אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שכ

ושליחות שאינו ראוי לחזור ולהגיד אינו שליחות עכ"ל ובספ"ב דגיטין דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית להתם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה וקבלי את גיטך והא לא חזרה שליחות אצל הבעל וכתב רש"י ז"ל לא חזרה שליחות שליח לא מקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור אצל שולחו ולומר לו עשיתי שליחות לחברך וזו אינה ראוי' לחזור שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה ואח"כ נעשית היא בעל המעשה ובעל השליחות קודם שתחזור עכ"ל:

ובתוס' שם ד"ה והא לא חזרה ז"ל שליח לא מקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור לשולחו ולומר עשיתי שליחותך קודם שנעשה שליח לאחרי' ובקונטרס לא פירש כן עכ"ל. ולכאורה תקשי כיון דרש"י גופי' בפ' התקבל מפרש הך דלא חזרה שליחות אצל הבעל על הדרך שפירשו תוס' אמאי נדי ספ"ב דגיטין מהאי פירושא ולא פי' כן ונראה דהוי קשי' לי' לרש"י ז"ל מה שהקשה הרשב"א בחידו' ספ"ב דגיטין בהא דפריך התם בפשיטות והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ואלו בפ' התקבל מספקא לן בזה ע"ש ולזה כתב רש"י ז"ל בפ"ב טעמא משום שלא נשתלחה אלא לעצמה ונעשית היא בעל המעשה ובטל השליחות קודם שתחזור ומש"ה פשיטא ליה לש"ס ספ"ב דכה"ג לא חזרה שליחות כיון שנעשית היא בעל המעשה ולא נשתלחה אלא לעצמה משא"כ בהך דפ' התקבל דלא נשתלחה לעצמה אלא דעשתה שליח לקבל' לקבל מיד שליח של הבעל בזה הוא דמספקא לן אי בעינן חזרת שליחות אצל הבעל והתם בפ' התקבל דלא נעשה היא בעל המעשה לכך התם פירש"י כפי' התוס' ובהא מספקא לן אי הוי גט או לא אבל היכא שהיא נעשה בעל המעשה פשיטא לן דאינו גט ואמנם בשיטת התוס' שפירשו גם בספ"ב דגיטין משום דבעינן שראוי לחזור וזה ניתוק משליחות הראשון כו' א"כ הא דפריך בפשיטות והא לא חזרה שליחות ואלו בפ' התקבל אסתפקא לן בזה. צ"ל דס"ל לתוס' כמ"ש הרשב"א בחי' שם לחלק דהתם ספ"ב בתחילת השליחות לא היה ראוי לחזור אבל בפ' התקבל בתחילת השליחות היה ראוי לחזור אלא דאח"כ נעשה שליח קבלה ע"ש:

ובחידושי פני יושוע ראיתי שכתב בהא דכתבו תוס' ספ"ב ד"ה חצירה הבא' לאחר מיכן ז"ל וא"ת למה ליה למינקט משום חצירה הבאה לאחר מיכן ה"ל למימר משום שליחות עצמה שבעל עושה שליח להולכ' והאש' תעש' אותו שליח עצמו שליח לקבלה וכה"ג לא מהני משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל ואור"י משום דאותו הטעם שלא חזר' שליחו' אצל הבעל אינו ברור כל כך דמספקא לן פ' התקבל עכ"ל וכתב עלה בפ"י ז"ל ברור דקושית התוס' הוא לשיטתם שפי' לא חזרה שליחות אצל הבעל קודם שנעשה שליח לאחרים אבל לפי' רש"י בעינן שיהי' היא בעל המעשה וא"כ גבי שליח להולכה שיעשה אח"כ שליח לקבלה מהני לפי פירש"י עכ"ל וע"ש:

ודבריו תמוהין דהא מבואר להדיא בפ' התקבל כה"ג בשליח להולכה שנעשה שליח לקבלה דמספקא לן וכמו שפירש"י שם כפירושן של תוס' וע"כ גם לפירש"י צריך לומר כמ"ש תוספו' שאותו הטעם אינו ברור דמספקא לן וזה פשוט והנה לפירש"י ותוס' בפ' התקבל בהא דמספקא לן אי לא חזרה שליחות אצל הבעל הריעותא היא מצד שליחות להולכה כיון שניתק משליחותו ואינו יכול לחזור ולומר עשיתי שליחותך וא"כ אפי' כשיגיע הגט לידה לא תתגרש שכבר ניתק משליחותו להולכה ונתקלקל אותו שליחות דעיקר הריעותא היא בשליחות להולכה אמנם הרה"מ פ"ו מהל' גירושין כתב לפרש לא חזרה שליחות אצל בעל היינו דהספק הוא אם יכול אותו האיש להיות נעתק משליחות להולכה שמינהו הבעל לשליחות קבלת האשה כיון דעדיין לא נגמר שליחות הבעל וס"ל הא דאמרי לא חזרה שליחות אצל הבעל היינו לא נגמר עדיין ואינו יכול להיות נעתק לשליחות קבלה ועיין ב"ש סק"א אם כן לפירושו עיקר הריעותא היא בשליחות לקבלה אם אפשר לו להיות שליח קבלה ולפ"ז אם הגיע הגט לידה מגורשת בודאי דהא שליחותו להולכה לא נתקלקל וממ"נ מגורשת ונראה דלכך כתב הרה"מ פירושו כן דהריעותא היא בשליחות לקבלה משום דהרמב"ם פסק דאם הגיע הגט לידה מגורשת דאילו לפירש"י ותוס' דהריעותא היא בשליחות להולכה אפי' הגיע הגט אח"כ לידה אינה מגורשת ודאי וכמ"ש ועדיין צ"ע (ב) ויש אומרים שאין האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בפ' התקבל דף ס"ג אמר רב אין האשה יכולה לעשות שליח לקבל לה גט מיד שליח בעלה מ"ט דרב אבע"א משום בזיון דבעל ואבע"א משום חצירה הבאה לה לאחר מיכן מאי ביניהו איכא בינייהו דקדמה איהי ושוי' שליח מעיקרא וע"ש והיש אומרים כן היא דעת בה"ג והרמב"ן והר"ן שפסקו כרב וכתב ב"ש סק"ב ואם היא עשתה שליח בתחלה דאז משום חצירה הבאה לאחר מיכן ליתא משום בזיון איכא אע"ג דהיא עשאתו שליח קודם לכן עכ"ל וע"ש:

ולפ"ז היכא דעשאתו שליח מתחילה ושמע הבעל ולא הקפיד מהני לכ"ע דהא ליכא משום בזיון דבעל ולא משום חצירה הבאה לאחר מיכן וכן נראה מבואר ברש"י ותוס' ספ"ב דגיטין דהיכא דקדמה איהי ועשאתו שליח ליכא משום חצירה הבאה כו' וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכ"כ הר"ן שם אמנם מדברי סה"ת נראה דאפי' קדמה איהי ושוי' שליח איכא משום חצר הבאה לאחר מיכן ע"ש הל' גיטין סי' ק"כ דמפרש להיפך דהיכא דקדמה איהי ושוי' שליח משום בזיון ליכא ומשום חצירה הבאה לאחר מיכן איכא וכן הוא בסמ"ג עשין דף ק"ל ע"ש וכתבו שם דלטעמא משום חצירה הבאה לאחר מיכן בשום ענין אין אשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וכן משמע בהג' מיימוני פ"ו מגירושין וע"ש

