אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שיד

ומשעת חתימה אין לבעל פירות ולכן נראה דקושי' מעיקרא ליתא דכבר כתבו הרשב"א והר"ן בחידושם פ"ב דגיטין דאפי' למ"ד אין לבעל פירות משע' חתימה היינו היכא שנתגרשה לבסוף אבל אם אינה מתגרשת לבסוף ודאי דאית לבעל פירי עד דמטי גיטא לידה ואז הבעל מפסיד פירות למפרע משעת חתימה ואפי' נתגרשה לבסוף אלא שהיה פיוס אחר החתימה אע"ג דאח"כ נתן לה אותו הגט אית ליה לבעל פירי עד שעת נתינה כאלו היה מגרשה בגט אחר ע"ש בחי' הרשב"א דף י"ח בהא דפריך וליחוש שמא פייס וא"כ פריך שפיר חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה דהא בהא תליא כיון דזרק לחצירה והוא משועבד לו לפירות הרי עדיין לא נתגרשה וכיון שלא נתגרשה הרי עדיין הפירות שלו לכך הוצרך ר' יוחנן לאוקמי בכותב לה דין ודברים כו' או משום דגיטה וחצירה באין כאחד ואז מהני אפילו למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה דהא עתה היא שעת נתינה והפקעת פירותי' וגיטה באין כאחד כ"ש למ"ד אין לבעל פירות משעת חתימ' דלית ליה למפרע משעת חתימה ועמ"ש עוד ישוב לקושי' זו לעיל סי' קכ"ז ס"ק י"ב:

ובתוס' ד"ה מה שקנת' אשה קנה בעלה ז"ל וא"ת והא אמרי' בפ' חזקת דף כ"א במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות כו' ור"ת מפרש דאע"ג דבמתנה אין הבעל אוכל פירות כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים כדאמרי' פ' חז"ה שם חשיב כאלו הוי דבעל עכ"ל וכוונתם במ"ש כדאמרינן פרק חזקת הבתים כו' היינו למ"ש תוס' שם בד"ה במתנה קנתה דמסתמא אין הבעל נותן לה את שלו שתמכור ותתן לאחרים ע"ש ובחידושי פני יושוע כתב על דברי התוס' דאחר החיפוש והבדיקה לא מצא כן בש"ס והניח דבריהם בצ"ע ע"ש:

ובאמת אין כונתם להביא ראיה מדברי הש"ס רק מדבריהם בעצמם שכתבו שם כן בשם ר"ת ועיין בתוס' שכתבו בשם ר"ת דלא תליא באכילת פירות אלא אם מכרה ונתנה קיים הוא חצירה ואם מכרה בטל לא הוי חצירה ובשם ר"י כתבו דתליא באכילת פירות והביאו ראי' לשיטת ר"י מהירושלמי דפריך גגה וחצירה אין משועבדים לאכילת פירות ומשני ר' יוחנן בשם ר' ינאי עד שיכתוב דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן ע"ש ואמנם לפ"מ שביארו בתוס' פ' חקזת בשם ר"ת הטעם דאין הדבר תלוי באכילת פירות משום דאנן קי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ע"ש לפ"ז אין ראי' מדברי הירושלמי דהא ר' יוחנן ס"ל ס"פ השולח קנין פירות כקנין הגוף דמי ע"ש ומש"ה הוצרך לומר שכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן אבל לדידן דקי"ל קנין פירות לאו כקה"ג דמי לא אכפת לן באכילת פירות. (ב) בד"א כשהיא עומדת בחצירה. כתב בחידושי הרשב"א פ' הזורק דאם אמרה לו תזרוק הגט בחצרי ותקנה לי חצרי דמהני אפי' אינה עומדת בצדה כיון דחצר לא גרע משליחות כו' ואי קשי' לך הא דאמרו בפלוגתא דעולא ור' אושעיא נימא בהא קאמיפלגי מ"ס חצר משום ידה אתרבאי ומ"ס חצר משום שליחות אתרבאי וע"כ דוקא מדעתה דומיא דשליח ואפ"ה פליג עולא ואמר והוא שעומדת בצד ביתה יש לומר דהתם לאו באומרת תקנה לי חצרי אלא באומרת ניחא לי שתזרוק בחצרי דלא הוי כעין שליח קבלה אלא כעין שליח הובאה עכ"ל וע"ש. ולבי מהסס בזה דודאי אם אין האשה רוצה שתתגרש בחצרה בתורת שליחות לקבלה אלא בתורת שליח להולכה קשי' מ"ט דר' אושעיא דנהי דס"ל דחצר משום שליחות כיון דלא ניחא לה שתתגרש מיד אלא כעין שליח הובאה ודאי אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ועוד אמאי אמרו לעולא טעמ' דחצר משום יד אתרבי נימא דאיהו ס"ל נמי משום שליחות אלא משום דלא אמרה תקנה לי חצרי אלא ניחא לי שתזרוק לחצרי ולא ניחא לי שאתגרש מיד אלא שיהי' החצר כעין שליח להובאה. ולכן נראה לענ"ד דלמאי דס"ד דפליגי בחצר דגט אי משום יד היינו אפי' בע"כ דהא סתמ' תנן זרק לה גט בחצירה משמע אפי' בע"כ. (הגה"ה. ועוד דהא אמרי' בב"מ דף י"ב דלעול' חצר משום יד אתרבאי ולא גרעה משליחות אלא גבי גט דחוב הוא לה אין חבין לאדם אלא בפניו וע"ש ברש"י דדוק' שלא מדעתה צריכה להיות משום יד אבל מדעתה ה"ל שליח כשאר חצר דמתנה ומציאה נמצא דר' אושעי' דפליג עלי' דעולא אפי' שלא מדעתה פליג דאל"כ מאי בינייהו) וא"כ מ"ד משום שליחות אפי' בע"כ הוי חצירה ואע"ג דלא אשכחן שליח בע"כ נראה טעמ' דהך מלת' משום דחזינין בעשתה שליח לקבלה ואח"כ חזרה בה דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש וסבר ריש לקיש דאינה חוזרת דלא אתי דיבור ומבטל דיבור הרי כל שעשתה תו לא מצי' הדרא בה ונעשה שלוחה בע"כ שליח ור' יוחנן דאמר חוזרת היינו משום דאתי דיבור ומבטל דיבור וכאילו לא עשתה אותו שליח כיון שלא נעשה אלא ע"י דיבור' וא"כ היינו דוקא בשליח הנעשה ע"י דיבור בהא הוא דס"ל לר"י אתי דיבור ומבטל דיבור אבל חצר שהו' שלוחה ממיל' מן התורה אינה חוזרת שהרי לא ע"י דיבורה הוא נעשה:

אמנם במסקנא אסקינן דכ"ע חצר משום ידה ומשום דס"ל דמעולם לא נעשה חצר שליח לחובה אלא למידי דזכות וכמ"ש רש"י פ"ק דמשמע דבמידי דזכות ניחא לי' שיהי' החצר שלוחו משא"כ במידי דחובה ע"ש וא"כ גט דחוב הוא לה מעולם לא נעשה החצר שלוחה. (הגה"ה ואפ"ה פליג ר' אושעי' וס"ל דנהי דשליח לא הוי יד מיהא הוי כיון דמשתמרת לדעת' ה"ל יד אריכא כי הא דכתב הנמ"י פ"ק דמציעא שם בשם הר"ן ב"ר לענין מציאה דכשאינו עומד בצדו דקונה לו משום יד דלא שייך שליחות כשאין שם לא דעת שליח ולא דעת משלח ולא דעת בעל הממון המקנה כיון דמציאה והפקר הוא אלא משום דה"ל יד אריכא ע"ש:

אלא דהתם דוק' לזכות הוא דאמרי' הכין וכמ"ש נמ"י דכיון דזכות הוא לו אנן סהדי דניח' לי' שתהא חצירו כידו משו' דקי"ל כעולא אבל לר' אושעי' אפי' בע"כ ה"ל יד אריכ' דלכך נתרבה חצר משום ידה). ולפי ס"ד דש"ס דר' אושעי' ס"ל חצר משום שליחות וא"כ הוי ס"ל דחצר נעשה שליח אפי' במידי דלאו זכותו הוא א"כ תו לא מצי' הדרא בה דכבר נעשה שלוחה לכל מילי ולא אתי דיבור ומבטל מעשה חצר שהוא שליח ממיל' מן התורה וה"ל כהאי דאמרו פ"ב דגיטין דף כ"א ואבע"א שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ שהן אב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ ע"ש וא"כ ה"ה חצר לפ"מ דס"ד דהוי שלוחה אפי' במידי דחובה וחזרה לא שייכ' הכא כיון דהוא דבר תורה וממילא אבל למאי דמסיק דכ"ע משום ידה מעולם לא נעשה שליח לחובה אלא במידי דזכות ודו"ק

סעי' ד' (ג) היתה עומדת על גג פ' הזורק דף ע"ט משנה שם היתה עומדת על ראש הגג וכתבו התו' ז"ל לר' אושעי' דאמר לעיל אפי' היא בטבריא וחצירה בצפורי ההיא עומדת היינו כמי שעומדת ע"ש ושם ע"ב בתוס' ד"ה פנימית גופה כתבו ז"ל ומיירי כשהמחיצות החיצונה מפסיקית בין חיצונה לפנימית דאי אין מפסיקין כשהגיע לאויר הפנימית ולא נכנס למחיצות אמאי מגורשת הא אינו משתמר מפני בני החיצונה וא"כ לא חשיב חצר המשתמרת כדפריך גבי עובדא דר' גמליאל והזקני' כו' עוד יש לומר דמיירי שפיר באין מחיצות מפסיקות ומיירי שהאשה עומדת בצד חצירה הלכך הוי חצר המשתמרת ע"י מחיצות החיצונות דלא לישדי' זיקא לר"ה כו' ע"ש. ובחי' מהרש"א כתב ליישב בזה קושית התוס' דלעיל לר' אושעי' הא דתנן היתה עומדת על ראש הגג דהיינו עומדת משש ומשום דהתם אוקמינן סיפ' כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות ומסתמ' ריש' נמי מיירי שעודפות מחיצות התחתונה על העליונה וא"כ אינו משתמר מפני בני החיצונה לכך צריך שתהי' האשה עומדת שם להיות משתמר על ידה ע"ש. ובני הבחור המופלא כמה' זאב וואלף שי' אמר ליישב דברי התו' דע"כ רישא לא מיירי שהמחיצות התחתונות עודפות על העליונות דאל"כ מאי כריך הש"ס והא לא מינטר הא לקמן אמרי' שתי חצירות זו לפני' מזו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצות החיצונה עודפת על הפנימית מגורשת מ"ט פנימית גופה במחיצת החיצונה הא מינטרה וכיון דמינטרה מחמת מחיצות החצר העודפות על הגג והיא עומדת בצדה א"כ היינו ממש שתי חצרות זו לפני' מזו ומאי פריך והא לא מינטר אלא ע"כ דריש' לא מיירי במחיצות התחתונות עודפות על העליונה של הגג ע"כ. ויפה כיון אלא דאכתי היא גופה קשי' אמאי פריך הש"ס והא לא מינטר דלמ' ריש' מיירי דומי' דסיפ' שמחיצת החצר עודפת על הגג וקא מינטרא אגב החצר ונראה כיון דתנן כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת ואי מיירי במחיצת החצר העודפת על הגג א"כ מאי סימני' באויר הגג דבשלמא כי מוקי לה בגג שיש לו מעקה א"כ אויר הגג היינו תוך מחיצת הגג וכן כי מוקי לה בתוך שלשה לגג היינו נמי כמ"ש הרשב"א בשם הירושלמי דאויר הגג היינו גג ממש דסמוך לשלשה לגג קרוי גג ממש ע"ש אבל אי נימא תוך מחיצת החצר א"כ אויר הגג לא מסיים כלל ודו"ק עוד ראיתי שם בחי' מהרש"א שכתב על דברי תוס' דאינו דומה לעובד' דר"ג והזקני' דהתם מונח תוך המחיצות א"כ אינו משתמר מפני ב"ב של ר"ג שיכולי' ליטלן משם אבל מה שהוא על המחיצות באויר אין בני החיצונה יכולין ליטלן משם ממה שהו' פורח באויר ע"ש ונראה דתוס' ס"ל