אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שז

וחכ"א אין הבעל מפר עד שתיכנס לרשותו ואמרינן בגמ' טעמא דר' אליעזר דכל הנודר' על דעת בעל' היא נודרת הואיל וחייב במזונתי' וא"כ משמע דלרבנן דסברי דאע"ג דחייב במזונתי' אינו יכול להפר אלמא לא ס"ל לרבנן כל הנודרת כו' וא"כ הפרה דבעל אינו אלא מצד הבעל וא"כ אשכחן זה אוסר זה מתיר. ובזה יתיישב מה שהקשה הרשב"א בחידושי' פ' המגרש שם גבי נענה ר' טרפון ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה כו'. ובמאי אי לימא בחוץ משרי שרי ר"א דתניא מודה ר"א במגרש כו' אלא בע"מ ע"ש והקשה הרשב"א דהא כיון דמוקי לה בע"מ א"כ ע"כ לא תניא הך דמודה ר"א במגרש כו' ונשאת לא' כו' שזו מותרת לזה שנאסרה כו' דדוקא בחוץ שייך למימר הכי אבל גבי תנאי ודאי לעולם אסורה וא"כ נימא דאיירי בחוץ ולא ס"ל הך דמודה ר"א וליכא למימר דפריך דמסברא אית לן למימר באומר חוץ ונשאת לאחר דמותרת לזה שנאסרה דהא אשכחן רשב"א דפליג וס"ל היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ע"ש. ולפמ"ש י"ל דכיון דתני שם השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר א"כ י"ל דרשב"א נמי ס"ל הך סברא דמותרת בנשאת לאחר אלא שהשיב תשובה לדברי ר"א כיון דר"א ס"ל גבי נערה המאורסה הנודרת הואיל ובעלה חייב במזונתי' יפר אלמא ס"ל כדרב פנחס דכל הנודרת כו' א"כ היכן מצינו זה אוסר וזה מתיר אבל לדידן דלית לן הא דר"פ וגבי נודרת לית לן לדר"א א"כ אשכחן שפיר זה אוסר וזה מתיר גבי הפרה דבעל ותו לא מצי הש"ס לאוקמי לדר"ט בחוץ דנענה ר"ט משמע לנפשי' ס"ל הכין ולדידן סברא הוא לומר שהותרה לזה שנאסרה עליו שהרי מצינו זה אוסר וזה מתיר גבי הפרת נדרים כיון דאנן לית לן לדר' פנחס. אלא דלא משמע כן מדברי הר"ן שם בנדרים פ' נערה שכתב שם ז"ל והא דאמר טעמא דר"א כדר' פנחס לאו למימר' דרבנן לית להו דר"פ דהא מסקינן בנדה פ' יוצא דופן בקטנה שהשיאו אמה ואחי' דבעלה מפר נדריה אע"ג דנדרא חיי' מדאוריית' דקי"ל מופלא סמוך לאיש דאורייתא ונשואי קטנה ליתנהו אלא מדרבנן אפ"ה אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא מדרב פנחס אלא דרבנן נמי מודה בה אלא דבהא פליגי ר"א סבר כיון דאיהו מפרנס לה אינה נודרת אלא על דעתו ורבנן ס"ל כי מפרנס לה ארום אינה נודרת על דעתו ומיהו כיון שנכנסה לחופה אפי' בחופה דרבנן כקטנה שהשיאה אמה ואחי' מודו רבנן שעל דעתי נודרת ומש"ה אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא עכ"ל הר"ן וכ"כ הרשב"א בחידושיו לנדרים שם וכ"כ עוד הר"ן בחידושיו לנדה דף מ"ו ע"ש א"כ כיון דכ"ע סברי כדרב פנחס א"כ אף לדידן מצינו למימר שפיר דהלכה כרשב"א, אמנם כיון דחזינן בפ' יוצא דופן דף מ"ו דפריך למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא מהך ברייתא דקטנ' שהשיאו אמה ואחי' בעלה מפר אדר"י ואי אמרת דאורייתא אתי נשואי דרבנן ומפקי נדרא דאורייתא