אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שיח

עילש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה כו' הדר אמר רבא ל"ש ארוסה ל"ש נשואה גיטה וחצירה באין כאחד ואי נימא כדעת ר"ח דבחצירה לא משתריא לאלמא אלא לפוסלה על האחין אם כן גם לאחר שבא הגט לחצירה עדיין משועבד לבעל לפירות וא"כ היכי קאמר רבא עלה גיטה וחצירה באין כאחד כיון דעדיין הבעל אוכל פירות אלא ע"כ דבחצירה משתריא לעלמא ומגורשת גמורה היא ושפיר קאמר רבא עלה גיטה וחצירה באין כאחד אמנם לשיטת רבינו חננאל דמפרש תיזל ותיחוד ותפתח היינו לפוסלה על האחין אפשר דס"ל כמ"ש הרמ"ך בתחלתו דכיון דאין אני קורא בה ואהדרינך לי לאינתו אין אוכל פירות ואינו חייב בפרקונה א"כ שפיר קאמר גיטה וחצירה באין כאחד ודוק. ואפשר לפרש בזה מה שפירש"י גבי ותיזל ותיחוד ותפתח שתקנה הגט בתורת אגב ע"ש. והוא לכאורה תמוה אמאי לא פירש בתורת חצר וכן פירשו באמת הרשב"א והר"ן ז"ל ע"ש אך לפמ"ש יש לומר דס"ל לרש"י כמ"ש ר"ח שקבלנו מרבותינו דע"י חצר לא עבדי' עובדא עד דמטי גיטא לידה דכיון דע"י קרוב לה שהוא כחצירה לא עבדי' עובדא משום גזירה שמא יאמרו על קרוב לו שהוא קרוב מה"ט גזרו אפי' בחצירה ממש שלא תתגרש ע"י קרוב לה עד שיגיע לידה וחדא גזירה דכולהו משום קנין חצר נינהו לכך לא ניחא לי' לרש"י לפרש בתורת חצר דלא ניחא לי' למימר דלפוסלה על האחין לחוד קאמר. אי נמי דס"ל דמגורשת ואינה מגורש' יש לו פירות ותו לא שייך גיטה וחצירה באין כאחד וכדפרישת לכך פירש"י משום אגב כיון שהוא קנין אחר לא שייך גבי הך גזירה דקרוב לה ומגורשת גמורה ומותרת לעלמא כאלו בא לידה ממש ודו"ק

סעי' י"ח (יב) וכן אם נתן הגט בחצירו ומכר לה החצר ר"פ הזורק ליקני' ניהלה לההוא דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' וכתבו שם בתו' ז"ל ולא הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה ה"ל כאלו נתנו לה עכ"ל. ואינו מובן דמה בכך שבא מרשותו לרשותה הא אפי' הגט מונח על יד הבעל ואמר לה טלי גיטך מידי נמי לא מהני וכמבואר לעיל סי' קל"ח סעי' א' וכן הקשה בחי' פני יושוע והניח דברי תוס' אלו בצ"ע ע"ש. ונראה ביאור דבריהם דודאי טלי גיטך מע"ג קרקע או אפי' מע"ג ידי לא מהני משום דבעי' ונתן בידה שיהי' הוא או שלוחו הנותן וכל שאינו מסייע בנתינה אלא היא מעצמה לוקחת מיד הבעל לא מהני אמנם כאן גבי חצר אין האשה לוקחת כלים אלא חצירה הוא שזוכה לה וחצר זה הי' עד עכשיו שלוחו של הבעל ועכשיו בקנין זה נעשה חצר שלה וזוכה לה וה"ל כאילו שלוחו של הבעל נתנו בחצרה דבא הגט המונח בחצרו מרשות הבעל שהוא שלוחו לחצר האשה שהיא כידה וכשנעשה מחצר הבעל חצר דאשה ה"ל כאילו נותן חצר לחצר ומקבל חצרה שהיא כידה מחצירו שהוא שלוחו וכן נראה מלשון הרמב"ן בחידושיו שם גבי תיזל ותיחיד ותפתח ע"ש דמפרש לה שהוא מונח בבית שליח ולפיכך אמרי' שיקנ' בעה"ב שהוא שליח להולכה חצירו לאשה זו ותתגרש כמיד הבעל כדאמרי' קנאתו ומתגרשת