אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שיז

סעי' י"א (ט) השאיל לה הבעל מקום בחצירו. ז"ל הרמב"ם השאיל לה הבעל מקום בחצירו ולא ייחדו לה וזרק לה גט והגיע לארבע אמות שלה שהיא עומדת בהן הרי זו מגורשת נתגלגל ונפל על גבי קורה או ע"ג סלע רחוק ממנה אם המקום שנפל עליו אין בו ד' אמות על ד' אמות כו' הרי אם לא חלק רשות לעצמו עכ"ל. וכתב הה"מ ז"ל בפירושו הראשון שאם זרקו לה ברחוק ד' אמות שהיא עומדת בהן לא נתגרשה ומה שאמר שאם המקום שנפל עליו אין בו ד' אמות על ד' אמות כו' הוא שבתחלתו נח תוך ד"א שהיא עומדת ואח"כ נתגלגל ונח באותו מקום וזהו שכתב רבינו חננאל ונפל כו' לומר שאם בתחלה נח ברחוק ד' אמות אינה מגורשת ויהיה הטעם שלו מפני שאע"פ שהשאיל לה מקום בחצירו אינו קונה אלא בקירוב מקום שהיא עומדת בו שהרי בחצר שלה אינו קונה לה הגט אלא בעומדת בצדה כמו שנתבאר ואם נפל ברחוק ממנה נמצא שאותו מקום בלבד מושאל לה ונמצא שאינה עומדת בצד המקום המושאל לה והיאך תתגרש דלא עדיף ודאי מחצירה שאינה מתגרשת אלא בעומדת בצדה או שמא דעתו ז"ל שכל שנפל תוך ד' אמות שהיא עומדת בהן מגורשת אע"פ שנפל במקום שיש בו ד' על ד' או גבו' עשרה ולא אמרו שאינה מגורשת במקום כזה אלא ברחוק ממנה וזה שכתב רבינו או ע"ג סלע רחוק ממנה לומר שאם היה קרוב לה בכל גווני מגורשת כו' ומ"מ נראה שכונתו היתה למ"ש תחלה עכ"ל. ומדברי הר"ן נראה שמפרש כפירוש השני של הרב המגיד אלא שכתב עלה בצ"ע מנין לו זה. ולכן נראה לענ"ד עיקר כלשון הראשון של הה"מ אלא שדבריו צריכין ביאור וצריך לומר דכל שמשאיל מקום בחצירו אינה קונה בחצר אלא מקום הגט לחודי' וכל החצר שסביבותיו אינו נקנה לה ולכך אם הגט מונח ברחוק ממנה כיון דרחוק מן הגט ד' אמות נהי דקנתה מקום הגט ושם במקום שהוא מונח הוא חצירה הרי אינה עומדת בצדה ולא קני אבל נפל הגט תוך ד' אמות שלה כיון דמקום שנפל הגט הוא חצירה ה"ל עומדת בצדה דהא קרוב הוא לה תוך ד' אמות ולכך קני והיכא דנפל אפיסלא שיש בו אחד מג' דברים שחולקת רשות בפני עצמה וזה לא הקנהו לה אפי' נח בו הגט ומש"ה אפי' נפל תוך ד' אמות שלה ונתגלגל ונפל ע"ג קורה או ע"ג סלע לא מהני כיון דנתגלגל מתוך ידה לא מהני בגיטין כמ"ש הרשב"א בחידושיו פ' הזורק גבי עשאה ידה כקטפרס ומשום דבעינן נתינה מעלייתא וכן פסק הרמב"ם וש"ע סעי' ט"ו ומש"ה אפי' נח בתחלה תוך ד"א שלה כיון דנתגלגל לחוץ לרשותה לא עדיף מידה שנתגלגל מתוכה דלא מהני אלא היכא דנפל הגט תוך ד"א שלה ונתגלגל ברחוק על פיסלא שאין בו א' משלשה דרכים שחולקת רשות לעצמה ה"ז מגורשת כיון דהשאיל לה מקום לקנות הגט כל היכא שהגט יורד ומתגלגל שלה הוא ונמצא שהתחיל מקום חצירה בקרוב לה תוך ד' אמות ונמשך לה החצר עד מקום שנח הגט וכיון דהשאיל לה מקום לגט הרי הוא עומדת בצדה כיון דחצרה מתחלת תוך ד' אמות שלה ונמשכה להלן ואנן לא בעינן גבי