אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שטז
Avnei Milu’im (Shulchan Aruch) part 2 316 · אבני מילואים על השולחן ערוך - ב · free full Hebrew text
Open in the reader →דרך עלי' דמיכבד טפי שהוא מתרחק מן ההנחה שהולך כלפי מעלה אבל התם לא מיירי כדרך עלי' ע"ש:
ולענ"ד נראה טעמא דמש"ה לא מהני דרך עלי' דכל דרך עלי' ה"ל הגבהה וכמבואר בח"מ סי' רס"ט והוא מדברי תוס' והרא"ש והמרדכי פ"ק דמציעא ע"ש דכל שמוגבה מכחו דרך עלי' ה"ל הגבהה אע"ג דלא נקיט לי' בידי' וכדאמרי' פ' שילוח הקן זיל וטרף אקינא כי היכא דלגבינהו ולקנינהו אבל דרך ירידה לאו הגבהה היא כדמוכח פ' הגוזל דף צ"ח בההו' דאדיי אדויי ע"ש וכיון דדרך עלי' ה"ל הגבהה קונה בכל מקום אפי' ברשות מוכר א"כ כל שמגביהו ה"ל כאילו הוא בידו ממש מש"ה לא מהני נמחק או נשרף דרך עלי' דנהי דה"ל חצירה אפי' דרך עלי' דהא מ"מ אויר חצירה הוא כיון דה"ל הגבהה הרי הוא כאילו עדיין בידו הוא דכל הגבהה כידו ממש הוא ולכך קונה אפי' ברשות מוכר וא"כ ה"ל כאילו נקטו בעל בידו כיון דמוגבה מכחו ואילו נקט לי' בעל בידו לא מהני אפי' בחצירה לכך כל דרך עלי' לא הוי גט דה"ל כאילו הוא עדיין בידו ממש עד דאזיל לי' דרך ירידה דאז כלתה לה הגבהת הבעל דדרך ירידה לאו הגבהה היא וקנתה לה חצירה ודו"ק היטב ועמ"ש בס' קצוה"ח סי' ער"ג סק"ד:
וז"ל רש"י אינה מגורשת דדרך סילוקו לא מקרי נתינה אלא דרך הנחתה לבא לרשותה עכ"ל ואפשר שכיון למ"ש דכל דרך עלי' לא מקרי נתינה כיון דה"ל הגבהה וקונה בכל מקום ואפי' ברשות מוכר א"כ עדיין לא יצא מרשות הבעל וה"ל כאלו עדיין בידו ולא מהני חצרה כיון שהוא ביד הבעל ודו"ק:
סעי' ח' (ז) ויצא חוץ לרשותה אינה מגורשת וכתב הרה"מ פ"ה מה' גירושין ואע"ג דגבי ממון זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר הוא בעי' דלא אפשיטא. לענין גיטין בעינן דוקא אויר שסופו לנוח ע"כל וב"ש כתב עליו דלא הי' צריך לזה דהא כתב הרמב"ם פ"ד ממעשה הקרבנות אויר שאין סופו לנוח אינו כמונח וכתב שם הכ"מ משום דבזבחי' פ"ב בעיא דאפשיטא היא ע"ש דף כ"ה את"ל לאו כמונח דמי אויר שסופו לנוח מהו והרמב"ם ס"ל כשיטת הגאונים דכל את"ל בעיא דאפשיטא הוא וא"כ להרמב"ם אינה מגורשת אפי' בספק אבל בטור מ"ש אינה מגורשת יש לפרש אינה מגורשת בודאי אבל היא ספק מגורשת ע"ש וכ"כ בס' ברכת הזבח פ"ב דזבחי' ע"ש שהניח בקושיא דברי הרא"ש והטור שכתבו באויר שאין סופו לנוח דה"ל ספק מגורשת דהא בזבחי' אפשיטא דלאו כמונח דמי ע"ש שהניח בצ"ע. והמעיין שם בזבחים דף כ"ה יראה דהתם מלתא אחריתא היא דגרסי' התם השוחט צריך שיתן ורידין לתוך הכלי אתמר נמי אמר ר' יוחנן ורידין צריך שיראו אויר הכלי בעא מיני' ר' אסי מרבי יוחנן הי' מקבל ונפתחו שירי המזרק עד שלא הגיע הדם לאויר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא וז"ל רש"י עד שלא הגיע הדם לאויר המזרק לבית דופני המזרק בעוד הדם למעלה מהן מיהו על כנגד אוירו הן