אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שכב

לדברים שבלב וגם דיבור גרוע לא הוי דהא אומרו בפני ב"ד ויפה כחו והיה ראוי להיות מועיל מן הדין והא דאינו מבוטל אלא מפני התקנה לכך פריך שפיר ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן א"א לעלמא ואיצטריך לשנוי כל דמקדש כו' משא"כ לרבי ה"ל דברים שבלב או דיבור גרוע ולית ליה לרבי תקנת ממזרים כלל וא"כ במסירת מודעא דלא מרע לדיבורא קמא אלא על להבא הוא מבטל ומוסר דברים לכך לא בעינן ב"ד כלל. והרמב"ם פ"ו מגיטין כתב ז"ל שלח הגט ביד שנים הרי זה יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפילו היו עשרה משבטלו בפני אחד מהם בטל הגט עכ"ל וטעמיה משום דס"ל שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמ"ש בכסף משנה שם ועיין בר"ן. וקשה לי אכת' היכא מהני ביטול בפני אחד מהם כיון דנתבטל שליחות כולם אמאי לא ניחוש דאזלי הנך ויהבי לה ואזלא ומינסבא ואיכא תקנת ממזרי' כיון דהיה הביטול פחות מבשנים אמנם לפמ"ש ניחא כיון דהא דבעינן ב"ד אינו אלא משום דעשאום כדברים שבלב ולא אתי דיבור גרוע ומבטל דיבור המועיל שהיה בפני השליח ודומה לדברים שבלב וכמ"ש וכ"כ היכא דמבטל בפני שליח אחד אם כן דיבור זה לא גרע מדיבור ראשון וממילא בטלה כולה וכיון דדיבור בתרא הוי בפני השליח תו לא מקרי דיבור גרוע ומבטל שפיר לדיבור קמא מן הדין ולא משגיחינן לתקנת ממזרי' ודוק. איברא מדברי התוס' ד"ה ורב נחמן אמר בפני שנים שכתבו בטעמא דרבי דבעי ב"ד הוי נמי משום תקנה ומשום דכל שהוא בפחות משנים בחד לא מפרסמא מלתא א"כ מה"ט אפי' מסר מודעא בפחות משנים ביחד נמי שייך בי' תקנת ממזרי וא"כ האי דינא דהריב"ש לא נפקא מידי ספיקא דלשיטת הר"ן ותוס' ר"פ השולח ד"ה מהו דתימא לא בעי שנים במסירת מודעא ולפי שיטת התוס' ד"ה ורב נחמן בעי שנים גם במוסר מודעא וכמ"ש ודו"ק

סעיף ס"א (ז) יכול לכתחילה לבטל זה שלא בפני זה כתב הטור ז"ל ודוקא שלא יבטל שליחות כולן זה שלא בפני זה דכיון דאפילו ביטל לכולן שלא בפניהם הוי ביטול נפיק מיניה חורבא דזימנין דבטיל לכולהו שלא בפניהם ולא ידעי ואזלי ויהבי לה גיטא ואזלא ומינסבא ביה ומיהו אם עבר וביטל כולן הוי ביטול עכ"ל וכתב ב"י לשון זה קשה בעיני דמאי אר י' לבטל כולן שלא בפניהם אפי' לבטל אחד שלא בפניו נמי אסור לכתחלה משום דנפיק מיני' חורבא ואין לפרש הבמ"ע כשאמר להו כולכם כתובו ומאי שלא יבטל שליחות כולם דקאמר שלא יבטל שליחות דכולכם דא"כ מאי דכיון דאפי' אם ביטל לכולן וזמנין דבטיל לכולהו ומיהו אם עבר וביטל כולן דקאמר למה לי ביטול כולן הא בביטול אחד מהן נתבטלו כולן עכ"ל. והנה בפ' השולח דף ל"ג אי' איבעי' להו כולכם מהו טעמא דרשב"ג קסבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כו' והני כיון דאמר להו כולכם לא מצי כתבי ויהבו או דלמ' טעמא דרשב"ג משום דקסבר כל מלתא דמתעבדא באפי עשר' צריכא בי עשרה למשלפא והלכך אפילו כולכם נמי. ולכאורה קשה לפי מה