כו' ומשני כדר' פנחס כו' ולפי מאי דמשמע מדברי הרמב"ם דהשמיט הך דקטנה שהשיאו אמה ואחי' ולא הביא דין זה כלל משמע דס"ל דכיון דמוקי לה כדר"פ ואנן לא ס"ל כדר"פ מש"ה ליתא לדין זה ולא הביאו ואף ע"ג דמשמע מדברי הרמב"ם דס"ל דמופלא סמוך לאיש נמי אינו מן התורה מ"מ נשואי דרבנן לא מפקא נדרא כיון דאינו בעלה כלל ואינו שייך בהפרה אלא אי ס"ל כדר"פ. והך דר"פ תליא במחלוק' רבנן ור"א בהא דס"ל לר"א הואיל ובעלה חייב במזונתי' מפר ואנן לא ס"ל כר"א כן נלענ"ד מדהשמיט הרמב"ם הך דקטנה שהשיאו אמה ואחי' בעלה מיפר נדרי' וא"כ לפ"ז שפיר מצינו למימר זה אוסר וזה מתיר כדאשכחן בהפרת הבעל ותשובת רשב"א לא הי' אלא לדברי ר"א וכמ"ש לעיל. ועיין פ' המגרש דף פ"ה חוץ מהפרת נדרים מהו בנישואין הא לא שייר או דילמא אישה יקימנו ואישה יפירנו כתיב חוץ מתרומתך מהו בנישואין הא לא שייר א"ד קנין כספו כתיב. ופירש"י חוץ מתרומתך שאם תנשאו לכהן לא יאכילך בתרומה ע"ש ואי נימא דאנן קי"ל בהא כר' אליעזר דהיכא דנשאת לאחר פקע ונתקה אישות הראשון א"כ היכי מצי למימר חוץ מתרומתך דהא כיון דנשאת לכהן בהיתר פקע וניתקה מאישות הראשון וא"כ היכי מצי למימר שלא יאכילך בתרומה א"כ נראה מוכח מזה דלית הלכת' כר"א אלא כרשב"א. אמנם אכתי לאו ראי' מוכרחת היא לפמ"ש תוס' שם לפרש בעי' דחוץ מתרומתך דהיינו שהוא כהן ומגרשה לכל דבר חוץ שלא תאסר בתרומה וע"ש וא"כ משכחת שפיר שלא נשאת לאחר כלל ומהני חוץ. אך מסתבר יותר דלא אמרינן בדיני ממונות באומר חוץ מפ' ונתנו המקבל לאחר וחזר זה ונתנו לזה ששייר נתרוקן רשות הנותן לגמרי' ולא מהני דאי נימא דכל שיצא לרשו' אחר נתקה ופקע רשות הראשון א"כ תיכף כשבא ליד המקבל הראשון נמי יהא רשאי ליתנה לזה שהתנה עליו דבשלמא גבי גט באומר חוץ מפ' אמרינן שפיר דכל שלא נשאת לאחר עדיין לא נכנסה לשום רשות לכך אינה רשאה לינשא לזה ששייר דעדיין לא פקע אישות של הראשון אבל כל שנשאת לאחר בהיתר אז' נתקה ופקע אישות הראשון לגמרי אבל בנותן מתנה או מוכר ואמר חוץ מפ' הרי מיד נכנס לרשות מקבל ונימא תיכף דפקע וניתק רשות בעלים הראשונים וא"כ לא משכחת שיורא דחוץ כלל ואלו בתשו' הרא"ש מבואר דמהני חוץ במוכר ונותן וכמ"ש מהר"א ששון בשם תשו' הרא"ש א"כ כי היכא דלא ניתק רשות הנותן כי מטא ליד המקבל הראשון ה"נ לא ניתק כשנתנו ליד אחר ושיורא דחוץ מהני בממונא לעולם וטעמא או משום דלא קי"ל כר' אלעזר אלא כרשב"א וכמ"ש או אפשר דלא אמרינן ניתק ופקע אישות הראשון אלא באישו' אבל לא בדיני ממונו' ודוק. (ולענ"ד נראה מוכח כדברי מורי האחרונים דדוקא באישות הוא דאמרינן דאם נשאת לאחר ניתוק האישות של הראשון אבל בדיני ממונת לא שייכא הא מלתא כלל דגבי ממון אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכיון דאיהו לא מצי יהיב להאי דשיירי' השני ג"כ אינו יכול לזה דהרי כבר הוכחנו דר"א הוכרח לומר כן בנשאת לאחר דניתוק אישות הראשון דאי לאו הכי