אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שיב

עלי' קידושין אינה נקראת א"א אלא במה שחל עלי' איסור א"א לגבי מי שיש לו בה קדושין רצוני לומר דשום אשת איש אינ' נקראת א"א לגבי קרובי' ונכרי ועבד דלא תפסי להו קידושין בה והא דחייל עלייהו איסור א"א כדאמרי' חמותו ונעשה א"א כו' וכן בנכרי ועבד נהרגים עליה משום א"א כמ"ש הרמב"ם פי"ז מה"ל א"ב היינו משום איסור א"א שבה לגבי כ"ע דתפסי להו בה קידושין וכמו שביארתי לעיל בשם הירושלמי והרשב"א דגם בקידושי חוץ מפ' דאע"ג דלגבי האי פ' עדיין פנוי' היא לו וקידושיו תופסין לו בה מ"מ חייב עליה משום א"א שבה לגבי עלמא וה"ה בכל א"א שבעולם לגבי הני דאין להם בה קדושין לא הוי א"א לגבייהו אלא דחייל עלייהו איסור א"א שיש בה לגבי עלמ' ויצא לנו מזה דין מחודש באומר הרי את מקודשת לי חוץ מאבא ואביד ונכרי ועבד הוי קדושין גמורין לכ"ע דלא הוי שיורא כלל משום דלגבייהו בלא"ה לא נעשית א"א שהרי אינם בתורת קידושין אצלה ומה דחייל עלייהו איסור א"א אצלה היינו אותו צד איסור א"א שבה לגבי עלמא והשת' נמי אע"פ שאמר חוץ מאביך כו' עדיין יש עליהם אותו איסור א"א שבה לגבי עלמ' כמ"ש הרשב"א בשם הירושלמי וכנ"ז לעיל ולפ"ז גם בגירושין אם אמר לה חוץ מאבא ואביך ונכרי ועבד אין כאן שיור ואין כאן איסור א"א כלל אפי' אצלם דלגבי מי שאין לו בה קדושין לא היתה מעולם א"א ומה שהיתה אסורה עליהם משום א"א היינו משום אותו איסור א"א שבה לגבי עלמ' והשת' פקע לי' ואזיל וא"כ גם באומר חוץ מזנותיך עם אבא ואביך ועבד ונכרי לאו שיור' הוא ואין עליה שום איסור א"א אע"פ שאמר חוץ שהרי לא היתה אצלם א"א מעולם ולגבי כ"ע כבר התירה ותו ליכ' שום צד א"א שיהיו חייבי' עליה כ"ז נ"ל ברור ודו"ק

) סי' קל"ח סעי' א' (א') ואפי' היה מונח ע"ג ידו. כתב הטור ז"ל נתינתו צריך שיהיה מידו ממש כו' אבל קבלתה א"צ שתקבלנו בידה ממש אלא לרשותה מדלא כתב ונתן לה אלא בידה דרשינן לרשותה עכ"ל והקשה ב"י דבר"פ הזורק משמע דמרבינן רשותה מונתן וע"ש שתירץ דאי לא הוי כתיב ונתן לה לא הוי מרבינן רשותה אלא השת' דכתיב בידה משמע נמי רשותה כדכתיב ויקח כל ארצה מידו ע"ש. ובט"ז הקשה דהוא נגד סוגית הש"ס פ' הזהב דף מ' דמקשינן הך דכל ארצו מידו דמשמע רשות אהך בריית' טעמ' דכתב ונתן הא לא"ה ה"א ידו ממש ומשני כל היכא דכתיב ידו ידו ממש דהכא היינו ידו ממש ע"ש. וכן נראה כדברי הט"ז מדחזינן דרבי הש"ס חצר המשתמרת ועומד בצדו משום דבעינן דומי' דידה מזה משמע דידה היינו ידה ממש דאי אמרת ידה היינו רשותה היכי מוכח דבעינן משתמרת ועומד בצדה, ובר"פ הזורק פריך הש"ס חצירה מה שקנתה עשה קנה בעלה רבא אמר אטו ידה מי לא קני' ליה לבעל אלא גיטה וידה באין כאחד ה"נ גיטה וחצירה באין כאחד א"ל רבינא לרב אשי רבא יד דאשה קא קשי' ליה נהי דקני לה למעשה ידיה ידה גופה מי קני' ליה א"ל רבא יד דעבד קא קשיא ליה והקשו בתוס' ד"ה ידה גופה מי קני' וז"ל וא"ת חצירה נמי לא קני' ליה