אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שכג

דאחד מהם ידוע בביטולן ליכא חורבא שהרי אמר כולכם ולא יתנו בלעדו וכדאמרי' בש"ס וצ"ע). ועיין ב"י סי' ק"כ שכתב וז"ל היכא שחזר הבעל והוציאו מכלל עשרה למ"ד משום עדים צריך לבטל עדות כולם ולמסור עדות לכשרים לבדם ולמ"ד אינך משום תנאי כיון שביטל את הפסול כשר הגט ואין צריך לחזור ולמסור העדות כנ"ל עכ"ל. והיינו משום דיכול למחול ולבטל התנאי ויהיה המעשה קיים:

(ח') ובעשרה שעשאם שלוחי' בפ' השולח ת"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי ר' שמעון ב"ג אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה במאי קמפלגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ורשב"ג סבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והנך לא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי לה ושרי' אשת איש לעלמא וכתבו תוס' שם וז"ל ותימא כיון דמדאורייתא יכול לבטל אפילו שלא בפניהם אמאי תקנו חכמים שלא יועיל ביטול לגבי איתן שנים עצמם וי"ל כיון שהוצרכו חכמים לתקן שלא יועיל הביטול לגבי אחרים תקנו נמי שלא יהיה לו כח לבטל בזה הגט כלל עכ"ל וקושית התוס' אינו אלא להך לישנא דפליגי בעדות שבטלה מקצתה כו' אבל להך לישנא דפליגי אי כל מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכי בי עשרה למשלפי' ודאי דאין הביטול מועיל אפי' לאותן שנים שביטל דאין לו כח לבטל שום דבר אלא בפני עשרה וכמ"ש בחי' מהרש"א ע"ש. ונלענ"ד ליישב קושית התוס' לפמ"ש הרשב"א בחידושי' רפ"ק דכתובות בהא דאמרו שם אין אונם בגיטין משום תקנת עגונות ופריך מי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא כו' ומסיק כל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש וכן אמרינן הכא לרשב"ג בטלו אינו מבוטל דכל דמקדש כו' ובתוס' ד"ה ואפקעינהו רבנן הקשו א"כ כל אדם יחפה על בת אחותו שישלח לה גט ויבטלנו וכן הקשה הרשב"א בחי' בסוגיין ושם בכתובות והעלה בזה כיון דכל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואם היה הגט בטל היו החכמים עוקרים הקידושין למפרע וא"כ היו כל בעילותיו זנות ואנן סהדי מש"ה דגמר ויהיב גיטא כדי שלא יהיו בעילותיו ב"ז למפרע וע"ש שהקשה בשם ר"ח תינח נשואה ארוסה מאי איכא למימר. ובחידושי' רפ"ק דכתובות העלה דכיון דאם מבטלו לגט אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ותו לא מצי למיקיימה וכיון דעכ"פ לא הדרא לי' גמר ויהיב גיטא ע"ש שהאריך בזה והוכיח שיטתו דכל היכא דאמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' בכה"ג היינו שאם ירצה לעמוד בשלו הפקיעו חכמים לקידושי' וכיון שכן אף הוא גמר ומגרש דאלת"ה נימא דמותרת לכהן וכן יהיו מותרים זה בזה בקרוביהם כיון דאמרת דבאמת הפקיעו רבנן לקידושין מינייהו אע"כ הכי קאמרי' כיון שאם יעמוד בביטולו יפקיעו חכמים לקידושי' הלכך אף הוא גמר ומגרש ומה שביטלו אינו בלב שלם וכן באונס בתנאי גמר ויהיב לבטל התנאי ושיהיה המעשה קיים ע"ש לפ"ז ניחא דאפי' אותן שביטל בפניהן רשאין לחתום דכיון דס"ל לרשב"ג עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה והנך דלא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי לה שריא אשת איש לעלמא וע"כ אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה וכיון שכן אף הוא גמר ומגרש כדי שלא יהיו בעילותיו זנות למפרע אי נמי כמ"ש הרשב"א כיון שעכ"פ לא תחזור אליו גמר ויהיב גיטא ואנן סהדי דלא ביטל בלב שלם ה"ל כאילו לא ביטל כלל ורשאין אפילו הני דביטלן לחתום. אלא דאכתי איכא למידק תינח היכא שביטלו בפני ב"ד דמדינא הוי ביטול וצריכין אנו לומר דאפקעינהו רבנן כו' וא"כ גמר ויהיב ואינו מבטל בלב שלם אבל היכא דביטל שלא בפני ב"ד דכב' כתבנו בשם הר"ן דבזה מדינא לא הוי ביטול משום דכל שלא בפני השליח ושלא בב"ד הוי ביטול גרוע נגד דיבור קמא שהיה בפניו עיין לעיל סעי' ס' וכן הוא שיטת התוס' ר"פ השולח דכל שביטל שלא בב"ד ושלא בפני השליח לא הוי עקירת דבר מן התורה דהוי דומה להדברים שבלב ויכול לעקור דבר מן התורה וא"כ בזה לא הפקיעו רבנן לקידושין למפרע מיניה אלא מכאן ולהבא וא"כ בזה הדרא קושית התוס' לדוכתה היכא שביטל שלא בב"ד דהנך שביטל בפניהם לא יחתימו דכיון דלא אפקעינהו לקידושין למפרע וליכא בעילת זנות ולא תקנו דלא ליהני הביטול אלא מכאן ולהבא וניחא הנך דנא ביטל קמייהו אבל הנך דביטל קמייהו אמאי יחתימו דכיון דליכא בעילת זנות א"כ היה הביטול בלב שלם. (הגה"ה. דברים אלו מרפסן אגרי ולמיעוט דעתי לא יכולתי לעמוד עליהם דהא הכא לא ביטל אלא אותו שבפניו ואותן שאינן כאן לא ביטל כלל אלא דס"ל לרשב"ג דאע"ג דלא ביטל הנשארים ממילא הם מתבטלים מדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ הכא מדאורייתא כולם בטלים דהנך דבפניהם ודאי בטיל מדאורייתא דבפניו הוי דיבור מעליא. והנך דשלא בפניהם בטילי מחמת אותו שבפניו משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהכי ס"ל לרשב"ג מדין תורה וא"כ אי כתבי הני דלא ידעי ויהבי שריא א"א לעלמא דמדאורייתא הוי ביטול גמור אף לגבייהו מדין עדות שבטלה מקצתה כו' וע"כ אפקעי' רבנן לקידושין ואיכא בע"ז ותו לא מבטל בלב שלם וכנ"ל וצע"ג). והנה לפ"מ דקי"ל כרב נחמן דאמר בפני ב"ד היינו שנים וכיון דביטול לא סגי בפחות משנים וכמ"ש תוס' ד"ה רבי סבר עדות שבטלה כו' ע"ש דאפי' בפני השליח צריך שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים והשליח אינו מצטרף דהוי במקום הבעל ע"ש וא"כ לא משכחת לה בלא ב"ד כיון דלא משכחת פחות משנים וכיון דהוי בפני ב"ד א"כ מדינא נתבטלו וע"כ הפקיעו הקידושין למפרע וא"כ הוי בעילתו בעילת זנות למפרע וע"כ לא ביטל בלב שלם וכמ"ש לעיל וכיון דלא ביטל בלב לכך אפי' הני דביטל קמייהו רשאין לחתום. אלא דאכתי משכחת לה שלא בב"ד לפמ"ש התוס' שם ד"ה רבי סבר כו' דיכול לבטל בפני שנים זה שלא בפני זה ע"ש וכה"ג לא הוי ב"ד כיון שלא היו ביחד וא"כ בכה"ג הדרא קושי' לדוכתא אמאי תקנו חכמים שלא יועיל הביטול גבי הנך שביטל בפניהם וכנ"ל מיהו אי נימא דס"ל דאין עדותן מצטרפות עד שיראו שניהם כאחד ודלא כר"י בן קרחה א"כ תו לא משכחת לה שיהי' הביטול בפני שנים ושלא יהיו ב"ד כיון דצריכין להיות ביחד. ובחידושי הרשב"א הקשה בהא דאמרו שם בסוגיא אא"ב בעדי הולכה שפיר אא"א בעדי כתיבה מי מצטרפי כו' ודחי דלמא דר"י ב"ק ס"ל ע"ש. וכתב עלה ז"ל תמי' לי דמשמע דרב אשי הכי ס"ל וכבר אפסיקא הלכתא בפרק זה בורר כר' יושוע ב"ק והיכי קאמר רב אשי ה"נ מסתברא יע"ש שהניח בצ"ע. ולפמ"ש יש לומר דשפיר הוכיח רב אשי לרשב"ג דמיירי בעדי הולכה דאי בעדי כתובה מי מצטרפי והא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד וע"כ הכי ס"ל דאין מצטרפין דכיון דטעמא הוא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ותקנת חכמים היא כי היכי דלא לשריא א"א לעלמא כדאמרינן בש"ס וקשה אמאי תקנו גבי הנך דביטל קמייהו וכמו שהקשו בתוס' וצ"ל כמ"ש דמשום שלא יהיה בעילתו בע"ז לא ביטל בלב שלם וע"ז קשה תינח בפני ב"ד שלא בב"ד מאי א"ל וכמ"ש דהא ליכא בע"ז וע"כ צ"ל דלא סגי שלא בב"ד כיון דצריך לבטל בפני שנים וקי"ל כרב נחמן דשנים הוי ב"ד לענין זה ואי נימא דמהני צירוף לענין עדות א"כ אכתי משכחת לה שלא בב"ד וכנ"ל וע"כ צ"ל דס"ל דאין מצטרפין ותו לא משכחת לה שלא בב"ד ומש"ה פריך שפיר ואי בעדי כתיבה מי מצטרפי ודחי לה דלמא כר"י בן קרחה ס"ל ור"ל דאין הטעם משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא כאידך לישנא משום כל מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכי בי עשרה למשלפי' וא"כ לא קשה כלל אמאי עקרוהו לביטולי' גבי הנך דביטל קמייהו דכיון דצריכי בי עשרה למשלפי' ליכא ביטול כלל ושפיר מצי ס"ל כר"י בן קרחה. והנה הב"י כתב בשם הרשב"א בתשובה באחד ששלח גט לאשתו וביטל השליחות שלא בפניו ואח"כ חזר בו מן הביטול ושיהיה שליח לגרש כמו שהיה שאפשר לומר שאם הגיע הגט לידה מיד שליח זה הרי זו מגורשת שבכל מקום שצריך שליח לדעת המשלח אין צריך ליחד השליח אלא כל שאמר סתם כל השומע קולי יכתוב ויתן כל הכותב ונותן ה"ז מגורשת וכיון שכן זה שעשאו שליח לחבירו אע"פ שביטל שליחותו זה אלו אמר כל הרוצה יטול ויתן לה ועמד אחד ונתן לה ה"ז גט אף זה בשעת נתינתו כבר חזר בו המשלח ונתרצה שיתנו לה ואם נפשך לומר שאינו גט שצריך שישמעו מפיו הא לא אמרי' אלא בכתיבתו וחתימתו עכ"ל והיינו משום דבכל מקום מהני שלא בפניו לבד בכתיבת הגט וחתימתו בעינן שישמעו מפי הבעל משום דבעינן לשמה וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן פרק התקבל ולפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתה דהנך שביטל קמייהו לא יחתומו ואי משום דע"כ גמר בדעתו שלא לבטל בלב שלם דאל"כ תהיה בעילתו ב"ז שיהיו הקידושין מופקעין למפרע משום חששא דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי ושריא א"א לעלמא אכתי אינו מוכרח שלא יבטל בלב שלם דלעולם ביטל בלב שלם אלא דאח"כ גמר בדעתו דהנך שלא ביטלם יהיו שלוחי' ואע"ג דכבר בטלו כולם מכח הביטול במקצ' מ"מ כל שנתרצה אח"כ נעשו שלוחין וכמ"ש הרשב"א אבל הנך שביטלם רוצה שיהיו בביטולן מיהו באומר לעשרה כתבו לא מצינו למימר הכי דבכתיבה בעינן שישמע מפיו וא"כ כיון שבטלה