אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שכא

משום טעמא דחצירה הבאה לאחר מיכן בשום אופן אין האשה יכולה לעשות שליח קבלה לקבל גט מיד שליח בעלה ומאחר שלא נתברר מתוך התלמוד איזה טעם עיקר יש להחמיר בדבר ע"ש. וא"כ לפ"ז לעולם אין שליח לקבלה יכול לקבל הגט מיד שליח הבעל מש"ה אינו יכול להטיל בו תנאי לפ"מ שמבואר פרק המדיר גבי חליצה כיון שאי אפשר לקיומי ע"י שליח המעשה קיים והתנאי בטל ומש"ה כתבו הפוסקים במשפטי התנאי' שצריך שיהי' המעשה יכול להתקיים ע"י שליח ועיין לעיל סי' ל"ח בב"י: ולפ"ז דוקא היכא דמגרש לאשה עצמה יכול להתנות כמו שירצה שהרי יכול להתקיים ע"י שליח להולכה אבל אם עשתה היא שליח קבלה והוא בא להתנות עם שליח לקבלה כיון דעכשיו אי אפשר לקיומו' למעשה דידיה ע"י שליח שהרי שליח לקבלה אינו רשאי לקבל מיד שליח בעלה וכיון דאי אפשר לקיומי ע"י שליח ליתי' בתנאי ואע"ג דהא דאין אשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה אינו אלא משום חצרה הבא לאחר מיכן מ"מ כיון דסוף סוף ליתי' לשליח לקבלה ע"י שליח בעלה ה"ל אינו מתקיים ע"י שלוחו והמעשה קיים והתנאי בטל לכך הרחיקו ממנו כל דיני תנאי זה נראה לענ"ד ליישב דברי הרי"ף וק"ל

סעיף ס' (ה) והיא שיבטלנו בפני שנים ר"פ השולח דבראשונה היה עושה ב"ד ממקום אחר ומבטלו התקין ר"ג הזקן שלא יהיו עושין כן מפני תיקון העולם ואמרי' עלה בגמ' בפני כמה היא מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני ג' ובדף ל"ג שם מאי מפני תיקון העולם ר' יוחנן אמר מפני תקנת ממזרי' ריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות ר"י אמר מפני תקנת ממזרים סבר לה כרב נחמן דאמר בפני שנים ובי תרי לית לי' קלא והיא לא שמעה ולא ידעה ואזלא ומינסבא ואיכא ממזרים וריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות כו' ע"ש ופירש"י ותוס' דאצריכינהו לילך אחריו או לשלוח שליח והוא לא יטרח בכל אלה בשביל לעגנה וכתבו התוס' אע"ג דבדין לא מינסבא חשיב עיגון והרשב"א בחידושיו כתב בשם הירושלמי מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה סבורה שביטל והוא לא ביטל ואי אפשר לומר סבורה שביטל ולא ביטל כלל דהא מאן דאית ליה מפני תקנת עגונות אית ליה דרב ששת דאמ' בפני שלשה דקלא אית ליה ועוד דאין סברא לומר כן דאע"פ שלא יצא עליו קול שביטלו שתהא חוששת שמא ביטלו אלא ודאי הכי פירושו כגון שיצא קול שביטלו ותהא סבורה שביטלו קודם שהגיע גט לידה ותהא יושבת עגונה עכ"ל והא דנדו רש"י ותוס' מדרך זה נראה כיון דאנן קי"ל כרבי דס"ל בטלו מבוטל ותקנת ר"ג לא היתה אלא לכתחלה א"כ תו ליכא לפרושי תקנת עגונות בדרך זה שיצא קול שביטל קודם והוא לא ביטל אלא אחר שהגיע גט לידה דאי להכי חיישת לא אהני ר"ג בתקנתי' דעדיין כיון דבדיעבד בטלו מבוטל אם תשמע שביטל קודם שהגיע גט לידה תהא יושבת עגונה וע"כ צ"ל דבירושלמי לא פירשו כן אלא למ"ד בטלו אינו מבוטל לכך שפיר אהני תקנתא דאפילו שמעו שביטלו קודם לא תחוש ולא תעגן כיון דדינא הוא דאינו מבוטל אבל אנן דקי"ל כרבי דאם בטלו מבוטל תו לית לן לפרושי כטעמא דירושלמי לכך פירש"י ותוס' שהוא לא יטריח בכל אלה וא"כ אהני דלכתחילה לא יעשה כן לעגנה:

ובזה יש ליישב דברי תוס' פ' השולח דף ל"ג ד"ה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה וז"ל ומתוך פי' הקונט' משמע דלרשב"ג דבטלה כולה אף זה מתקנת ר"ג וע"כ למ"ד מפני תקנת עגונות לא דמי אהדדי עכ"ל וביאורם משום דתקנת עגונות אינו אלא שיצטרך לילך אחריו או לשלוח שליח והוא לא טריח בכל אלה בשביל לעגנה וא"כ תו אין צריך לתקן שיבטל בפני כולם:

ובמשנה למלך פ"ו מגרושין כתב עלה ז"ל וקשה לי לסברא זו דתקנת עגונות ליכא היכא שביטלו בפני שליח א' וא"כ הא דאמרו שם ואי ס"ד אידך נמי כרשב"ג למה להו אטמורי ליבדרי אבדורי ומאי מהני אבדורי הא יכול לבטל בפני ג' ובפני שליח אחד דתו ליכא תקנת ממזרים דהא איכא ג' ותקנת עגונות ליכא דהא ביטל בפני שליח אחד ולפמ"ש תוס' שם דהיכא דהוא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לא מהני ב"ד משום דלא ידעי דבטלה כולה ואיכא למימר תקנת ממזרי' ניחא אבל לפמ"ש תוס' שם בתירוץ ראשון קשה עכ"ל:

ולפמ"ש בשם הירושלמי פי' תקנת עגונות שיצא קול וסבורה היא שביטל קודם לכן וכיון דרב מיאשו דמן אושא ס"ל כרשב"ג דבטלו אינו מבוטל שפיר מצי סבר טעמא דתקנת עגונות כפירוש הירושלמי וכמ"ש ולכך פריך שפי' אי ס"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה למה להו אטמורי ליבדרי אבדורי ולא מהני ליה ביטול בפני ב"ד ובפני שליח אחד דהא אכתי איכא תקנת עגונו' שיצא הקול שביטל אחד וממילא בטלה כולה ותהא סוברת שביטל קודם הגט ומתעגנא והוא לא ביטל אלא אח"כ וכמ"ש הרשב"א בשם הירושלמי ובודאי חיישינן לתקנ' עגונא כי הך וכדאמרינן כה"ג ריש כתובו' גבי אין טענת אונס בגיטין ע"ש:

אמנם קושית התוס' לפירש"י דמפרש דהוא נמי מתקנת ר"ג ורבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כול' ושפיר מיגרשא והיינו דלכך מותר לבטל לכתחלה דהא בדיעבד בלא"ה ס"ל לרבי דבטלו מבוטל אלא לכתחלה לכך מבטלו משום עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה הא לאו הכי היה אסור לכתחלה וא"כ למ"ד משום תקנת עגונות לא דמי דהא היכא שמבטלו בפני אחד תו לא מטרחינן ליה טפי דמשום טירח' סגי בחד וכמ"ש וא"כ לא דמי להדדי דהתם היה מבטל שלא בפני השליח כלל והכא מבטל עכ"פ באפי חד מינייהו ולכך אפי' לכתחלה הי' ראוי לבטלו בפני ב"ד ובפני אחד מהם לרבי דאינו אלא להטריחו אבל לרשב"ג דסבר בטלו אינו מבוטל אפילו בדיעבד א"כ שייך תקנת עגונות על דרך הירושלמי וכיון דס"ל בטלה כולה לא מהני ביטו' בפני ב"ד ובפני א' מהם ודוק:

(ו') אבל אם מבטל הגט עצמו אפילו אחר שנכתב מהני בריב"ש כתב הטעם דהיכ' שרוצה לבטל מה שנעשה כבר צריכין להיות ביחד אבל לבטל הגט ה"ל כמוסר מודעא על להבא לכן אין צריכין להיות ביחד והובאו דבריו בב"י ע"ש:

ואיכא למידק לפמ"ש תוס' ר"פ השולח דף ל"ב ד"ה ורב נחמן אמר בפני שנים ע"ש דוקא בפני ג' לרב ששת ובפני שנים לרב נחמן אמרי' בטלו מבוטל דליכא למיחש לממזרות ואע"ג דבפני שנים איכא למיחש לממזרות ואפי' הכי מבוטל מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אפי' רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה ע"ש וכיון דהא דבעינן שנים יחד אינו אלא מתקנת ממזרים משום דלא ידעה ואזלא ומנסבא א"כ מה לי מבטל שליחות או מסירת מודעא סוף סוף לא ידעא ומינסבא. ונראה דהריב"ש אזיל בשיטת רבו הר"ן ז"ל וז"ל הר"ן בחידושיו ריש פ' השולח בהא דתנן בראשונה היה עושה ב"ד ופליגי רב נחמן ורב ששת בשנים או בשלשה תמהני בה אפי' ביטלו בינו לבין עצמו אמאי לא יבטל דאי ידעינן ביה ליהוי בטל וי"ל שהדין נותן בשליחות השליח כיון שבפניו היה אין מבטלין אותו שלא בפניו דלא אתי דיבור שלא בפניו דגריע ומבטל דיבור שהיה בפניו כענין שאמרו מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכא בי' עשרה למשלפא וע"ש וכן הוא בירושלמי בראשונה היה עושה ב"ד ולית הדא פליג על ריש לקיש דאית ליה לא אתי דיבור ומבטל דיבור ומשני שכח ב"ד יפה ועיין במרדכי פ' השולח וכן משמע בתוס' ד"ה מהו דתימא וז"ל מ"מ עשאוהו כדברים שבלב ואין להקשות ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גט ומדרבנן הוי גט דכיון דקצת דומה דברים שבלב לא חשיב עקירת דבר מן התורה ועדיפ' מיניה אמרינן בביטול שלא בב"ד שלא בידיעת השליח והאשה דמשמע פשט הלכה דלא הוי ביטול וע"ש. ומבואר מדבריהם דהא דלא מהני ביטול שלא בפניו הוא משום דעשאום כאלו לא ביטל וכאילו הוי דברים שבלב נגד הדיבור הראשון שהיה בפני השליח ואע"ג דקי"ל כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור אפילו שלא בב"ד הכא עשאום מתקנת חכמים לדיבור גרוע נגד דיבור ראשון ולא אתי דיבור גרוע ומבטל לדיבור יפה והר"ן שכתב דהדין נותן כו' לאו דינא דאורייתא קאמר אלא דהוי דינא דדבריהם ולא הוי עקירת דבר מן התורה כיון דדומה קצת לדברים שבלב והיינו נמי טעמא דריב"ש דהכא דמבטל שליחות בהא בעינן בפניו או בפני ב"ד דעשאום כדיבור גרוע נגד הדיבור הראשון אבל מוסר מודעא על הגט שלא יתן אותו דהוא להבא דבזה לא שייך דיבור מבטל דיבור דלא עקר לדיבור קמא כלל אלא על להבא מסר מודעא שלא יתנהו וכיון דלא שייך הכא לומר לא אתי' דיבור גרוע ומבטל דיבור יפה דהא בינו מבטל דיבור קמא מש"ה אין צריך בית דין כלל דלרבי לא חיישינן לתקנת ממזרים כלל ודו"ק. ובזה ניחא הא דפריך בגמ' דף ל"ג לרשב"ג דאמר בטלו אינו מבוטל ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא ומשני כל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ע"ש ולכאורה לרבי נמי תקשי היכא דבטלו שלא בפני ב"ד דמודה דאינו מבוטל אכתי היכי שרינן אשת איש לעלמא אלא דטעמא דרבי דעשאום כדברים שבלב דקצת דומה לדברים שבלב ולא הוי עקירת דבר מה"ת וכמ"ש התוס' או משום דהוי דיבור גרוע וכמ"ש הר"ן דהדין נותן דלא מבטל דיבור ראשון אבל לרשב"ג דאפי' בפני ב"ד לא מהני ביטול לא הוי דומה