גופיה אלא פירי ע"ש. ונראה ליישב קושית התוס' דודאי חצירה לא כתיב בתורה בהדיא אלא דמרבינן רשותה מונתן בידה ומש"ה פריך חצירה לא כתיב בתורה בהדיא אלא דמרבינן רשותה מונתן בידה חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה דחצר השכורה קונה לשוכר מפני שהיא רשות השוכר אע"ג דגוף החצר של משכיר דקנין פירות לאו כקנין הגוף אלא משום דקנין חצר לא מהני אלא משום רשות ומי שהרשות שלו הוא קונה כדמוכח רפ"ק דמציעא דף י"ב דחצר השכורה קונה לשוכר משא"כ קנין ידה דיד אינו קונה בתורת רשות אלא מי שהיד שלו הוא קונה וידה מקרי אע"פ שיש לבעל פירות כיון דגוף היד שלה היא וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וניחא בזה הא דקאמר רב אשי רבא יד דעבד קא קשי' ליה דלכאור' קשה דבהדי' אמר רבא אטו ידה מי לא קני' לבעל הרי בפירוש ביד דאשה קמיירי. ולפמ"ש יש לומר דלעולם רבא גופי' יד דאשה נמי קא קשיא ליה דרבא לטעמיה דס"ל פ"ב דקדושין דף מ"ב האחין שחלקו לקוחות הן. ומאן דס"ל אחין לקוחות הן ס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי דאל"כ לא משכחת מביא בכורים אלא חד בר חד כדאי' ס"פ השולח וע"ש בתוס' וכיון דס"ל לרבא קנין פירות כקנין הגוף א"כ יד דאשה נמי קשי' ליה דהוי' דבעל וע"כ צ"ל גיטה וידה באין כאחד. (צ"ע לפ"מ דקי"ל דחצר דאשה משום ידה אתרבאי אין לחלק בין ידה לחצרה כיון דהגוף הוא שלה יקנה לה. ועוד נלענ"ד דאחצר דאורייתא לא קשי' ליה לש"ס מידי דעיקר הקושי' הוא משום דיש לבעל פירות כמ"ש ר"י או משום שאינה יכולה למכור כשיטת ר"ת ועיין בתוס' שם בסוגי' ד"ה מה שקנתה אשה כו' וכל זה הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא החצר לגמרי שלה והכא קא קשיא ליה לש"ס כיון דאמרו רבנן דבעל קני' לפירות או לבטל המכר וידו כידה בנכסי' או עדיפא מידה כדאמרינן פ' הכותב ע"ש. א"כ עדיין לא יצא הגט מתחת ידו כשמונח בחצר וגבי גט בעינן כריתות שיצא מתחת ידו לגמרי כמו דלא מהני משיחה בידו כדלקמן סעי' ב' וזהו שדקדק רש"י ז"ל בלשונו וכתב וז"ל קנה בעלה לפירות ולהשתמש בה ואכתי לא נפק גט מידו דבעל עכ"ל. ובהכי ניחא מאי דהוי ק"ל בהא דפריך בפשיטות מה שקנתה אשה קנה בעלה דהא אמרינן בנדרים דף פ"ח דאפי' לר"מ דס"ל אין יד לאשה בלא בעלה מודה היכא דאיהו יהיב לה דיש לה יד לזכות ע"ש בר"ן. ואי משום דהחצר קנוי לו לפירות ה"ל כחצרו משום דה"ל כחצר המושכר לו וכמ"ש מר"ן ז"ל ליתי' דמ"מ שפיר קונה לה דגופה דידה דבחצר המושכר גופיה פסק הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' שכירות דבדבר של הפקר זוכה בו המשכיר ועיין בח"מ סי' שי"ג סעי' ג' ובש"ך שם ס"ק א' ובסי' ר"ס ס"ק ט"ו שפסק כן להלכה והא דשוכר את מקומו דעת אחרת מקנה שאני שגילה דעתו שרוצה שיקנה להשוכר דוקא אבל מציאה והפקר קונה המשכיר כ"ש כשדעת אחרת מקנה להמשכיר אלא לפמ"ש גבי גט הוא דק"ל דבעי' שיצא לגמרי מת"י הבעל ובהכי ניחא ליישב מה שהקשו בתוס' פ' חזקת