אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שיט

ואינו אלא משום גיטה וידה באין כאחד והיכא דבאין כא' תו הוי טלי גיטך מע"ג קרקע לפי מ"ש המרדכי מיהו לפי המסקנא שם ניחא דאמר לי' רבינא לרב אשי רבא יד דאשה קא קשי'. נהי דקני לה למעשי' ידי' ידה גופה מי קא קני לה א"ל רבא יד דעבד קא קשי' לי' כו' וא"כ ביד דאשה לא צריכנא לגיטה וידה באין כאחד ומש"ה שפיר קאמר רבא דטלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני. ולפ"ז ביד דעבד דודאי קשי' לי' דהא קני' לי' לרבי' וע"כ צריכנא למימר דגטו וידו באין כאחד א"כ תו לא אכפת לן אם אומר לעבדו טול גט שחרורך מע"ג קרקע והוי שחרו' ואע"ג דילפינן לה לה מאשה לכל מילי מ"מ כיון דגבי עבד גיטו וידו באין כאחד תו לית בי' משום טלי מע"ג קרקע. ובספר מכתב מאלי' שער ו' סי' א' ראיתי שכתב וז"ל אשר ע"כ נראה דהך דינא דטלי גיטך מע"ג קרקע דקאמ' רבא דלאו מידי הוא לא הוי אלא גבי גט אשה דוקא והכי מוכחא סוגיא דפ"ק דגיטין דף ט' גבי מתני' דאחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוים למוליך ומביא כו' דפריך ותו ליכא והא איכא לשמה כו' ולא פריך והא איכא טלי גיטך מע"ג קרקע ע"כ נראה דבדבר זה לא שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים וכן מתבאר ג"כ מדברי הרמב"ם פ"ו מהל' עבדים שכתב בששה דברים שוים שחרורי עבדי' לגיטי נשים ובשאר דברים הרי הן כשאר כל השטרות כו' ע"ש אשר מבואר דלענין נטילה מע"ג קרקע שלא מכר מכלל ששה דברים אין שחרור ענין לגט כלל אבל גבי גט אשה שע"י שליח דינה כאשה עצמה ולא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע עכ"ל. ולפי מ"ש נראה טעם נכון דטלי גיטך מע"ג קרקע מהני גבי שחרור וכדאמרן כיון דגיטו וידה באין כאחד הוי מהני נטילה מע"ג קרקע כי היכי דבאמת מהני גבי חצר וכדלעיל. אמנם בחידוש' הריטב"א פ"ק דקידושין כ"ג כתב בפשיטות דגבי עבד פסול טלי גיטך מע"ג קרקע וע"ש וזה דלא כמ"ש בס' מכתב מאלי' ומה שהוכיח מהא דתנן א' גיטי נשים ואחד שחרורי עבדי' כו' והא איכא טלי גיטך מע"ג קרקע נראה דלפי מה דמשני התם אהא דפריך והא איכא מחובר ושלא לשמה וקאמר מלתא דאית' בקדושין לא קתני ע"ש תו ליכא לאקשויי והא איכא טלי גיטך כו' דבקידושין נמי אית' לפי מ"ש בסי' ל"ו דהא דמהני בקידושין טלי קידושין מע"ג קרקע היינו דוקא בקידושי כסף דכשר אפי' במחובר דקנין כסף משום הנאה דאית בי' הוא אבל קידושי שטר דיליף מויצאה והיתה בעי' נמי נתינ' ולא מהני טלי שטר קידושין מע"ג קרקע ע"ש ולפמ"ש לעיל סי' קל"ו סעי' ז' טעמא דמחובר פסול משום מחוסר קציצה אע"ג דיכולה לקנות הגט בעודו מחובר מתורת חזקה בלא קציצה דקרקע נקנית בחזקה אלא משום דבמחובר ה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע דליכא נתינה ע"ש וא"כ במאי דפריך והא איכא מחובר מיכלל בי' טלי גיטך מע"ג קרקע ובמאי דמשני לי' איפרקא נמי הא וחדא מלתא הוא ודו"ק אמנם לפי מ"ש בשם המרדכי