דהא ורידין רואין אויר כלי אויר שאין סופו לנוח כגון האי שעתידין שוליו ליפול עד שלא יגיע הדם לתוכו כמונח דמי וה"ל כמי שנתקבל ונשפך וכשר לאסופי או לאו כמונח דמי וה"ל כמי שנשפך מן הצואר לרצפה דפסול וכשהגיע הדם לאויר דופנותיו עד שלא נפחת' שוליו לא מיבעי' ליה דמשנכנס לתוכו הוי קבלה עכ"ל רש"י. ומבואר מזה דהתם לא איבעי' לי' אלא היכא שעדיין לא הגיע לתוך מחיצות הכלי אלא למעלה באויר שכנגד תוכו של הכלי אבל אם הגיע לתוך אוירו של כלי אע"ג שנפחתו שוליו והי' ראוי שיפחתו שוליו אפ"ה משנכנס לתוכו ה"ל קבלה אלמא תוך אויר כלי הוי כמונח אע"ג שלא היה סופו לנוח ואלו הכא הגיע לאויר המחיצות תוך המחיצו' וגם בעיא דרבא גבי זרק ארנקי מיירי נמי דהוא תוך המחיצות ועל כרחך אין למדין דין קנין אויר חצר מההי' דזבחים דהתם לענין קבלה בכלי מקרי קבלה כשהוא בתוך המחיצות משא"כ הכא וזה ברור. וכן מוכח מהא דבעי שם אויר שסופו לנוח מהו ופשיט לי' מזרק אי אתה מודה במזרק שאי אפשר בלא זינוק ופירש"י צא ולמד מקבלת דם אי אתה מודה במזרק שאי אפש' בלא זינוק כששוחט על אויר הכלי ואין הדם שותת במקומו אלא מקלח לרוחב הכלי עד להלן ואי אויר שסופו לנוח לאו כמונח נמצא כשהוא יורד לכלי מן האויר הוא בא ולא מן הפר והתורה אמרה דם מהפר קבלהו עכ"ל ואכתי תקשי הא אי אפשר לזינוק שלא יהי' מעט דרך עליה כדרך הזינוק ועיין בחולין דף ל"ז וכל דרך עלי' לאו כמונח דמי לפמ"ש תוס' והרשב"א הבאתי דבריהם לעיל גבי נמחק דרך עלי' אויר שסופו לנוח כמונח דמי דבדרך עלי' אינו עומד כל כך לנוח וא"כ לא הוי דם מהפר כשזינקה מעט דרך עלי' ויורד אח"כ לכלי אע"כ צריך לומר כמ"ש דאין למדין דרכי קנין מהך דזבחים לענין קבלה בכלי וכמ"ש. ומ"ש הב"ש טעמא דהרמב"ם משום דה"ל אויר שאין סופו לנוח לענ"ד אי אפשר לומר כן מדכתב הרמב"ם וכן בש"ע כאן אע"פ שהוא בתוך ג' טפחים סמוך לקרקע כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה ע"ש וכיון דכל פחות משלשה כלבוד דמי תו לא בעינין בי' סופו לנוח כדמוכח מהא דפריך והא לא מינטר ופי' רש"י וה"ל אויר שאין סופו לנוח ומשני אבימי בפחות מג' סמוך לגג מבואר מזה דפחות מג' סמוך לגג ה"ל כאילו מונח ע"ג קרקע ממש ואין לזה דין אויר שסופו לנוח ולכן נראה דטעמא דהרמב"ם בזרק בפתח זה ויצא בפתח אחר הוא משום דמתגלגל לא מהני בגיטין וכמ"ש הרשב"א גבי היתה ידה עשויה קטפרס דאפי' נפל על ידה אינה מגורשת וכתב שם אע"ג דגבי ממון מהני מתגלגל וכדאי' פ"ק דמציעא אבל גבי גט לא מהני משום דבעינן נתינה גמורה ע"ש וא"כ ה"נ בזרק בפתח זה ויצא בפתח אחר לא עדיף מתגלגל כדאמרי' פ"ק דמציעא דף י"ב ומש"ה לא מהני אפי' תוך ג' דהוי כקרקע ומשום דבגיטין בעינין נתינה גמורה ואפי' מתגלגל תוך ידה לא מהני וא"כ אפי' לדעת הטור דס"ל באויר שאין סופו לנוח ספיקא הוא בגיטין מודה דכה"ג דזרק בפתח זה ויצא בפתח אחר דלא מהני משום דלא גרע ממתגלגל דאינה מגורשת דבגיטין בעינן נתינה גמורה וזה ברור