אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שח

במוסיף מגו דאיתוסף גבה איסורא אכ"ע משום א"א איתוסף נמי לגבי אביו והשת' כיון שגרשה לכל אדם חוץ מאביו נסתלק המוסיף וחזר הדין שאין איסור א"א חל על איסור בתו ז"א דכיון דבשעת התחלת האיסור הוי מ"מ מוסיף אע"פ שנסתלק אח"כ לא פקע איסורא כדאמרינן פ' ד' אחין דף ל"ב היכא דנשא חי ואח"כ נשא מת מגו דאתוסף איסור לגבי אחין אתוסף איסור לגבי דידי' ע"ש. אע"ג דהשתא שמת אחיו פקע איסור אשת אח לגבי שאר אחין מ"מ חייל לגבי דידי' כיון דלא מצי יבומי ונשאר האיסור במקומו כיון שבשעת חלות האיסור ה"ל איסור מוסיף וה"ה הכא אמנם נלע"ד לפמ"ש לעיל בשם הירושלמי והרשב"א דהיכא דאיכא צד אישות לאחר אף אי תפסי להאי נמי קדושין מ"מ אי אפשר להשתמש בה דנמצא משתמש בצד א"א של חבירו א"כ כיון דתנן סתמא כשר מוכח דפקע איסור א"א אפי' לגבי אביו דאל"כ נהי דגיטא הוי גט דשיורא כי האי לא אכפת לי' מ"מ כיון דאשתייר אישות אסור להשתמש בה דנמצא משתמש בצד א"א של הראשון לגבי אביו אלא ע"כ דפקע לגמרי ואם בא עלי' אביו אינו חייב משום א"א וטעמא דמלתא נלענ"ד דלא מיקרי אישות אלא כשנאסרה על שום אדם ע"י אותו אישות ואפי' לדעת הרשב"א דס"ל דמאי דאמרינן קדושי שמעון לא אהני היינו דלא אהני דיבורי' אבל מ"מ אהני למיסרה אראובן כו' ע"ש התם כדמפרש טעמא כיון דחייל לגבי עלמא שאם מת ראובן והי' לו בנים עדיין אסורה לעלמא מכח שמעון הרי שהועיל קדושין והוי אישות משא"כ באבי' דלעולם יועיל באישות הנשאר דלעולם אסורה עליו משום בתו או כלתו ודאי לא מיקרי אישות כלל וכ"ש לדעת הרא"ה שהביא הר"ן בחידושי' דקדושי שמעון לא אהני כלל ולא תפסי כיון דלא אסר לה על שום אדם אע"ג דאי מיית ראובן יועילו קדושיו לאוסרה אכ"ע כמ"ש הרשב"א אפ"ה ס"ל להרא"ה דכיון דלא מהני עכשיו לא מקרי קדושין כלל ואפי' כי מיית ראובן מותרת לכל העולם דקדושי שמעון לא חלו כלל כ"ש הכא דלא מיקרי אישות כיון דלא מהני איסורא מודי ולעולם לא יועילו כמ"ש. ואפשר דלדעת הרא"ה ז"ל היינו טעמא דמודה ר"א דאם נשאת לא' מן השוק דנתרוקן רשות הראשון ומותרת אח"ז לזה שנאסרה עליו משום דכיון דתפסי בה קדושין של זה מן השוק למיסרה אכ"ע ונמצא דלא אהני אישות של הראשון ששייר לעצמו נגד זה דבלא"ה אסורה לו מחמת קדושי' של השני לכך לא מיקרי תו אישות אפי' לגבי זה שנאסרה עליו אע"ג דאי מיית זה השני יועיל האישות ששייר הראשון למיסרה אהאי מ"מ לא אהני מיקרי כיון דעכשיו לא מהני כי כן הוא דעת הרא"ה ז"ל וכנ"ל ואע"ג דהרא"ה לא כתב כן אלא גבי שני דלא תפסי קדושין כיון דלא אהני אבל גבי הראשון דתפסי קידושין כבר לא אמר דפקעו מהאי טעמא דהא בקדשה ראובן חוץ משמעון וקדשה שמעון סתם דעכשיו לא אהני קדושי ראובן ואפ"ה אני קורא בה אשת ב' מתים ולא אמרינן דקדושי ראובן פקעי כיון דעכשיו לא מהני התם שאני כמ"ש התוס' ד"ה כגון שבא ראובן וקדשה כו' שהקשו כן בשם ר"י אמאי לא פקעי קדושי ראובן כמו בגט חוץ ותירצו