דקי"ל באומר כולכם דשנים משום עדים ואינך משום תנאי כמ"ש בטור וש"ע סי' ק"כ היכי אמרי' בהו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הא אינהו לא הוו אלא משום תנאי. איברא הא לא קשי' כיון דכולהו חזיין לעדים ואי בעי הני תרי חתמו להו בסהדי ואינך הוו לתנאי וכן כל תרי ותרי מגו הני עשרה כולהו חזיין לעדים מש"ה אמרי' בהו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא אפילו אמר לעשרה כתבו ולא אמר כולכם אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' והא התם אין צריכין לחתום אלא תרי ואינך אפילו לתנאי לא בעי' להו אלא דלחתמו תרי מגו הנך עשרה ואפ"ה אמרי' עדות שבטלה מקצתה כו' אע"כ משום דכולהו חזיין למהוי סהדי ולא אתברר הי מינייהו אמרי' בו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אלא אי קשי' הא קשי' להך לישנא דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' אלא משום דכל מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכא בי עשרה למישלפא ואפי' כולכם נמי ומשמע דלמ"ד התם דלא צריכי בי עשרה למשלפי' בטלו הני שנים שביטל ומאי מהני ביטול זה דאכתי לחתמי אינך בסהדי והני יהיו לקיום התנאי ויתקיים התנאי בע"כ דכך היא המדה דאע"ג דאינו רוצה בקיום התנאי מתקיים הוא בע"כ ועיין שיטת הפוסקים בזה בב"י סי' קמ"ג ובב"ש שם ס"ק י"ט וס"ק כ"ט ואע"ג דאמרינן בפ"ק דקידושין ובפ' הספינה גבי שני שטרות דאם אמר זכו בשדה זו לפלו' ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בשטר ובשדה התם שאני שאין העדים רשאין לחתום ולכתוב את השטר אלא מדעת המוכר דעדים נינהו וכיון דמיחה בשטר ממילא זכה בשדה כיון דאמר ע"מ שתכתבו השטר והרי לא נתקיים אבל הכא דאינן אלא לתנאי יכולין לחתום בע"כ כיון דאינך הוא דחתמי לשום עדים והנך דלתנאי אין עדים וסגי להו בקרוב או פסול וא"כ יתקיים התנאי בע"כ ואע"ג דאם רצה לבטל העדים שלא יחתומו יכול הוא לבטל מ"מ הכא אמרי' דלא ביטל את העדים והנהו דביטל לשם תנאי לחתמי ויתקיים הגט בחותמיו לשום עדים ע"י אחרים וכה"ג אמרי' לקמן דף ל"ד אטו התם לבטולי גיטא בעי התם לקיומי תנאי' קא בעי והא לא אקיים ע"ש וה"נ כיון דאינו מבטל גוף העדים אלא תרי מינייהו אמרי' אינך לחתמי לשם עדים והני לתנאי לחתמו דמתקיים התנאי בע"כ וכמ"ש. ולכן נראה דלמ"ד לא צריכי בי עשרה למשלפי' הגט מתקיים ע"י אחרים שיחתמו לשם עדים והני תרי אפי' לקיום התנאי אין צריכין לחתום שהרי ביטל תנאו נגדם והתנאי בטל והמעשה קיים משום דאתי דיבור ומבטל דיבור כמבואר לעיל סי' ל"ח דאם מוחל או מבטל התנאי מתקיים המעשה בלא התנאי ע"ש וא"כ ה"נ למ"ד לא צריכי בי עשרה למשלפי' אם ביטל תרי מינייהו ה"ל כאילו ביטל התנאי שעליהם והמעשה קיים ע"י שנים אחרים שיחתמו לשום עדים וששה הנשארים לשם תנאי דיכול הוא לפחות תנאו כמבואר בסי' ל"ח אבל למ"ד צריכי בי עשרה למשלפי' אינו יכול לבטל כלום אלא בפני כולם וא"כ צריכין כולן לחתום ב' לשם עדים ושמנה