אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שכד

כולה אע"ג דנתרצה אח"כ תו לא מהני כיון דלא שמעו מפיו וא"כ יהיו צריכי' להפקיע קידושיו למפרע ותהי' בעילתו בע"ז ע"כ לא הי' כונתו לבטל בלב שלם ולכך הני דביטלן נמי רשאין לחתום אבל באומר תנו דהוי עדי הולכה בזה הדרא קושית תוס' לדוכתא דנימא דהביטול הי' בלב שלם אלא שנתרצה אחר הביטול שיהיו אותן שלא היו כאן שלוחין וכנ"ל. וצריך לומר בעדי הולכה כתירוץ התוס' דכיון שהוצרכו לתקן שאין ביטולו מועיל לגבי אחרי שלא היו בשעת הביטול תקנו שלא יועיל הביטול כלל וכמ"ש התוס'. (הגה"ה. גם כאן צ"ע קצת די"ל דוקא היכא דגילה דעתו בפירוש שרוצה בנתינת הגט כמעשה דהרשב"א שחזר בו בפירוש מביטולו וע"כ אמר כן בפני עדים לכך מהני אע"פ שלא ייחד השליח וכאילו אמר כל השומע קולי כו'. אבל אם לא אמר כלום אלא שנתרצה בלבו פשיטא דלא מהני כלל דצריך שישמעו עדים עכ"פ וא"כ בביטל זה שלא בפני זה לרשב"ג דבטלו כולם אף שנתרצה אח"כ בלבו שיהיו אותן שלא ביטל שלוחי' מאי מהני כיון שלא אמר כן בהדיא דגם כל השומע קולי כו' נמי צריך שיאמר כן בפיו ולא שיחשוב בלבו וצ"ל דכונת רבינו ז"ל דלמה להו לחז"ל לתקוני לעקור הביטול לגמרי יתקנו שיאמר אחר הביטול שרוצה באותן שלא ביטלן וצ"ע). אלא דאכתי איכא לאקשויי אמאי הוצרכו לתקן שלא יועיל בזה הגט ביטול כלל אי משום דאזלא ומינסבא ושרי' א"א לעלמא נימא אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' אם לא יתרצה אח"כ באותן שלא ביטלן וא"כ ע"כ נתרצה אח"כ באותן שלא ביטל כדי שלא תהי' למפרע בעילתו בע"ז וא"כ יהי' ביטולו קיי' גבי אותן שביטל ולא יהיו רשאין לחתום. ונראה לפמ"ש הרשב"א בחידושיו גבי הא דפריך וליבדר איבדורי ז"ל היינו ללישנא דצריכי בי עשרה למשלפי' דלהאי לישנא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מאי קאמר וליבדר איבדורי לעולם כרשב"ג והיינו טעמא דאימיבדרי דלמא כי משכח להו כי מבדרי ויתבי מבטל להו לכולהו אא"כ תדחה דכיון דחשו חכמים משום תקנת ממזרי' דעדות שבטלה מקצתה בטנה כולה אף כשהלך אצל כולן כיון שלא ביטל במעמד כולן אלא שביטל לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו אינו מבוטל לפי שבשעה שביטל לזה לא הי' מועיל ביטולו כיון דאיכא למיחש דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי וכן אתה אומר בשני ובשלשי אע"פ שבסוף ביטל לכולן אין בכך כלום כיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל אף לבסוף אינו חוזר ונראה זה דחוק עכ"ל. אמנם דעת התוס' נראה דהכי ס"ל שכתבו בד"ה וליבדור איבדורי וז"ל אבל לרשב"ג דס"ל דאין יכול לבטל זה שלא בפני זה אין בביטולו כלום אפי' מבטל כולם כל אחד בפני עצמו אע"ג דהשתא ליכא למיחש דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי לה אינו ביטול עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה עכ"ל והיינו כיון דבשעתו אינו מועיל שוב אינו חוזר ונראה לפ"ז אף אם נאמר שנתרצה אח"כ באותן שלא ביטל ותו ליכא למיחש דלמא אזלי הנך וכתבי ויהבי לה מ"מ כיון