דבגט כיון דלרחוק קאתי והתחיל לנתקה מאצלו ע"י שנשאת לאחר מנתקה לגמרי אבל הכא שבא לקדשה ע"י שנתקדשה לאחר לא נתקה ע"ש ולפ"ז פשיטא דלא שייך דין זה אלא גבי אישות משא"כ בדיני ממונות דלא שייך כל זה ודאי לא נתרוקן רשות הראשון וכדברי מארן האחרונים. ונ"ל דאם קדשה א' מן השוק בחוץ מאותו פלוני תו לא שרי' לזה אפי' אחר שנתגרשה מזה לא מיבעי' לפי מה שכתבתי לדעת הרא"ה דטעמא הוא כיון שקדשה השני שיורא של הראשון דהכא לא שייך האי טעמא כיון דהשני קדשה חוץ מאותו פלוני א"כ אכתי מהני שיורא למיסרה אהאי ולא פקע לעולם ואפי' לדעת הרשב"א ושאר פוסקים דסברי דלא משום האי טעמא הוי אלא כיון דהתורה נתנה רשות לשני להפקיע אישות הראשון וכמו שכתבתי לעיל מ"מ דוקא כשקדשה השני סתם הוא דאמרינן כשמגרשה או כשמת מותרת גם לזה אבל אם אומר בפירוש שמקדשה חוץ מאותו פלו' א"כ איסור' כדקאי קאי ולא משתייר בגירושין דידי' אלא שאסורה להנשא לזה משום דמשתמש בצד א"א של חבירו כיון דלא פקע עדיין וכמו שכתבתי לעיל ודו"ק) (ג) אבל אם אמר על מנת הרי הוא כשאר תנאים. בתוס' ר"פ המגר' ד"ה אפי' לא נתגרשה ז"ל וא"ת לר"א דלא חשוב בע"מ שיורא ולתנא דמתני' דרבנן נמי מודו דלא הוי שיורא אמאי לא תני במתני' ביבמות ט"ז נשים פוטרת צרותיהן ולחשוב בהדייהו אשת איש דפוטרת צרתה כגון שגירשה זה ע"מ שלא תנשא לפ' ונשאה אחיו של פ' בלא בני' ומע"מ שלא תנשאי גרידא דמותרת בזנות או שלא תבעלי גרידא שיכולה להתקדש לא קשה דלא דמי לאחות אשה שאסורה גם בזנות ואינה יכולה להתקדש אבל ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי קשי' עכ"ל ובתוס' יבמות פ"ק דף ו' ד"ה לעולם הקשו ג"כ קושי' זו וכתבו שם ג"כ דע"מ שלא תנשאי גרידא דמותרת בזנות או לא תבעלי גרידא שיכולה להתקדש אינו קושיא דל"ד לאחות אשה ומע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי להך לישנא דשיורא הוי נמי ל"ק דה"ל כאומר חוץ וכשנשאת לזה מותרת להתייבם אבל להך לישנא דתנאי הוי ולאו שיורא קשה עכ"ל ובמה שכתבו התוס' דלהך לישנא דע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי שיורא הוי ה"ל כאומר חוץ נ"ל ליישב קושי' הרשב"א בחי' בהא דתניא נענה ר"ע ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לא' מן השוק ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובני' ממזרין הא למדת שאין זה כריתות דבר אחר הרי שהי' זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש כו' וק"ו ומה גרוש' שהוא קלה אסורה משום צד גירושין שבה א"א שהוא חמורה לא כ"ש ופריך עלה במאי אילימא בע"מ הרי גרושה אצלו בזנות אלא בחוץ ופריך ורע"ק אי חוץ ס"ל לותיב חוץ ואי ע"מ ס"ל לותיב ע"מ ע"ש וכתב הרשב"א ז"ל מהכא משמע כאידך פירושא דפירישת לעיל דלר"ט ס"ל דבע"מ פליגי אבל בחוץ מודו ולר' יוסי ס"ל דבחוץ פליגי דאי איתא איכא מ"ד דבתרתי פליגי מאי קא קשי' לי' לרע"ק אי בחוץ ס"ל לותיב חוץ ואי ע"מ ס"ל לותיב ע"מ דלמא רע"ק ס"ל דבתרתי