שיורא אפילו לשעה חדא אין זה כריתות דבשעה שהוא כורת צריך שיהיה כורת לגמרי ונראה שכן גם דעת הרמב"ם ז"ל שהרי הוא פסק דעל מנת לא הוי שיור ואפ"ה צריך שיקבע זמן כמבואר בדבריו פ"ח מגירושין דאם אמר על מנת שלא תנשאי לפלי' סתם אכתי אגידא גבי ע"ש ומוכח מזה דבאומר חוץ דהוי שיורא אפילו קבע זמן לא מהני ואין סברא לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט ודו"ק. אמנם הנכון דהכא גבי ע"מ שתנשאי לפ' ודאי דאין כאן שיור שהרי מותרת היא לכל אדם ובלבד שתקיים תנאה ולא גרע משאר תנאי' שבקום ועשה דס"ל לרוב הפוסקים שאסורה להנשא עד שתקיים תנאה בדבר התלוי באחרים וכמש"פ המחבר לעיל סעי' ב' ול"ד לע"מ שלא תנשא לפ' דס"ל להרמב"ן ודעמי' דהוי שיור משום דמתנה עליה בפירוש שלא תנשא א"נ משום דהוי הנך טעמי דפרשי תנאי בברייתא אי כר"ט שלא יעקור מצות יבום אי כר"ע שלא יהיו בניה ממזרים יכל הני טעמי לא שייכי הכא שהרי יכולה לקיים התנאי מיד ולא יהיה שום חשש אח"כ ודוק כי נכון הוא

סעי' ט"ז (ב) ואין תקנה להתירה אא"כ יקדשנה המגרש כן הוא בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ט ח"ל ראובן גירש את אשתו ע"מ שלא תנשא לשמעון אם יכול לבטל תנאו אח"כ או לא ומהו שיחזור ראובן ויטלנו הימנה ויתננו לה בלא תנאי ויבטל הא' תשובה לבטל התנאי אינו יכול כיון שנתן לה הגט בתנאי אינו יכול לבטלו ובנטילת הגט ממנה ויחזור ויתננה לה פעם אחרת אין תקנה כי כבר אינה אשתו כי נתן לה גט גמור בלי שייר אלא שהטיל בו תנאי ואין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור בלי תנאי עכ"ל ובתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ט כתב עלה וז"ל ותמה אני למה לא יועיל ביטול התנאי כו' והרא"ש עצמו בכלל מ"ז סי' ד' וה' האריך וביאר שביטל התנאי מועיל דאתי דיבור ומבטל דיבור כו' והיאך סתם עלינו את הפתח כאן בתשובה זו ואמר דאין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור וראיתי בדברי תוס' ריש המגרש אף בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפ' בהדיא שיכול לבטל התנאי ע"ש ד"ה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה בסוף הדיבור הביאו מה שהקשו בירושלמי מ"ט לא תני בהדי ט"ז נשים שפוטרות צרותיהן ומשני תמן מן התורה אסר' עליו כו' ופי' התוס' אבל בא"א האיסור תלוי במגרש שאם יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה כו' ואם לחשך אדם לומר שאין דברי הירושלמי אמורים אלא בתנאי חוץ אליבא דר"א דהואיל ולאותו פ' לא נתגרשה מעולם יכול הוא לחזור ולגרשה גביה אבל בתנאי דע"מ כיון דנתגרשה לגמרי אצל כל אדם אלא שהטיל בו תנאי שוב לא שייך עוד גירושין אחרים וגם ביטול לא מהני אף אתה אמור לו דבתנאי חוץ לא שייך לאקשויי כלל אמאי לא תני לה בהדי ט"ו נשים כו' דמשמת ראובן כבר הותרה לאחיו דתניא התם מודה היה ר"א במגרש את אשתו כו' חוץ מפ' והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו כו' ועוד אני תמי' אפי' תימא דביטול לא יועיל למה הצריך לקדשה כדי לגרשה ויכתוב לה גט אחר ויתן לה בלי שום תנאי דאין לומר דמאחר שנתגרשה ממנו לגמרי אין גט אחר גט ולא מהני מידי הגט האחרון כיון דלא אגידא בי' כלל דמ"מ בשעה שתנשא לאותו פלו' נתבטל הגט הראשון והרי היא א"א למפרע ויכול לחול שפיר הגט האחרון שהוא בלי שום תנאי ויש ראיה לזה