דבשעתו לא הי' מועיל הביטול שעדיין לא נתרצה גם לבסוף שנתרצה אין הביטול חוזר ונראה איברא במ"ש הרשב"א על סברתו דאינו חוזר ונרא' דזה דחוק איכא למידק דאפי' אי נימא דחוזר ונראה כיון דלמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כו' יכולין הנך שביטל בפניהם נמי לחזור ולחתום כשביטל זה שלא בפני זה א"כ אפי' אם מבטל אח"כ בפני השני ובפני השלישי כיון דלא ידעי הני בהני סבר כל חד דלדידי' לחוד ביטל ויכול הוא עצמו לחתום. אמנם נראה דאי אמרי' דמהני כשמבטלן כולן זה שלא בפני זה תו ליכא למיחש שמא יחתומו אותן שביטל דכיון דהבעל נאמן לומר שביטל את הגט במגו דאי בעי מבטל עכשיו וכמ"ש הרשב"א בחי' ר"פ השולח ועיין ב"ש ס"ק צ"א א"כ יכול הבעל לבטל את כולן זה שלא בפ"ז ויודיע לכל אחד ואחד שביטל כולן זה שלא בפ"ז ויהי נאמן במיגו וא"כ יהי' ביטולו קיים לכך צריך לסברתו דאינו חוזר ונראה. ובזה יתיישבו דברי הרמב"ם פ"ו מגירושין שכתב דשליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה והוא תמי' דהא לפי מאי דאוקמי' בעדי הולכה א"כ ע"כ ס"ל לרבי דלא בטלה כולה אפי' בשליחות וקי"ל כרבי. אכן לפמ"ש בישוב קושי' התוס' דאי אפשר לומר שיהי' ביטולו קיים בהנך שביטל בפניהם משום דא"כ יהי' בעילתו ב"ז למפרע כשיכתבו הנך דלא ידעי ויתנו לה ויפקעו קידושיו למפרע וע"כ אינו מבטל בלב שלם וכמ"ש לעיל ועיין תוס' ד"ה ורב נחמן אמר בפני שנים דלרבי דבעי ב"ד נמי משום תקנת ממזרי' ע"ש וא"כ ע"כ אינו מבטל בלב שלם וליכא למימר דלעולם בלב שלם מבטל אלא דאח"כ נתרצה באותן שלא ביטל שיהיו שלוחיו ועדיו דהא בעדי כתיבה בעינין שישמעו מפי הבעל ולא מהני שליחות שלא בפניו ומש"ה ע"כ צ"ל דס"ל לרבי דלא בטלה כולה. אבל כי מוקמינן לפלוגתייהו בעדי הולכה דבזה מהני שליחות שלא בפניו א"כ מצינו למימר דרבי נמי ס"ל שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא דלמאי דהוצרכו לתקן שלא יועיל ביטולו תקונו היינו לאותן שלא ביטל בפניהם ולמאי דלא הוצרכו לתקן והיינו לאותן שביטל בפניהם לא תקנו ואי משום שלא יהי' בעילתו ב"ז יכול לתקן ע"י שנתרצה אח"כ באותן שלא ביטלו וכמ"ש ויהיו הם שלוחיו ורשב"ג סבר דכיון דהוצרכו לתקן שלא יהי' מועיל הביטול גבי אותן שלא ביטל בפניהם תקנו שלא יהי' הביטול מועיל כלל וכמ"ש תוס' ואפי' נתרצה אח"כ תו אינו מועיל דכיון דקודם שנתרצה לא הי' מועיל בשעתו תו אינו חוזר ונראה וכמש"ל ומש"ה פריך שפיר ואי ס"ד כרשב"ג וליבדורי איבדורי דליכא למימר שיבטל כולן בזה אח"ז דהא ע"כ מוכח דלרשב"ג ס"ל דכל שלא הועיל הביטול בשעתו תו אינו חוזר ונראה מדלא מהני נתרצה אח"כ לגבי אינך וע"כ משום דאינו חוזר ונראה וכמ"ש א"כ ליבדור איבדורי ודוק:

(ט) ויש מי שאומר דבשליחות אם ביטל אחד מהן נתבטלו כולן שם בסוגיא מאי מפני תקון העול' ר' יוחנן אמר מפני תקנת ממזרי' סבר לה כרב נחמן דאמר בפני שנים ובי תרי לית לי' קלא והקשו בתוס' ליתקנו שיבטל בפני שלשה ע"ש. עוד שם ריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות סבר לה כרב ששת דאמר בפני שלשה ובי תלתא אית לי' קלא והקשו בתו' הא מלוה ע"פ לא גבי ממשעבדי אפי' הלוהו בפני כמה עדים ע"ש. עוד שם בתוס' ד"ה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ע"ש שהקשו דלמא רבי נמי סבר בטלה כולה ואפ"ה יכול לבטל בדיעבד דהא ס"ל לרבי בטלו מבוטל ע"ש. עוד הקשו שם באותו דיבור דלפי' הקונט' משמע דלרשב"ג דבטלה כולה אף זה מתקנת ר"ג וע"כ למ"ד מפני תקנת עגונות לא דמי אהדדי ע"ש ועיין במשנה למלך פ"ו מה' גירושין ביאורו משום דתקנת עגונות לא שייכא כל שביטל עכ"פ בפני אחד ע"ש ועיין לעיל סק"ה, עוד שם בתוס' ד"ה וחזר בו רבי ועשה כרשב"ג הקשו ז"ל וא"ת מנ"ל כו' דלמא ההיא דשום הדיינים דמי טפי לביטלו שלא בב"ד דהתם מודה רבי דאינו מבוטל דאמרי' מה כח ב"ד יפה ועיין ביאורו בחי' מהרש"א משום דכל שביטל בפני ב"ד אמרי' דכח ב"ד שני עדיף שיהי' הביטול מועיל ע"ש. והרמב"ם פ"ו מה' גירושין כתב ז"ל אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפי' בפני שנים אחרים וכתב הרה"מ ז"ל מכיון דקי"ל כרבי דאמר בטלו מבוטל אפי' בפני אחרים לא גרע כשבטלו בפני שנים מן העשרה משאם בטלו בפני אחרים שאינן מהם וזהו שכתב רבינו ואפי' בפני שנים אחרים ע"ש משמע מדבריהם דהסוגיא מיירי שביטל לכולן בפני שנים מהן. ולפ"ז כל הסוגיא מוקשה בהא דאמרי' דרבי ס"ל עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה דהא בטיל לי' לכולהו ועיין בלחם משנה. וליישב כל אלה נראה לענ"ד והוא דבטור וש"ע ח"מ סי' ל"ט סעי' ט' פסקו דמעשה ב"ד יש לו קול וגובה ממשעבדי ודעת הסמ"ע שם ס"ק כ"ד דכל הודאה בב"ד יש לה קול אפי' לא שלחו אחריו וגובה ממשעבדי אם נתברר שלא פרע והא דבעינין קבעו ושלחו היינו לענין טענת פרעתי אבל ממשעבדי לעולם גובה ע"ש ובש"ך שם ס"ק כ"ז חולק עליו והעלה דהודאה בב"ד אינו גובה ממשעבדי אלא דוקא בקבעו ושלחו או בנתחייב ע"פ ב"ד דבזה דוקא אמרי' מעשה ב"ד יש לו קול אבל לא שלחו אחריו וגם הנתבע הודה מעצמו אין זה מעשה ב"ד ולית לי' קלא וע"ש בש"ך ס"ק י"ח שכתב בשם הנימוקי יוסף דשאני מילי דבי דינא מהודאה כלומר שאין הב"ד מחייבין אותו בכלום רק שמודה בפניהם כמודה בפני שאר עדים לכך אין שם דיינים עליהם אבל במודה ע"פ תביעה בפני שלשה כלומר שתובעו בפני שלשה לדין ואינו רוצה ליתן להתובע מעצמו אלא שמודה ע"י תביעה דהיינו שנתחייב בהודאתו מכח תביעתו כגון שהכירו הב"ד שמכח טענותיהם הוא חייב לו ה"ז ב"ד גמור ולא בעי' קבעו ושלחו עכ"ל. וכבר כתבנו בס' קצוה"ח סי' ע"ט ס"ק דכדברי הש"ך מבואר בדברי התוס' כאן שהקשו בהא דאמרי' בי תלתא אית לי' קלא מהא דמצוה ע"פ אינו גובה ממשעבדו ואפי' בפני עשרה ע"ש וכן הקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו ואי כדברי הסמ"ע מאי קושי' דהא בראשונה הי' עושה ב"ד ומבטל וכל מעשה ב"ד יש לו קול. אלא ע"כ כדעת הש"ך דכיון דאין הב"ד עושה שום מעשה ב"ד אלא שהוא מבטל בפניהם הגט אין זה אלא כמודה בפניהם דלית לי' קלא אלא בקבעו ושלחו אחריו וגבי ביטול הגט לא שייך שלחו. וע"ש. אמנם לפמ"ש הר"ן בהא דבראשונה היה עושה ב"ד ולא סגי בלא ב"ד היינו