אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שה

הוי גט סברא הוא דבלא נתגרשה אלא מאישה אפי' ריח הגט לא הוי ולא הי' אסרה הכתוב אפי' לכהנים ואינו מובן כיון דסוף סוף איסור כהונ' שאני א"כ נימא אפי' לא הוי גט באומר חוץ אפ"ה אסרה הכתוב לכהנים ולפמ"ש נראה דלרבנן דס"ל באומר חוץ לא הוי גט היינו משום דבעי' ספר כריתות וכל דאגידא בי' לגבי חד גברא לאו כריתות הוא ולא הוי גט כלל וא"כ הוי כאלו נתן לה ניירא בעלמא וא"כ בזה לא היה אסרה הכתוב לכהנים אבל לר"א דס"ל דבאומר חוץ הוי גט ולא בעי כריתות ומאי דבעי שיתירנה עכ"פ לאדם אחד הוא בכדי דליהוי ויצאה והיתה לאיש אחר. א"כ כיון דגט מיהו הוי אע"ג דלא מהני כיון דבעינן ויצאה והיתה מ"מ אסר' הכתוב לכהנים ומש"ה כשהקשו תוס' דהא ודאי איסור כהונה שאני דבלא נתגרשה אלא מאישה ר"א מודה דלא הוי גט ומותרת להתייבם וכמו שהוכחנו מקדושין כה"ג דלא אסרה על שום אדם והיינו משום דבעינן ויצאה והיתה שיתירנ' עכ"פ לאדם אחד וא"כ איסור כהונה שאני לזה תירצו דהכי מייתי כיון דפסולה לכהונ' בלא נתגרשה אלא מאישה א"כ ע"כ גט הוי אלא מטעם אחר לא מהני משום דבעי' ויצא' והיתה אבל מ"מ כריתות לא בעי ובגוף הגט אין בו ריעותא א"כ מוכח דחוץ הוי גיטא דהא כריתות לא בעי והרי התיר' לאדם ושייך ביה ויצאה והיתה אבל אי נימא דבחוץ לא הוי גט כלל ע"כ משום דכתיב כריתות א"כ אין זה אלא ניירא בעלמא אפי' ריח הגט אין בו והי' לה להיות מותרת אף לכהנים ויתיישב בזה מה דקשי' ליה לפ"י בחידושיו שם עוד בדברי תוס' בהא דדייק הש"ס לקמן במאי דאמר ר"ע ק"ו מה גרושה שהוא קלה אסורה בשביל צד גירושין שבה א"א שהיא חמורה לא כ"ש הא למדת שאין זה כריתות ואמר רבא דאית ליה פרכא ומדייק הש"ס מאי פרכא אי לימא איסור כהונה שאני הא ר"א נמי מאיסור כהונה מייתי לה ואלו לשטת התוס' שפיר קאמר רבא דאית ליה פרכא לר"ע דהא ר"א ס"ל נמי דאיסור כהונה חמור טפי וא"כ אזיל לי' ק"ו דר"ע ואפ"ה קאמר ר"א שפיר דסברא הוא דכיון דבואי את מותרת לכל אדם אסורה לכהנים ממילא בחוץ הוי גט גמור וצ"ע עכ"ל ולפמ"ש ניחא דלר"א לא אמרינן איסור כהונה שאני היכא דאיכא חסרון בגט גופי' כיון דאינו ספר כריתות אלא היכא דגיט' גופיה שפיר הוא רק דאינו מתיר מטעם אחר והיינו משום דבעי ויצאה והיתה בזה אמרינן כיון דגיטא גופיה מעליא אסרה הכתוב לכהנים ולרבנן אמרינן איסור כהונה שאני ואפי' היכא דגיטא גופיה לא הוי גט דליתי' ספר כריתות אפ"ה אסורה לכהנים וא"כ ר"ע דדאין ק"ו בגיטא גופיה דאם הכתוב אסרה לכהן מצד גרושין שבה אינו דין שתאסר אצל מי שהתירה אצלו מצד אשות שבה וא"כ אי נימא דהא דאסרה הכתוב לכהנים מצד גירושין שבה אינו משום צד גרושין כלל אלא משום איסור כהונה א"כ ע"כ צ"ל דאפי' היכא דליכא צד גירושין כלל אפ"ה אסרה התורה לכהנים א"כ ר"א לא מצי יליף מאיסור כהונה דהא לר"א לא אמרינן איסור כהונה שאני לאסור במקום שלא היה צד גרושין כלל ודו"ק:

(ועדיין צ"ע דודאי ספר כריתות הוא לר"א אף אם אומר חוץ ומש"ה אסורה לכהן מצד גירושין שבה לגבי עלמא ואפ"ה לא נאסרה לעלמא מצד אישות שבה לגבי האי דאיסור כהונה שאני משא"כ אם היינו אומרים דחוץ לא מהני כלל והוי כנייר' בעלמ' לא היה הכתוב אסרה לכהנים וכמ"ש מארן ז"ל ולולא דברי רז"ל הייתי אומר דסברת התוס' הוא דגרוש' מאישה מותרת להתייבם משום דמתנה לעקור דבר מן התורה שהרי כיון שאסורה לכל העולם א"כ עדיין אני קורא בה אשת המת ומצוה מן התורה ליבמה וזה מתנה שלא תתייבם ועדיף ממאי דפריך ר' טרפון דאמר רבא דאית ליה פרכ' מנושא בת אחיו וזה כיון דאיהו לאו מידי עביד אלא התורה פטרת מיבום גבי ערוה משא"כ הכא דמותרת היא להתייבם כיון שלא הותרה לשום אדם אני קורא בה לא תהיה אשת המת חוצה ולאו כל כמיניה לבטל ד"ת ולא דמי לגירש על תנאי מהיום אם מתי דהתם אגלאי מלתא דלאו אשת המת היא ומה שהוכרחתי לפרש כן ולסור מדעת הפ"י ומארן ז"ל אף דדבריהם נראין מיוסדים על אדני הש"ס שהביא רבינו ז"ל הוא מפני התמי' הגדולה אשר בעניותי לא זכיתי להבין דברי הגמ' מאי דא"ל ר"נ לרבא תניתוה קטנה מתגרשת כו' והא בעינן ויצאה והיתה כו' נפלאתי מה יענו בחרשת ושוטה דמשנה מפורשת הוא ביבמות פ' חרש דמגורשת ד"ת והני לא אתיין לכלל הוי' לעולם כדמוכח מלשון המשנה בנשתטה הוא לא יוציא עולמות ועוד מעדותו של ר' יוחנן בן גודגד' מוכח כן בחרשת שהשיאה אבי' ואולי מפני זה נאדו ר"ח וסייעתו מגירס' זו ואסקי בתיקו גבי קטן אח"ז מצאתי בס' בית מאיר שהקשה כדברי ותירוצו דחוק ע"ש ושמחתי שכיוונתי ת"ל אל דרך ישר לדעת גדולים לכך נ"ל דמש"ה לא הוי גיטא בגרושה מאישה דהוי מתנה לעקור דבר תורה וכנ"ל. אמנם בישוב דברי תוס' וסברתם וישוב קו' הפ"י נלענ"ד לבאר וזה הנה פעולות הגט שתים הנה האחת היא הכח המתיר את האשה למי שהיתה אסורה עליו עד היום והשנית הכח האוסר אותה על מי שהיתה מותרת לו זולת הגט אם היה מת הבעל וביאור הדברים בחלוקה הראשונה הותרה לכל העולם שהית' אסורה משום א"א ובחלוקה השנית נאסרה על היבם או על הכהן אף אחר מיתת הבעל מה שהיתה מותרת להם אם לא היה נותן לה הגט והנה חדשה התורה דאם מגרשה בגט שאין בו כח המתיר רק כח האיסור בלבדו הוא פוסל לכהונה וזה ביאור אמרם ז"ל אפי' לא נתגרשה אלא מאישה ולא נמצא בו כח המתיר אסורה לכהונה אמנם מבואר בזה עוד חידוש אחר דגם בכח זה האוסר לא אסרה בכולה ונשאר קצתו שהרי לא אסרה לאחיו מלהתייבם כאשר ביארנו למעלה שאין בידו לעקור דבר מן התורה דכיון שלא התירה עדיין אשתו היא ואע"פ ששייר מקצת כח האוסר אפ"ה הוי גיט' לפסול הכהונה ובהא פליגי ר"א ורבנן דר"א סבר דודאי קושט' הוא דאיסור כהונה שאני ר"ל דבכהונה חדשה התורה דינין ואיסורים יותר ובזה נשתנה איסור כהונה מאישות דבאיסור