לא היה אפשר להתירה אע"ג דס"ל דשיורא לא פסיל גיטא מ"מ הרי משתמש בצד אישות של חבירו וכמ"ש בירושלמי ובחידושי הרשב"א הנזכר ומצאתי און לי בתוספתא פ' המגרש דאיתא התם בזה הלשון נענה ר"ש בן אלעזר ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחר וגרשה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם היאך זה מתיר מה שאסר הראשון הא למדת שאין זה כריתות עכ"ל. מבואר מזה דאם נאמר דאף כשנשאת לאחר עדיין אישות הראשון עליו איפרך ליה ר"א דאין זה כריתות ומאחר דס"ל ליה לר"א דחוץ מהני ע"כ ס"ל דאם נשאת לאחר נתרוקן אישות הראשון לגמרי ולהלן יבואר טעמא דמלתא בשום שכל. אח"ז מצאתי בתשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' י"ד שכתב וז"ל ותניא בגמ' לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ארבעה זקנים כו' ודייק עלה בגמ' אילימא בחוץ משרי ר"א דתניא מודה ר"א במגרש כו' שמותרת לזה שנאסרה עליו אלא בע"מ והיינו טעמא שיש חילוק בין חוץ לע"מ דחוץ הוי שיור וכשנשאת לאחר ניתק אותו שיור דאם לא ניתק היתה אסורה עליו והותרה גם לאותו שאסרה הראשון עליו עכ"ל הצריך לענינינו הרי לפניך שדקדק רבינו הרא"ש ז"ל והוסיף בלשונו הזהב שאם לא ניתק היתה אסורה עליו ובלי ספק שכיון למ"ש בשם הרשב"א והירושלמי וכמבואר בתוספתא שאם ישאר בה צד א"א למאן דהו אסורה להתמש וכנ"ל ות"ל שכיוונתי יפה בזה. ויש ליישב בזה קושי' התו"ס ורשב"א והר"ן בחידו' ושם שהק' למאן מודה ר"א ע"ש ולפ"ז ניחא דהא רבנן ס"ל דלא הוי גיטא כלל כל שנשאר אישות לראשון ולא תפסי בה קדושין כלל ובהא פליג ר"א וס"ל דאשתייר בה אישו' הוי גיטא למאן דמתיר לה ותפסי בה קידושין ומ"מ מודה ר"א דנשואין אי אפשר אלא כשאין בהן שום אישות לראשון לכך קאמר ר"א דמודה בנשאת לאחר ונתגרשה דמותרת לזה כלומר אע"ג דפליגנא בגיטא וס"ל דגיטא הוי אף דאיכא שיור מ"מ מודינא דהנישואי' פקע אותו שיור ומגורשת לגמרי היא כשנשאת לאחר. והטעם נלענ"ד דכיון דאי אפשר שתנשא לאחר אם יהיו בה צד אישות לראשון שיהי' זה משתמש בצד א"א של חבירי א"כ כיון שמצינו שאמרה תורה והיתה לאיש אחר דמשמע לי' לר"א אפי' לא נתגרשה אלא לאיש אחד ה"ז מגורשת ע"כ נתנה תורה רשות לשני להפקיע אישו' הראשון דאל"כ היאך נשאת לשני הא משתמש בצד א"א של הראשון ונ"ל ונסתפקתי בהא דתנן ה"א מותרת לכל אדם חוץ מאבא ואביך ולכל מי שאין לו עלי' קדושין ה"ז גט ופירש"י דכיון דבלא"ה לא תפסי בה קדושין לאו שיורא הוא אי הוי עדיין אישו' אצלה לגבי אבי' וחמי ועדיין היא א"א גבייהו אלא דלא אכפת לן אף אם נשתייר אישות להני דאין להן עליו קדושין. א"ד כיון דגרשה לגבי כ"ע פקע איסור א"א לגמרי אפי' להנהו דשייר כיון דבלא"ה אין לה עליהם קדושין. ונ"מ אם בא עלי' אביו בשוגג אי חייב משום כלתו ומשום א"א א"נ באבי' ג"כ אי חייב משום בתו ומשום א"א וא"ל דבאבי' לא נ"מ מידי כיון דאיסור בתו קדום לא חייל איסור א"א אלא