בו דודאי חצרו של שליח כידו היא עכ"ל וא"כ מה שמקבל רשות מרשות הוי לי' כאלו שלוחו נותן לידה או ליד שלוחה ומש"ה דוקא בחצר דבעל מהני זכי' אבל בחצרי הבאה לאחר מיכן כגון שהי' הגט מונח בחצר דאחרים ולא הי' שליח הבעל לא מהני הקנאת החצר דאכתי טלי גיטך מע"ג הקרקע הוא. אך קשה לפ"מ דמסקי' פ"ק דמציעא דף י"ב דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי וחצר דאשה משום ידה וא"כ חצר דבעל לא הוי אלא שליח דבעל והרי לא חזרה שליחות אצל הבעל כדפריך פ"ב דגיטין גבי האשה עצמה מביאה את גיטה ומוקמינין לה באומר לה הוי את שליח להולכה עד דמטית להתם וכי מטית להתם הוי שליח לקבלה ופריך עלה והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ופירש"י שליח לא מקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחות לחבירך וזה אינה ראוי לחזור אצל שולח' שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה ואח"כ נעשית היא בעל מעשה ובטל השליחות קודם שתחזור ע"ש וה"נ החצר דבעל שהי' שליח הבעל נעשה יד דאשה והיא בעל המעשה. ואפשר לחלק ולומר דדוקא היכא דנעשה משליח להולכה שליח לקבלה כההיא דר"פ התקבל וכן היכא דשליח נעשה בעל המעשה כההיא דפ"ב דגיטין דכיון דשליח זה נשתלח אל עצמו לא חזרה שליחות לבעלים כיון דהשליח הוא עתה בעל המעשה או שהוא באמת בע"ד כהאי דפ"ב דגיטין שהיא בעצמה האשה המתגרשת או שהוא שליח של האשה ושלוחו של אדם כמותו והרי הוא עתה בעל המעשה אבל גבי חצר אין החצר נעשה עתה בעל המעשה כיון דחצר דאשה משום ידה אתרבאי ונעשה החצר כיד אריכתא של האשה והאשה היא בעלת המעשה שמקבלת ע"י יד ארוכה לכך שפיר יכול ליעשות החצר שהיא שלוחו של בעל יד האשה והרי בא הגט משולחו ליד האשה משא"כ בשליח הולכה שנעשה שליח קבלה כיון דשליח קבלה אינו כיד האשה אלא שלוחה אלא ששליחה כמותה ועומד במקומה והרי הוא עתה הבעל המעשה וכאלו נשתלח לעצמו לכך לא מקרי שליחות אבל חצר שנעשה יד דאשה ה"ל האשה בעלת המעשה אלא שמקבלת ע"י יד אריכתא ושפיר הוי שליחות מן הבעל ליד האשה ודו"ק ועיין פ"ב דגיטין דף כ"א בהא דאמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה קנאתו ומתגרשת בע"כ כו' אמר לי' אביו מכדי חצר מהיכא אתרבאי מידה מה ידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ והא מתנה מדעתה איתא כו' מתקיף לה רב שימי בר אשי והא שליחות דמדעתה איתא בע"כ ליתא ואביי אטו שליחות מידה אתרבאי מושלחה אתרבאי. והקשו בתוס' ד"ה אטו שליחות וז"ל וא"ת דבפ"ק דמציעא אמרי' חצר משום יד אתרבי ולא גרע משליחות כו' א"כ הכא דכתב לה שטר מתנה עליו אע"ג דלא הוי דומי' דידה כיון דמתנה ליתא בע"כ תתגרש מכח שליחות ע"ש. ולפמ"ש ניחא דמתורת שליחות לא תוכל להתגרש דא"כ ה"ל כמו שליח להולכה שנעשה שליח לקבלה דאיבעי' לן ר"פ התקבל ומשום דלא חזרה שליחות לבעלי' דהא דמהני כשמקנה לה חצרו ולא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע היינו משום דחצר דאשה