דהיכא דגיטה וחצירה באין כאחד לית בי' משום טלי גיטך מע"ג קרקע וא"כ גבי שחרור כיון דע"כ בעינין גיטו וידו באין כאחד גבי עבד דידו קני' לי' וכדאמר רבא לית בי' משום טלי גיטך מע"ג קרקע וכמ"ש כל זה דוקא היכא שהעבד בעצמו מקבל את גיטו דאז אינו צריכין לומר גיטו וידו באין כא' אבל היכא דאחרי' זוכין בשחרור ומשום דזכין לאדם שלא בפניו אז לא מהני כשאומר להזוכה בשביל העבד טלי שחרור זה מע"ג קרקע דהכא ליכא גיטו וידו באין כאחד ועמ"ש בס' קצוה"ח סי' קכ"ה סק"ד ודו"ק

סעי' י"ח (יג) כיון שקנתה החצר בשטר. ר"פ הזורק פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה ומסקינן יד דעבד מי לא קני' לרבי' אלא גיטו וידו באין כאחד ה"נ גיטה וחצירה באין כאחד והיכא דכותב שטר מתנה לאשתו על חצר והניח השטר מתנה והגט בתוכו לכאורה יש לומר דכי היכי דקנתה הגט ע"י גיטה וחצירה באין כאחד ה"נ נקנה השטר מתנה לאשה ומשום דבאין כאחד דהא יד דעבד כולו לרבו ואפ"ה קונה השחרור משהגיע לידו ומשום דבאין כאחד ה"נ שטר המתנה והגט באין כאחד וכאלו הי' מגיע לחצירה. אך לא יתכן לומר כן דא"כ מי שכותב שטר מתנה על ביתו לחבירו והשטר מונח תוך ביתו הכי יעלה על הדעת שיקנ' המקבל מתנה ע"י זה שנאמר שבאין כא' הא ודאי לית' וטעמו של דבר אע"ג דגבי יד עבד נמי הוי כאלו מונח הגט בביתו ואפ"ה קנה. כבר ביארנו בס' קצוה"ח סי' ר' ס"ק דהתם גבי גט ושחרור אינו בתורת זכי' וקני' דהא איתי' בע"כ וקנין בע"כ ליתי' אלא ודאי דגבי גט אשה ועבד לא בעינין אלא נתינה לידה וכל שנתן לידה אע"פ שאינה רוצה לזכות בגט אינו משום זכי' אלא משום נתינה וכן בעבד ומש"ה אמרי' בהו גיטן וידן באין כאחד וכמו שפירש"י ר"פ הזורק עם נתינתו באה לידה והיינו עם נתינתו נעשה ידה וכן בעבד עם נתינת השחרור באה לו יד דכיון דאין צריך זכי' רק נתינה גמורה אמרי' עם הנתינה זכה בידו אבל בשטר מתנה דבעי' שיקנה המקבל מתנה בשטר בתורת זכי' ושיבא השטר לרשותו ממש שיזכה בו בדרך קנין גמור לא שייך למימר ששטרו וחצרו באין כאחד דכל זמן שלא זכה בשטר מתנה וליכא חצר דלא מהני נתינת השטר כמו בגט דסגי בנתינה לחודה אבל הכא זכיית השטר בעי' וכל שלא זכה בשטר ליכא חצר וא"כ אין כאן לא שטר ולא חצר וע"ש. ומה"ט נ"ל דדוקא בגט אשה ושחרור פסקי' כתבו על אסורי הנאה כשר אבל בשאר שטרי הקנאה נראה דלא מהני אם כתבו על אסורי הנאה וראי' דבפ"ק דקדושין לא תני אלא כתבו על החרם אע"פ שאין בו ש"פ דכתבו שם התוס' דף ט' דקמ"ל אע"ג דכתיב ואקח את ספר המקנה ס"ד דבעי ש"פ כו' ע"ש וא"כ לא קאמר אלא דאע"ג דאין בו ש"פ אבל איסורי הנאה לא ומשום דגבי גט דוקא דלא בעי אלא נתינה ולית בי' משום זכי' וכמ"ש מש"ה כתבו על איסורי הנאה נמי אית בי' נתינה אבל שטרי הקנאה דבעי קנין וזכי' בגוף השטר ומשום דכתיב ואקח את ספר המקנה לא מהני באיסורי הנאה דלא שייך בי' זכי' ולא קרינין בי' ואקח את ספר המקנה ואע"ג דכתב הריב"ש בסי' ת' דבאיסורי הנאה נמי אית בי' משום זכי' ע"ש היינו היכא דמכוין לזכות בו באיסורא אבל מ"מ אסור הוא לזכות בו וא"כ בסתם איסורא לא ניחא לי' למיעבד וכל שאינו רוצה לזכות בו לא קרינין בי' ואקח משא"כ בגט אשה ועבד דלא בעי' ואקח דאיתי' בע"כ ולא בעי' אלא נתינה וניחא לי בזה מ"ש התוס' פ' הזהב דף מ"ז ד"ה קונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ כו' דלא בעינין בחליפין ש"פ כו' משום דונתן לרעהו נתינת מנעל ולא נתינת ממון כמו גבי גט ע"ש וקשי' לן מ"ש גבי גט דכתבו על אסורי הנאה דכשר ואלו גבי חליפין לא מהני באסורי הנאה כדאי' פ' הזהב אלא כדאמרן דגבי גט לא בעי' זכי' בגוף הגט אלא נתינה לחודה סגי כיון דאיתי' בע"כ א"כ איסור הנאה נמי הוי נתינה אבל חליפין דבעי' שיקנה המקנה את הסודר מן הקונה כדי להקנות לו החפץ ואיסור הנאה אין בו קנין והיינו נמי טעמא דטלי גיטך מע"ג קרקע דלא מהני גבי גט ומשום דכתיב ונתן וגבי חליפין דנמי כתיב ונתן לרעהו וכן בהקדש כתיב ונתן לכהן ואפ"ה לא בעינין שיתן מיד ליד ואם אמר טול מע"ג קרקע מהני. אלא דכולי' חד טעמא אית בי' דכל היכא שהנתינה היא שיזכה המקבל כדבר הניתן לו לא בעי מיד ליד ואפי' טול מעג"ק מהני דעיקר הנתינה היא הזכיי' וכל שזוכה בו אח"כ מהני אבל גבי גט דהוא בע"כ ואינו משום זכי' אלא משום נתינת הבעל מש"ה צריך בו נתינה ולא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע. ומה"ט נראה דשטר קידושין פסול אם כתבו על איסורי הנאה אע"ג דבגיטין כשר אפי' איסור הנאה דאורייתא ואתקש הוי' ליציאה מ"מ שאני גט דהוי בע"כ לא בעי זכי' רק נתינה לחודה סגי וכמ"ש אבל קידושין דליתי' בע"כ ובעינין מדעתה איתא נמי בתורת זכי' כמו שאר שטרי הקנאה ופסול אם כתבו על אסורי הנאה ועיין רמ"א סי' כ"ח סעי' כ"א וב"ש שם סקנ"ו ורמ"א סי' ל"ב ויתיישב בזה מה שהקשתי לעיל סי' ל"ה סעיף י"א לשמואל דס"ל בפ' השולח המפקיר עבדו יצא לחירות דכתי' עבד איש עבד שיש לרבו עליו רשות ע"ש וא"כ שלא לשמה דפסול גבי שחרור אמאי הא גופו של שטר שחרור הוא הרי את בן חורין הרי את קנוי לך ואמאי לא מהני הרי את קנוי לך בתורת קנין כמו שיכול להקנותו לאחרים באותו קנין ומהני אפי' שלא לשמה. ולפמ"ש ניחא דכל שלא לשמה אינו בתורת שטר שיחרור שהוא מצד נתינה לחודה דשייך בע"כ אלא בתור' קנין וצריך שיזכה בשטר ובקנין כה"ג כיון דיד עבד כיד רבו ה"ל כמניח שטר מתנה על ביתו בביתו דלא מהני ודוק

סימן קמ"א סעיף א' (א) הרי זו ספק מגורשת עד שיגיע גט לידה פרק התקבל דף ס"ג ר' אמר אשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה כו' א"ר נחמן אם איתא לדר' חנינא עבדת בה עובדא א"ל רבא אם איתא לדר' חנינא עבדת בה עובדא הא לא חזרה שליחות אצל הבעל ומסקינן דמספקא לן לדידן הוי דבר שבערוה וחולצת ע"ש וכתב רש"י ז"ל לא חזרה שליחות אצל הבעל שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו ניתק משליחות הראשון עד שלא היה לו שהות לחזור אצל שולחו ולומר לו עשיתי שליחותך