סעיף י"ט (ג) כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי כתבו תוס' פרק האומר דף ס"ו ד"ה כל השומע קולי ז"ל אע"פ דאמרי' פ' אין בין המודר דף ל"ו גבי מודר הנאה מחבירו דתורם לו תרומתו לדעתו ודייק בגמ' לדעתו דמאן אי לימא לדעתא דידיה מאן שויא שליח אלא לדעת בעל הכרי הא קא מהני ליה דעביד שליחותי' ומוקי לה באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום לא משום דכי אמר הכי לאו שליחותיה קא עביד דבתרומה בעינן שליחות אלא לענין מודר הנאה דוקא לא חשיב שליחות שיחשב בכך כמהנה לו כיון שלא ציוה לו לעצמו או שמא יש לחלק דהכא לא קאמר כל הרוצה לכתוב אלא כל השומע דיחודי מיחדי ליה למי ששומע קולו עכ"ל וב"ש ס"ק כ"ז כתב ז"ל ועל חילוקן של תוס' קשה דהא ר"פ המדיר, הקשה בהא דהשומע קולי יכתוב דנעשה שליחו ולמה במדיר יכול לומר כל הזן אינו מפסיד ולפי חילוק הנ"ל לא קשה מידי דאע"פ דנעשה שלוחו מ"מ לא הוי הנאה כיון דלא אמר לו שיהיה שלוחו ונ"מ מהני שני תירוצי' מ"ש בסי' ע' בשם בעה"ת עכ"ל ואינו קושי' כלל דודאי התם בתורם את תרומתו דמיירי בתורם משל חבירו דליכא הנאה בגוף הממון אלא כיון דעביד שליחותיה הוא גופיה מקרי הנאה לכך שפיר משני באומר כל הרוצה לתרום כו' דזה אע"ג דהוי שלוחו מ"מ הנאה לא מקרי מאי דעביד שליחותיה כיון דלא ציוה לו בפירוש והנאה אחרת ליכא הכא אבל התם בהמדיר דמפרנס אותה משלו בחנם ואי שליחותיה קא עביד הרי יש לה הנאה מן המדיר ע"י שלוחו שנותן לה מזונות וזה ודאי אסור כיון דשלוחו דמדיר הוא: ומ"ש ב"ש ונ"מ מהני שני תירוצי' מ"ש בסי' ע' בשם בעה"ת כונתו דשם בסי' ע' הביא בשם בעה"ת שער כ"ה האומר כל הזן אינו מפסיד ועמד אחד ופרנס אותה אבד מעותיו משום דאינו שליח כדאי' פ' המדיר כשמדיר אותה יעמיד פרנס והיינו שיאמר כל הזן אינו מפסיד וע"כ לאו שלוחו הוא וכן אם אמר לחנוני הרגיל אצלו פ' נדר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה לו ונתן לו החנוני אין צריך לשלם עכ"ל ורצונו לומר דלתירוץ ראשון באומר כל הרוצה עדיין שלוחו הוא וצריך לשלם משא"כ לתירוץ שני לא הוי שליח כלל ופטור מלשלם אמנם לפמ"ש אינו ענין לכאן דהיכא דנותן משלו א"כ כל מקום שנעשה שליח ה"ל כאלו נהנה מן המדיר ע"י שלוחו ופשיטא דאסור דשלוחו כמותו ואע"ג דלא מקרי הנאה מעשה השליחות מ"מ הנאת ממון יש כאן ומש"ה אינו מותר אלא בענין שלא יהיה שלוחו כלל אבל היכא דתורם משל חבירו כהאי דהתם דתורם שלא מדעתו שהוא תורם משל בעל הכרי דליכא הנאת ממון אלא במאי דעביד שליחותיה א"כ היכא דלא ציוה לו בפירוש אע"ג דנעשה שלוחו לא מקרי הנאה במאי דעביד שליחותיה כיון דלא ציוה לו בפירוש ודוק: (הג"ה. מיהו מ"מ שפיר איכא נפקותא בשאר בני אדם שלא במדיר כמאמר כל הרוצה לזון דלתירוץ א' הוי שליח וצריך לשלם ולתירוץ ב' לא הוי שלוחו כלל ואבד מעותיו)

סעיף כ"ט (ד') שלא יטיל בו שום תנאי והוא בטור בשם הרי"ף וכתב עליו בב"י ותמהני אמאי לא יטיל בו תנאי מ"ש ממגרש לאשה עצמה וע"ש מ"ש בזה ובב"ח כתב הטעם משום דהאשה יכולה לומר לא מניתי שליח אא"כ שיקבל בלא תנאי ע"ש וכ"כ בתשו' מבי"ט סי' קע"ז מחלק ב' ולפ"ז אם אמרה בעינ' בתנאי יכול הוא להטיל בו תנאי וכ"כ בט"ז ע"ש: ולפי שדברי הרי"ף נאמרי' בסתם ומשמע דלעולם לא יטיל בו תנאי נלענ"ד לפמ"ש לעיל סק"ב בשם סה"ת והגה"מ פ"ו מגרושין דאין האשה יכולה לעשות שליח לקבלה מיד שליח בעלה ואפי' קדמה ושויתיה שליח וכ"כ בסמ"ג עשין דף ק"ל לפיכך