כהונה נקרא גט כח האוסר לבדו כמ"ש ואשה גרושה מאישה וזהו שחדשה תורה באיסור כהונה שיהיה כח האיסור בלחוד עושה גירושין לפסול לכהונה אמנם בתנאים התלוים בגירושין ראוי להיות שוה איסור כהונ' לאיסור אישות ואם איתא דבאומר חוץ לא הוי גיטא א"כ כי היכא דבכח המתיר אי משייר בהתיר' לא הוי גיטא ה"נ בכח האוסר כיון דמשייר בי' לגבי יבם לא היה הכתוב אוסר' לכהונ' כיון דכה"ג לאו גיטא הוא ומדחזינן דאסרה הכתוב לכהונ' אע"ג דאשתייר בי' איסורא לגבי יבם א"כ סברא הוא דבחוץ הוי גט גמור אע"ג דאשתייר בהתירא אבל מעולם לא הי' ר"א רוצה להוכיח דמדמהני לאוסר' לכהונ' אע"ג דמשייר בהתירא ה"נ באומר חוץ דזה אינו דבהא אפי' רבנן מודה דשיורא דהתירא לא מגרע באיסורא וה"ה דשיורא דאיסורא לא מגרע גבי התירא וראי' נכונ' מדתנן מתני' לקמן הרי את מותרת לכל אדם חוץ מאחי כו' הרי זה גט וכ"פ הרמב"ם וטוש"ע ומי לא סגי דלית ליה בנים וא"כ כיון שאמר חוץ מאחי הרי שייר באיסורא ר"ל שלא תהא אסורה להתייבם ואפ"ה מודו רבנן דהוי גט ומוכח דשיורא דאיסור' לא אכפת לן גבי התיר' וה"ה להיפך אמנם עיקר ראייתו של ר"א הוא מדמשייר באיסורא גופי' לגבי יבם ואפ"ה הוי גט לגבי כהן לא כן דעת רבנן דס"ל דאיסור כהונה שאני לגמרי דאף דבאיסור כהונה לא גרע בשיור' דאיסור' מ"מ באישות גרע טפי ואי שייר בהתירא לאו גיטא הוא ולזה מתרצו תוס' שפיר דלר"א סברא הוא דאם נאמר דבחוץ לא הוי גט כלל ונאמר א"כ דשיור מבטל גיטא כי לא נתגרש' אלא מאישה אפי' ריח הגט לא הוי ולא היה אוסרה הכתוב אפילו לכהנים ר"ל דהרי שייר באיסורא ולא שאני איסור כהונה מאיסור אישות אלא בגוף האיסור שנתחדש בהם היינו שנקרא גירושין באיסור' לחודי' אבל בתנאים התלוים במשפטי הגט ראוי להיות שוה איסור כהונה לאיסור אישות וכנ"ל. ובזה סרה תלונת הפ"י דשפיר פריך ליה ר"ע לר"א דק"ו הוא מה גרושה שהיא קלה אסורה לכהן בשביל צד גירושין שבה לעלמא א"א שהיא חמור' לא כ"ש שתיאסר לעלמא מפני צד א"א שבה לאותו פ' ואין להשיב איסור כהונה שאני דבכה"ג ס"ל לר"א דלא אמרינן איסור כהונה שאני דא"כ מצינו למימר דשיורא פוסל בגט ואיסור כהונה שאני וע"כ לר"א דיליף מאיסור כהונה ס"ל דבתנאים התלוים באיסור אין לחלק וא"כ ה"נ וזה ברור למבין. ובזה נראה לי ליישב מה שהקשה הרשב"א בחידושי' על הר"ח וסייעתו דס"ל בחוץ מפלוני דלא פסלה לכהונה והקשה הרשב"א דאטו מי גרע מלא נתגרשה אלא מאישה ומוכיח שם דהוי פסולה מן התורה ע"ש ולפמ"ש יש לחלק דבאומר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם לא נתן גט זה אלא בכח האוסר ובפירוש ריבתה תורה גבי איסור כהונה שיהי' פוסל גט כזה שהרי לא נתן לה הגט רק בכח האוסר משא"כ באומר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שבא לגרש בכח המתיר ובהא בעי' כריתות לדעת רבנן ולא הוי גיטא כלל ואין לומר בזה איסור