משום יד אתרבי וה"ל כאלו בא משליח הבעל ליד האשה דחצרה ה"ל יד אריכתא וה"ל גוף אחר בעל המעשה וכדכתיבנא אבל אם נעשה עתה שליח של האשה ה"ל כאלו נשתלח לעצמו והיא עתה בעצמו בעל המעשה ולא חזרה שליחות לבעלי' ולא מהני לכך שפיר קאמר דמטעם יד לא מהני כיון דמתנה ליתא בע"כ ומתורת שליחות כה"ג בלא"ה לא מהני דה"ל כמו שליח להולכה שנעשה שליח לקבלה ודו"ק ואכתי צ"ע בדברי התוס' שכתבו כיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותו. ועיין במרדכי ר"פ הזורק גבי הא דאמר תיזל איהי ותיחוד ותפתח שהקשה ג"כ דהא ה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע וכתב וז"ל ומיהו הא לא קשי' כיון דגיטה וחצירה באין כאחד ה"ל כאלו זרקו לתוך חצירה עכ"ל וגם אלה דברים סתומי' ונראה כוונתו דמה דלא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע היינו משום דקבלתה לא בא מכח נתינת הבעל אלא מעצמ' היא נוטלת אבל הכא קבלתה בא לה מכח הבעל דהא קבלתה ע"י חצירה ולא נעשה חצירה אלא ע"י בעלה במה שנתן לה החצר שנעשה ידה לקבל הגט א"כ ה"ל מסייע בקבלתה וכל שמסייע בקבלתה ה"ל ונתן אבל חצרה הבאה לאחר מיכן כגון שקנאתו מאחר ולא באה לה מכח הבעל ה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע. ונראה דזו היא שיטת רש"י ז"ל פ"ב דגיטין דף כ"א גבי כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומיגרשא בי' ופירש"י דה"ל האי עבד כחצירה וגיטה באין לה כאחד עכ"ל ואחר זה גבי חצר הבאה לה לאחר מיכן פירש"י ז"ל וכי אתי לה האי חצר לידה לאו מכח הבעל אתי לה דנהוי נותן לה החצר והגט ביחד עכ"ל ונשמע מזה דחצר דבעל כשקנאתו ומתגרשת בו ה"ל מקבלת מכח הבעל כיון שנותן לה החצר והגט ביחד ומה שבא לה החצר מכח הבעל ה"ל כמו נתינת הגט וכאילו הוא זרק לחצירה דמסייע לה בקבלתה. ואיכא למידק לפ"ז חצרה הבאה לה לאחר מיכן אמאי לא מהני דהא ר"פ הזורק פריך חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומסיק דגיטה וחצירה באין כאחד א"כ כל החצרות הבאות לה לאחר מיכן הרי הן משועבדות לבעל לפירות וע"כ צריכין אנו לומר דגיטה וחצירה באין כאחד וכל היכא דבאי כאחד תו לא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע. ואפשר כיון דמשכחת חצרה בלאו טעמא דגיטה וידה באין כאחד כגון שכתב לה בעלה דו"ד אין לי בנכסייך וכדמשני עלה ר"פ הזורק ובכה"ג חצר הבאה לאחר מיכן ודאי דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע מש"ה גזרו על כל חצר הבאה לאחר מיכן אפי' היכא דאית לי' לבעל פירות. ולכאורה יש לדקדק בהא דאמר רבא פ' הזורק דף ע"ח טלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני והא רבא דאמר ר"פ הזורק בהא דפריך חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה אמר רבא אטו יד דאשה לא קני' לי' לבעל אלא גיטה וידה באין כאחד ה"נ גיטה וחצירה באין כאחד וא"כ היכי משכחת לי' לדידי' גיטך מע"ג קרקע דהא יד דאשה קא קניא לי' לבעל