דף נ"א ע"ב ד"ה במתנה קנתה ע"ש שהקשו דלא גרעה משוכר ואמאי לא יקנה לה החצר ותירצו בשם ר"ת דהכא גרעה דאם מתה הבעל מוציא מיד הלקוחות משא"כ בשוכר דלזמנו הוא שלו ע"ש וקושית' היא לשיטת ר"ת דס"ל דעיקר תלי' במכרה ונתנה קיים ע"ש ולפמ"ש לק"מ דגבי גיטין בעי' כריתו' וליכ' כיון דאגיד גבי' לחד מלתא.) איברא. רבינא בעי מרב אשי אם אינו מוכח הא דגיטה וידה באין כאחד אלא מיד דאשה א"כ למאן דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף יד אשה לא קשי' מידי דנהי דקני למע"י ידה גופה לא קני וא"כ לדידי' תקשי מתני' דחצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה דגבי חצר דאין הקנין אלא בתורת רשות ודאי לא מהני מה שגוף החצר שלה כיון דלא מרבינן חצר אלא בתורת רשות ומי שהרשות שלו הוא קונה ואכתי לא שמעי' דגיטה וידה באין כאחד דקנין יד לא הוי משום רשות אלא למי שהוא שלו והרי ידה שלה דקנין פירות לאו כקנין הגוף לזה קאמר רב אשי דרבא יד דעבד קא קשי' לי' ר"ל יד דעבד נמי קשי' לי' אליבא דכ"ע דהתם גוף היד לרבו הוא ואפ"ה משתחרר אלמא דאליב' דכ"ע אמרינן גיטה וידה באין כאחד א"כ ה"ה חצר ובתוס' שם כשהקשו חצירה נמי לא קני' אלא לפירי כתבו לחלק בין יד דאשה לחצרה משום דיד דאשה אינו משועבד לפירות לבעל שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ע"ש וכ"כ הרשב"א בחידושיו משום דרבא ס"ל דמזוני עיקר ע"ש ואכתי איכא לאקשויי לפמ"ש הר"ן פ' אע"פ דאע"ג דיכול' שתאמר איני ניזונת ואיני עושה ע"ש וכ"כ הרשב"א בחידושיו משום דרבא ס"ל דמזוני עיקר ע"ש ואכתי איכא לאקשויי לפמ"ש הר"ן פ' אע"פ דאע"ג דיכול' שתאמר איני ניזונת ואיני עושה היינו ממה שהיא עושה בצמר וזה סתם מע"י שיכולה לפטור אבל שאר מלאכות שהאשה עושה לבעלה לא מפטרא ועיין לעיל סי' פ' וא"כ אכתי משעבדי ידי' לבעל למלאכתו בע"כ ואפשר דכיון שנתן עיניו לגרשה שכבר כתב לה גט אע"ג דמיחייב בפירקנה ויש לו פירות עד שעת נתינה וכן כל ההתחייבות שהטילו חז"ל על איש ואשתו עדיין חל עד שעת נתינה מ"מ אלו המלאכות שהאשה עושה לבעלה אינה חייבת משעה שנתן עיניו לגרשה. אך קשה מהא דתנן פ"ק דמציע' דף י"ב מציאת עבדו ושפחתו העברים הרי היא שלהן ואמאי הא משעבדי ידיהם להאדון ולא מצו משמטי נפשייהו כלל וכן למ"ד מעשי ידיה עיקר ואינה יכולה לומר איני ניזונת וא"ע א"כ קשה איך אשה זוכה במציאתה לעצמה למ"ד מציאה לעצמה בר"פ מציאת האשה ע"ש ולפמ"ש דמשום תורת יד לא אכפת לן במאי דמשעבדי ידה כיון דידה גופה דידה הוי ומשום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואפילו למ"ד כקנין הגוף דמי כבר מוקי הש"ס בכמה דוכתי' כתנאי א"כ אתי' כמ"ד קנין פירות לאו כקה"ג דמי ומש"ה מציאת עבדו ושפחתו העברים שלהן אע"ג דמשעבדי לרבן כיון דוד ממש אינו קונה משום רשות אלא למי שהיא שלו והרי היא של עצמן וכ"ת הא הראשון של רבו וא"כ ליקני מציאה לרבו ליתי' דידו קונה אפי' ברשות מוכר ועוד דאדון לא מצי קני