חצר דידה רק שתהא עומדת בצדה ר"ל בצד החצר אף שהגט מונח להלאה ברחוק מקום רק שיהא מונח באותה חצר ולא בעי' שתהא עומדת בצד הגט אלא בצד חצירה וכיון שנח קרוב לה ונתגלגל אח"כ עד הפיסלא כל אותו המקום הוא שלה והרי היא עומדת בצד חצירה ודו"ק. וב"ש כתב על דברי הרה"מ וז"ל ופי' זה תמוה דאם נח תוך ד' אמות שלה מיד היא מגורשת ומה לי שנתגלגל אח"כ וכן הקשה הש"ך עכ"ל ולפי מ"ש ביאור הדברים לא קשה מידי. אך קשה דכאן משמע מדברי הרה"מ דעומד בצדו היינו בקירוב ד' אמות לחצירה ופי"ז מגזילה כתב הרה"מ דעומד בצדו היינו בתוכו ולא בצדו וכ"כ הרמ"א בח"מ סי' ר' ע"ש. וכאן בדין חצר לא הביאו וצ"ע ועיין פ' הזורק דף ע"ט דקאמר ואלא בגג דידי' וחצר דידה רישא בגג דידה וחצר דידי' וכו' אלא לאו דאושלה מקום דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי ע"ש. ועיין לעיל דף ע"ח בתוס' ד"ה ותתגרש מאוירא שכתבו דד' אמות קונות אפי' לא מינטר אי משום דכל תוך ד"א חשיב מינטר אי משום דלא בעי' מינטר גבי ד"א והא דפריך בגמ' והא לא מינטר ולא משני דאיירי דעומדת תוך ד"א של הגט משום דעומדת על הגג מיירי אפילו חוץ לד"א ע"ש ולפי מ"ש הרה"מ דגבי אושלה מקום צריכה לעמוד תוך ד' אמות של הגט כדי לקנותו מפני שאין נקנה לה אלא מקום הגט ואי לא קאי גבי' ליכא עומד בצדו א"כ הדרי' קושית התוס' לדוכתה דמאי פריך והא לא מינטר לישני ליה דתוך ד"א לא בעי' דמינטר ואפשר דמשום הכי לא משני ליה דמיירי תוך ד"א כי היכי דלא תפשוט בעיא דר' אלעזר ארבע אמות שאמרו יש להם אויר או לא דהא במתני' תנן כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת (הגהה צ"ע דלתירוץ ראשון של תוס' כל ד' אמות ה"ל מינטר אלא דאיבעי' ליה לר' אלעזר אע"ג דמינטר כיון דד"א רבנן הוא דתקינו ליה אין להן אויר ולא דמיא לחצר שהוא שלו לגמרי' דיש לו אויר ע"ש היטב א"כ אי הוי משני דעומדת תוך ד"א של הגט לא איפשיטא איבעי' דידי' דהא איהו מושיל לה מקום הגט וה"ל חצר דידה ממש ופשיטא דאית לה אויר ומה דבעינן שתעמוד תוך ד"א של הגט הוא רק כדי שתהא עומדת בצד החצר אבל הקנין אינו קנין ד' אמות שתקנו חכמים רק קנין חצירה ויש לה אויר אמנם לתירוץ ר"י שבתוס' שם פשיטא דקושיא מעיקרא ליתי' דאיהו מפרש איבעי' דר"א לאידך גיסא דאף תוך ד"א אפשר דלא מינטר ובחצר דידה כה"ג ודאי לא קני אלא דאיבעי' לי' לר"א בקנין ד"א דתיקנו ליה רבנן שיהיו שלו אע"פ שבאמת אינן שלו אפשר דה"נ תקנו שיקנו לו אע"ג דלא מינטר ע"ש א"כ באויר הגג דאמרינן דהוי חצר דידה ממש דאיהו מושיל לה מקום הגט ולא משום תקנת חכמים הוא פשיטא דהיכא דלא מינטר לא קני' ואפי' תוך ד"א ושפיר פריך הש"ס והא לא מינטר ולפ"ז צריך לומר דס"ל להרה"מ כשיטת הר"י ואתי שפיר ודוק היטב). והנה לפמ"ש הרה"מ דלא קנתה בחצר רק מקום הגט צריך לומר דכי נפל הגט באויר החצר קנתה גם גוף הקרקע שכנגד הגט