פליגי ומותיב בחוץ ומותיב ע"מ עכ"ל ולפמ"ש התוס' ניחא דאי נימא דבע"מ פליגי נמי א"כ הא דפסלי רבנן בע"מ היינו משום דחשיב שיורא ואפי' ע"מ שלא תנשאי גרידא נמי חשיב שיורא וא"כ ר"א נמי מצי סביר בהא מלתא כרבנן דע"מ הוי שיורא ומ"מ מכשיר ר"א דאפי' בשיור גמור כמו חוץ נמי מכשיר דהא אמרינן השתא דבתרתי פליגי וא"כ מאי פריך רע"ק מהלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה ונשאת לזה לא נמצא גט בטל ובני' ממזרי' דהא איכא למימר דשיורא הוי כמו לרבנן ומותרת עכשיו לזה שנאסרה עליו כמו בחוץ שאם נשאת לא' מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו אלא ע"כ מדפריך רע"ק מהא דעמדה ונשאת בע"מ נמצא גט בטל ובני' ממזרים ס"ל דפליגי בע"מ לחודי' אבל בחוץ מודה ר"א דפסיל וא"כ ס"ל לי' לר"א דע"מ שלא תנשאי לאו שיורא דאי הוי שיורא הוי מודה בי' ר"א כמו בחוץ דמודה אלא כתנאי דעלמא הוי וא"כ שפיר פריך רע"ק נמצא גט בטל כו' ולכך שפיר פריך הש"ס לרע"ק אי חוץ ס"ל לותיב חוץ כו' דהא בחדא הוא דפליגי וכו' ודוק. אלא דבעיקר סברת התוס' לא נתברר לי היטיב ואינו מובן לענ"ד דנהי דס"ל לחד לישנא דשיורא הוי מי נפקא מכלל תנאי דעלמא וכל שנתבטל התנאי ודאי הגט בטיל אלא דס"ל דאע"ג דאינו אלא תנאי מ"מ כיון דע"י התנאי אסורה להנשא ה"ל שיור בגט ובטיל אבל מכלל תנאי לא נפקא וא"כ אפי' כבר נשאת לאחר אסורה לזה שנאסרה עליו וצריך לומר דס"ל לתוס' דאי הוי תנאי אע"ג דאין לה רשות להנשא לזה לא הוי נפקא מכלל תנאי דעלמא וע"כ מאן דס"ל שיורא הוי ס"ל דע"מ שלא תנשאי ה"ל ממש כאומר חוץ ושיורא הוי שלא תנשאי לזה אע"ג דאמרה בלשון תנאי וכבר איפלגי בי' תנאי אי ע"מ שיורא הוי או תנאי הוי בפ"ב דנזיר ע"ש ובפ' הזרוע והלחיים דף קל"ד ובפ' המוכר את הבי' דף ס"ג באומ' ע"מ שהמעשר שלי ושם כתב הרא"ש דהאי תנא סבר ע"מ שיורא הוא ואנן קי"ל כמאן דאמר ע"מ תנאה וכמ"ש ב"י בח"מ סי' ר"ט ע"ש ועיין ש"ך יו"ד סי' ס"א ובט"ז ח"מ סי' רי"ב ובמה שהאריך שם הגאון חכם צבי ז"ל וס"ל לתוס' דהכא דהא דאמרינן בטעמא דרבנן דאסרי בע"מ משום דבכל תנאי דעלמא לא שייר לה בגט הכא שייר לה בגט היינו משום דסברי ע"מ שיורא הוא וא"כ שפיר כתבו תוס' בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי אי הוי שיורא מותרת להתייבם ולאו דוקא ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי אלא ה"ה ע"מ שלא תנשאי גרידא שיורא הוי וא"כ לפ"ז ניחא דלא מצינו למימר דבתרתי פליגי ס"ל לרע"ק בע"מ ובחוץ דא"כ נימא דר"א נמי ס"ל ע"מ שיורא הוא אלא דמתיר בע"מ משום דמתיר נמי בחוץ וא"כ בנשאת לאחר מותרת אח"כ לזה ע"כ צ"ל דמאן דס"ל בע"מ פליגי ס"ל דמודה ר"א בחוץ וא"כ בע"מ לאו שיורא הוי אלא תנאי וא"כ אסורה לעולם לכך פריך הגמ' שפיר ורע"ק אי ע"מ ס"ל לותיב ע"מ כו' ודוק. ובעיקר קושי' תוס' שהקשו דליחשוב ט"ז נשים פוטרת צרותיהן וכגון באומר ע"מ שלא תנשאי לזה ונשאת לאחיו נראה ליישב לפמ"ש הר"ן פ' המגרש בהא דאמרו