לשם תנאי ויכולין אותן השוים להיות בעצמם עדים ג"כ שלא הועיל בביטולו כלום. ורש"י ז"ל כתב בד"ה צריכי בי עשרה למשלפי' וז"ל והלכך לאו ביטול הוא לגמרי וחתמי בי' אפי' הנך דבטיל מינייהו עם חבריהם ויהבי לה עכ"ל ולכאורה גם בריש הסוגיא דפליגי אי יכול לבטל זה שלא בפני זה למ"ד אין יכול לבטל זה שלא בפני זה נמי חתמי ביה הנך דביטל קמייהו וא"כ אמאי כתבו רש"י אהאי לישנא דצריכי בי עשרה למשלפי' אך לפמ"ש ניחא דלמ"ד צריכא בי עשרה למשלפי' צריכין לחתום אותם שביטל בפניהם ג"כ עם חבריהם על כל פנים ואי לא לא נתקיי' התנאי משא"כ למ"ד לא צריכי בי עשרה דבטלו להו הני תרי ויחתמו אחרים לשם עדים והני דביטל לא יחתמו כלל דיכול הוא לבטל התנאי כולו או מקצתו והמעשה קיים לפ"ז לדידן דקי"ל דלא צריכי בי עשרה למשלפי' היכא דביטל בפני קצתן ולא ביטל אלא אותן שביטל בפניהם לא נפיק מיני' חורבא דאמר כולכם דאם הוא מבטל אותם ומוחל התנאי כנגדם פשיטא דיתקיים הגט בשאר ואין צריכים אותן שביטלן לחתום אפי' מצד התנאי שהרי בידו למחול תנאו והמעשה קיים ע"י אינך וכמ"ש ואם אינו מוחל תנאו אלא שמבטל אותם ומוחה להם שלא יחתמו ולא יקיימו התנאי כדי שיתבטל הגט זה אינו יכול דמקיימין התנאי בעל כרחו וחתמו להו הני תרי בשביל התנאי שלא מדעתו ושנים אחרים יחתמו לשם עדים (הגה"ה. כללא דמלתא אם אמר כולכם וביטל לשנים לא יחתמו הם לשם עדים דבידו לבטלו לענין זה אבל עדיין לא נתבטל שליחות ראשונה כשיחתמו שנים אחרים לשם עדים וה"ל כאילו אמר אח"כ לשנים מהם שמסר אותם לשם עדים ואין זה סתירה לשליחות הראשון שהרי גם בתחלה היה דעתו כן שיהיו שנים עדים והשאר לתנאי ועתה בירר לו מי מהם יהיו לתנאי אבל אם אינו רוצה שיחתמו גם לקיום התנאי בזה יש חילוק אם רוצה בקיום הגט אלא שמוחל חתימתם הרי זה מוחל מקצת התנאי ודבריו קיימין ואין צריכין הני תרי לחתום כלל אכן אם רוצה הוא שיתבטל הגט ע"י זה שלא יחתמו הני תרי נמצא שהוא עומד בתנאו אלא שמוחה ואינו רוצה בקיומו בזה אין שומעין לו ומקיימין בע"כ וצריכין הני תרי ג"כ לשם תנאי) אלא היכא דביטל לכולהו שלא בפני כולן ודאי נפיק חורבה וא"כ כיון דמפרש הב"י דברי הטור באומר כולכם נתיישב' קושייתו שהקשה הא בביטל א' מהן נתבטלו כולן דלפי מ"ש בביטול אחד מהן לא נפיק חורבה כלל וכמ"ש ודוק היטב (הגה"ה. כבר אמרו ולא הביישן למד ואני אראה ולא אבין דברי רבינו הב"י דאיך אפשר לפרש דברי הטור באומר כולכם א"כ אמאי לא יבטל זה שלא בפני זה כיון דלא יהבי לה עד דחתמי כלהו והנהו דבטיל להו לא חתמי ליכא קורבא כלל כדאמרינן בגמ' ואין לומר דכוונתו לומר שלא יבטל שלא בפני כולן היינו שלא שום אחד מהם דזה פשיטא דשלא בפניהם כלל אסור וגם הטור כתב בהדיא לבטל זה שלא בפני זה וכיון שמבטל בפני אחד מהם לא נפיק חורבא שהרי הם לא יתנוהו לה בלא זה כיון דאמר כולכם צריך הוא לחתום עכ"פ לשם תנאי והוא יודע שכבר ביטל את כולם וגם דברי מורי ז"ל שכתב דאם ביטל את כולן ודאי נפיק חורבא לא ידעתי להולמן