דבמתני' תנן כיון שיצא ממחיצת הגג הרי זו מגורשת אע"פ שנשרף או נמחק ואי ס"ד דלא קנה קרקע היכא מהני אויר החצר הא אפילו היכא דמפסק כלי לא מהני אויר החצר וכדאמרינן פ' השואל דף ק"ב ע"ש כ"ש היכא דקרקע גופה לא קני לה רק אויר החצר לחוד פשיטא דלא קנה אויר אע"כ צ"ל דכיון דאושלה מקום הנחת הגט ניחא ליה שתקנה כל מקומו וכי נח באויר החצר שתקנה גם בקרקע שתחת הגט ולכך ממילא גם אויר החצר קונה

סעי' ג' (י) היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו בפ' הזורק דף ע"ח אמר לי' שמואל לר' יהודא שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידיה ופירש"י כדי שתשוח ותטלנו הוא דהוי קורבה דמתני' וכתבו תוס' דהיינו דוקא ברשות הרבים אבל בחצירה אין צריך שיגיע גט לידה ע"ש והנה לכאורה שמואל דלא כמאן דהא בקרוב לה אמר רב ד' אמות ור' יוחנן אמר אם יכולה לשמרו וא"כ שמואל דלא כרב ולא כר' יוחנן. ואפשר דשמואל נמי ס"ל קרוב לה היינו ד' אמות כרב והא דקאמר שעורא כדי שתשוח ותטלנו היינו משום דכדי שתשוח ותטלנו הוא מעט פחות מד' אמות לפי שיעור קומת אדם בינוני ג' אמות וכמ"ש הר"ן שם וצריך שיהיה הגט מונח בפחות מד' אמות משום דבעינן עומד בצדו וכבר פסק רמ"א בח"מ סימן ר' דעומד בצדו היינו בתוכו ולא חוצה לו והוא מדברי הרה"מ פי"ז מגזילה ולכך צריכה שתעמוד תוך ד' אמות שהוא צירה ומש"ה צריך קירבה בכדי שתהא עומדת תוך ד' אמות שהוא תוך קצירה וק"ל

סעי' י"ד (י"א) אין להתירה לעלמא עד שיגיע גט לידה שם פרק הזורק אהא דאמר ליה שמואל לרב יהודא את לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה א"ל רב מרדכי לרב אשי הוי עובדא הכי ואצרכה חליצה וכבר כתבתי בשם תוספו' דדוקא ברה"ר אבל בחצירה אין צריך שיגיע גט לידה כדאמרינן לעיל תיזל ותיחוד ותפתח ע"ש. ובחידושי הרמב"ן כתב בשם רבינו חננאל דאפילו זרקו לחצירה לא משתריא אלא עד דמטי גיטא לידה ורבא דאמר לעיל תיזל ותיחוד ותפתח שמא לפוסלה על האחין שיהיו כופין אותו לחלוץ עכ"ל ונראה דהתוס' לשיטתייהו שפיר הוכיחו דבחצירה משתריא לעלמא אע"פ שלא הגיע גט לידה דאיתא בשטה מקובצת פ"ק דב"מ דף י"ב גבי מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותי' ומציאתה שלה ע"ש שהביא בשם הרמ"ך ז"ל וקרוב לומר שאם נשבית אינו חיוב לפדותה כיון שהיא ספק מגורשת אין אני קורא בה ואהדרינך לי לאנתו וה"ה שאינו אוכל פירות כיון שנתן לה גט ואפשר לומר כיון שאינה מגורשת ודאי עדיין אשתו היא לכל דבר חוץ ממציאתה עכ"ל וכבר כתבנו לעיל סי' ע"ח סק"א שכן היא דעת התוס' דכל שאינה מגורשת גירושין גמורין יש לבעל פירות ע"ש שהוכחנו כן בראיה ברורה מדכתבו גבי ג' גיטין דיש לבעל פירות כיון דלכתחלה לא תנשא אע"ג דאם נשאת לא תצא כ"ש במגורשת ואינה מגורשת דאפילו אם נשאת תצא וע"ש ושם בריש פרק הזורק גבי הא דאמר רבא תיזל ותיחוד ותפתח אי' א"ל רב