לענ"ד ודוק סעי' ט' (ח) ואין לה שולים לשיטת הרמב"ם אין לה שולים לפנימית ולשיט' תוס' והרא"ש אין לה שולים לחיצונה. וכתב ב"ש ז"ל וע"כ איירי בקרקע שלה הוא עומד וכמ"ש הר"ן דאל"כ קשה הא קי"ל כלי אינו קונה אפי' בסמטא ונשמע מכאן כליו של לוקח בתוך כלי של מוכר ועומד ע"ג קרקע של לוקח אינו קונה דאל"כ למה ליה לאוקמי בקופה שאין לה שוליים עכ"ל. ודברי ב"ש נראין תמוהין במ"ש בפשיטות דכליו של לוקח אינו קונה אפי' בסימטא והרי מבואר להדיא פ' הספינה דף פ"ה דבסימטא כיון שיש לו רשות ללוקח להניח שם כליו קונין לו כליו וכן מבואר בש"ע ח"מ סי' ר' סעי' ט' והוא דעת הרמב"ם ואפי' לדעת הרא"ש פ' הספינה דבסימטא אינו קונה אא"כ מדד או אמר ליה זיל קני וכן דעת הטור היינו מטעמא דכתב שם הרא"ש דכל זמן שלא מדד המוכר אין דעת המוכר שיקנה לו ללוקח הכלי עד שיאמר לו בפי' זיל קני או שימדוד ע"ש וכאן גבי גט לא שייך מדיד' ועוד כיון שאמר לה בע"פ הרי את מותרת לכל אדם ובו תהי' מגורשת ממני הרי אומר לה זיל קני וזה פשוט וברור. ומ"ש הב"ש בשם הר"ן דמיירי בעומד בקרקע שלה היינו משום דסימטא נמי קרקע שלה מקרי כיון דיש לה רשות להניח שם כלי' ותדע דהא הר"ן כתב כן בשם הרמב"ן ובחידושי הרמב"ן כתב להדיא דמיירי בעומד בסימטא ע"ש א"כ ע"כ לא אתי הר"ן אלא לאפוקי רשות הרבים אבל סימטא מקרי נמי קרקע שלה כיון שיש לה רשות להניח שם כליו וכמ"ש ומ"ש הב"ש מדין כליו של לוקח בתוך כליו של מוכר ועומד על גבי קרקע של לוקח דאינו קונה לפענ"ד נראה דדבר זה תלוי באשלי רברבי הרמב"ם והרא"ש ז"ל דלדעת הרמב"ם הא דכליו של לוקח ברשות מוכר וכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח לאו משום ספיקא היא אלא משום דדינא הכי הוא דבעינן תרתי כליו של לוקח וברשות לוקח. ולדעת הרא"ש ושאר פוסקים הא דכליו של לוקח ברשות מוכר וכן כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח היינו משום ספיקא שמא הרשות מבטל הכל או שמא הכלי מבטל הרשות ומש"ה כתב הטור ח"מ סי' ר' דאי אתרמי תרוייהו בחד לוקח וחד מוכר חדא כליו של לוקח ברשות מוכר וחדא כליו של מוכר ברשו' לוקח קנה חד מינייהו ממ"נ אלא דיד מוכר על העליונ' ליתן לו איזה שירצה ועל השני הוי המוציא מחבירו כו' ע"ש. וא"כ השתא ומה תרי זביני מצי לוקח לאתויי עלי' ממ"נ וקנה חד מינייהו כ"ש היכא דאיכא בחד זביני כליו של לוקח ברשות מוכר וכליו של מוכר ברשות לוקח כי הכא דכליו של לוקח בכליו של מוכר ברשות לוקח דקנה לוקח האי זבינא ממ"נ דאי הרשות מבטל הכלי הרי הם ברשות של לוקח וקונה לו רשותו ואי כלי מבטל הרשות הרי הם בכליו של לוקח וקונה לו כליו אבל לשיטת הרמב"ם דלא מספיקא הוא אלא משום דתרוויהו בעינן ואי ליכא חדא מעכב הקנין ואי אתרמי תרי זביני חד כליו של לוקח ברשות מוכר וחד כליו של מוכר ברשות לוקח לא קני כלל ולא מפיק מיני' דמוכר מידי דכל אחד מעכב הרשות וגם הכלי וא"כ ה"ה בחד זביני כה"ג נמי לא קני ועמ"ש בס' קצה"ח סי' ר' סק"ו: