אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שיג

בתורת רשות דה"ל חצר מהלכת ומש"ה עבד עברי קונה המציאה לעצמו ודו"ק:

סעי ב' (ב) אבל אם הבעל מצוה לה לקפוץ כו' בד"מ כתב ליישב קושית הב"י שהקשה על הטור שכתב בריש הסימן שאם אחז הבעל בראש הגט והושיט לה והיא אחזה בראש השני הוי גט וגבי גט בידה ומשיחה בידו כתב דלא מהני קפיצה לזה כתב דבריש הסימן מיירי בשקפצה ברצון הבעל וע"ש. והנה המעיין בדברי הרא"ש יראה דלאו מהאי טעמא אתי עלה וז"ל הרא"ש פרק הזורק אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינו מגורשת ואם לאו מגורשת פי' ר"ת כגון שהגט כבד והמשיחה דקה דאי משיך ליה לגבי' מיפסק וכו' אבל אם קפצה ידה ומחמת זה יפסוק החוט כשהוא לא הוי נתינה ור"י אומר דמקרי שפיר נתינה כיון שהוא התחיל הנתינה קרינא ביה שפיר ונתן אע"פ שהיא גמרה הנתינה וכן לעיל פ"ב אל תתגרשי אלא בב"ד פ' אמרי' מכי מטי להתם מיגרשא לה ומסתברא אפי' הוציאה הגט מידה בינתיים ושוב נטלתו ובאה לאותו ב"ד אע"פ שבנטיל' אחרונה לא בא הגט לידם מיד הבעל כיון דתחל' נתינתו להתגרש נתן בידה ונתן קרינא ביה ולא טלי גיטך מע"ג קרקע כו'. ונראה לי דלא דמי דמעיקרא נתינה מעליא היא אע"פ שיש הפסק בינתיים מ"מ כשיגיע הזמן והגט בידה מגורשת ע"י הנתינה הראשונה אבל הכא מעיקר' לא הוי נתינה דכל זמן שידה פתוחה יכול לנתקו ולהביאו אצלו ואח"כ כשקפצה ידה היא עושה כל הנתינה עכ"ל. ואי נימא דמיירי שקפצה שלא ברצון הבעל היכי נידמי לה לטלי גיטך מע"ג קרקע דהתם עכ"פ נוטלת מעל הקרקע ברצון הבעל שאומר לה טלי גיטך כו' והכא שקפצה שלא ברצון הבעל לא הוי נתינה כלל אלא ודאי מיירי שקפצה ברצון הבעל ואפ"ה לא מהני לפי שהיא עושה כל הנתינה וא"כ גם הטור דאזיל בשיטת אביו הרא"ש ז"ל אפי' בקפצה ברשות הבעל ס"ל דלא הוי נתינה והנה בתוס' כתבו ראיה דמהני קפצה ברצון הבעל דלא גרע מעייק לה חרצי' וע"ש. ולפמ"ש בדברי הרא"ש דאפילו קפצה ברצון הבעל לא מהני תקשי תוס' מעייק לה חרצי'. ולכן נראה לענ"ד דהא דעייק לה חרצי' מהני היינו כשאומר בשעה דמעייק חרצי' שתטול גיטה ובו תהא מגורשת דהוא עושה כל הנתינה כיון דעייק לה חרצי' אבל אם אינו אומר לה כלום בשעה דעייק לה חרצי' ואח"כ אומר לה טלי גיטך דבשעה שאמר לה טלי גיטך אינו מסייע כלל בנתינה ובשעה שהיה מסייע בנתינה לא אמר לה טלי גיטך וכבר כתבנו לדעת הרא"ש אפילו נתינה ממש כל שלא אמר לשם גירושין לא מהני אפילו אמר לה אחר כך לשם גירושין ואפילו לדעת הרשב"א והר"ן שכתבנו בסי' ל"ז בשמם דמהני כל שבא לידה בנתינה מיד הבעל ואפי' לשום פקדון מהני כשאומר לה אח"כ לגירושיו. היינו דוקא בנתינה גמורה אבל בנתינה גרועה כי הך בעינן שיהי' כריתות בשעה דעייק לה חרצי' ותדע דהא דעת כמה פוסקים דאפי' קירב לה הגט נמי מהני וא"כ לעולם לא משכחת לה טלי גיטך מע"ג קרקע דהא אי אפשר שיגיע הגט על הקרקע אם לא ע"י קירוב דמעיקר' היה הגט בידו או בביתו וקירבהו לה שהניחו ע"ג קרקע אלא ע"כ דלא מהני קירוב אלא כשאומר לה הרי גיטך בשעה שקירב אבל אם כבר קירב הגט מביתו והניחו ע"ג קרקע ואח"כ אמר לה טלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני ה"ה עייק לה חרצי' דאינו אלא סיוע דמסייע לה הבעל וה"ל כמו קירב לה הגט דלא מהני אלא כשאומר לה באותה שעה הרי זה גיטך אבל אי בתר דעייק לה חרצי' אמר לה הא גיטך לא מהני כיון דלא היה בתחלה אלא סיוע ולא נתינה גמורה. ומזה נראה דה"ה בגט בידה ומשיחה בידו ואמר לה בשעה שנתן הגט לידה והמשיחה בידו שתקפוץ ידה ותתגרש בגט זה נמי מהני דכה"ג לא גרע מעייק לה חרצי' כיון דאיכ' סיוע רבה במה שמושיט לה הגט אבל אם בשעה שנתן לה הגט והמשיחה בידו לא אמר בתחלה שתקפוץ ידה אלא אחר הנתינה אמר לה שתקפוץ ידה ואע"ג דאמר לה השתא הא גיטך לא מהני כיון דבשעת סיוע הבעל היינו בשעה שהושיט לה הגט לא היה קפיצת ידה ואח"כ כשקופצת כבר אזדא לה סיוע הבעל וה"ל כמו טלי גיטך מע"ג קרקע וכן אם הבעל אוחז בראש הגט ומושיט לה הראש השני ואומר לה הא גיטך אדעתא שתטול כל הגט לא גרע מעייק לה חרצי'. אכן אם אינו אומר לה הא גיטך בשעה שמסייע אע"ג דאח"כ אמר לה הא גיטך אינו מועיל דסיוע לא הוי כמו נתינה ממש ולכך אפי' לדעת הרשב"א והר"ן דנתינה ממש סגי אפי' לשום פקדון כשאומר לה אח"כ הא גיטך היינו דוקא בנתינה ממש אבל סיוע וקירוב בעינין שיהי' בשעת גירושין ממש ושתהי' מגורשת בשעה שמקרב ומסייע וכמ"ש דכן מוכח מהא דטלי גיטך מע"ג קרקע אע"ג דבא על הקרקע ע"י הבעל שקירבו לשם וס"ל לכמה פוסקים דקירוב מהני אלא ודאי דקירוב וסיוע לא מהני אלא בשעת הגירושין ממש וזה נראה ודו"ק. והרמב"ם בפי' המשניות בפ' הזורק כתב ז"ל מה שאמר מצאתו מאחוריו אינו גט עד שיאמר הא גיטך בתנאי שירמוז לה שתקבלנו והוא בידו או קשור על גבו לא שיהיה ע"ג קרקע אמנם אחר שיגיע לידה אינו מועיל שום דבר עכ"ל. וזה מורה למ"ש דעייק לה חרצי' לא מהני אלא בתנאי שירמוז לה שתקבלנו אז אבל אם עייק חרצי' ורמז לה אח"כ שתקבלנו תו לא מהני דעכשיו ליכא סיוע מן הבעל. אמנם נראה דלדעת הרשב"א והר"ן כיון דמכשרי כל שבא לידה מן הבעל בנתינה גמורה ואפי' לשום פקדון גבי גט בידה ומשיחה בידו מהני אפי' אומר לה תהא מגורשת בו אחר שקפצה ידה דהא גט בידה ומשיחה בידו מקרי נתינה מעליא כדאית' פ"ק דמציעא דף ז' גבי האי סודרא כמאן דפסיק דפריך עלה מההי' דגט בידה ומשיחה בידו דאינה מגורשת ומשני שאני התם דבעינין כריתות והא אגיד גביה ע"ש וא"כ כיון דלכל מילי מקרי שפיר נתינה שלימה כיון דהוי כמאן דפסיק אלא גבי גט הוא דלא מהני משום דבעי כריתות וא"כ כיון דאפי' נותן לה בתורת פקדון מקרי שפיר נתינה ומהני כשאומר לה אח"כ הרי זה גיטך ואע"ג דבשעת נתינה לא היה לשום כריתות ה"ה גט בידה ומשיחה בידו דה"ל כמאן דפסיק לענין שאר דברים ה"ל נתינה מעליא ואח"כ כשאומר לה בשעה שקפצה ידה ברצון הבעל ה"ז גיטך מהני דהא השתא איכ' כריתות שפיר וא"כ טעמא דהרא"ש דס"ל דלא מהני קפיצה ברצין הבעל היינו משום דס"ל דלא מהני נתינה לשום פקדון אלא לשום כריתות וא"כ גט בידה לא הוי נתינה לשום כריתות דהא אגיד גביה מיהו בעייק לה חרצי' נראה ודאי כמ"ש לדעת הרשב"א והר"ן דמהני נתינה לפקדון היינו דוקא נתינה מעליא אבל נתינה גרועה כי הך דאינה אלא סיוע מן הבעל צריך שיאמר בשעה שמסייע הא גיטך:

ובהכי ניחא מ"ש הרמב"ם פ"ה מהל' גירושין דאינה מגורשת עד שתפסוק המשיחה משמע דלאחר שנפסק המשיחה הוי גט ולא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ואילו גבי מצאתו מאחוריו כתב בפי' המשניות דצריך שירמוז לה שתקבלנו והוא בידו ומשמע דדוקא בשעה דעייק לה חרצי' צריך שירמוז לה אבל אחר כך תו לא מהני דה"ל כמו טלי גיטך מע"ג קרקע ולפי מ"ש דגט בידה ומשיחה בידו ה"ל נתינה שלימה דכמאן דפסיק דמי אלא דלענין גיטין לחודי' לאו כריתות הוא דאגיד גביה מש"ה כל שנפסק החוט דתו לא אגיד גביה מהני ולא הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע כיון דכבר היה נתינה שלימה וכיון שבא לידה בנתינה שלימה אפי' לשום פקדון מהני וכמ"ש הרשב"א והר"ן וה"נ נהי דלא הוי כריתות משום דאגיד גביה מ"מ לא גרע מלשם פקדון וכיון שנפסק עתה החוט והוי כריתות מהני ודו"ק

סי' קלט סעי' א' (א) זרק לה הגט בחצירה בר"פ הזורק פריך חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה ופירש"י שהחצר משועבד לבעל לפירות ובחי' פני יושוע הקשה למ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה א"כ אחר החתימה אין לבעל פירות וחצר דידה הוא לגמרי וכתב ליישב דמרא דשמעתא הוא רבי אליעזר דמשני בכותב לה דין ודברים אין לי כו' ור' אלעזר הוא מתלמידי ר' יוחנן דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ואיכא למידק דהא בירושלמי אמר ר' יוחנן מפני מה תקנו זמן בגיטין משום פירות ומה"ט ס"ל לבעל העיטור דהא דמסקינן בגיטין דף י"ז איפוך היינו איפוך קמייתא ור' יוחנן סבר משום פירות וריש לקיש סבר משום בת אחותו והובא ברא"ש פ"ב דגיטין ע"ש אלא דהרא"ש פליג עליה ודחו ליה דש"ס דילן פליג על הירושלמי משום דבירושלמי לא הוזכר כלל הך טעמא דבת אחותו וסבר ליה אליבא דכ"ע משום פירי אבל תלמודא דידן סבר דר"י ס"ל משום בת אחותו ואיפוך בתרייתא ע"ש ובירושלמי ר"פ הזורק פריך חצירה הא משועבד לבעל לפירות ומשני רבי יוחנן בשם ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן והשתא קשה כיון דלשיטת הירושלמי ר' יוחנן ס"ל טעמא משום פירי ומאן דסבירא ליה משום פירי ע"כ סבר דאין לבעל פירות משעת חתימה כמבואר בסוגיא פ"ב דגיטין דף י"ז אם כן אמאי הוצרך רבי יוחנן לאוקמי בכותב לה דו"ד אין לי כו' כיון דלשיטת הירושלמי לא אתמר טעמא אחרינא אלא משום פירי