אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שג

צ"ל דס"ל כאותו יש מי שאומר בח"מ סי' מ"ג דבשט"ח דאין בו זמן נמי גבי ממשעבדי כי אייתי ראי' אימת מטי שטרי לידיה וא"כ כי לית ביה זמן נמי אין לו לבעל פירות משעת חתימה דהא מצי מסר לה ואית ליה קלא מיד: מיהו במאוחר ודאי לית ליה קלא עד הזמן הכתוב בו דהא גמרא ערוכה היא בע"ז דף ט' שטר מאוחר עד דמטי זימני' לא טריף וכן בכתוב בו חדש לית ליה קלא אלא מסוף החדש וכמו ביום פ' דלא מפקי לקלא עד סוף היום וכמבואר בר"ן להדי' פ' מי שהיה נשוי וא"כ אין בו זמן עדיף מכתב בו חדש דהא בכתב בו ניסן סתמ' כתב הר"ן להדיא דלא מפקי לקלא עד סוף ניסן ואע"ג דמסר לה בתחלה או באמצע ע"ש בר"ן פ' מי שהיה נשוי אבל באין בו זמן עדיף וגובה ממשעבדי אם ידוע בעדים אימת מטי לידיה ועיין בתוס' פ"ק דגיטין דף ג' ד"ה כתב בכ"י ואין עציו עדים ז"ל טעמא דפסיל משום שיוכל לכתוב הזמן כמו שירצה וא"ת בשלמא למ"ד כו' משום בת אחותו כו' אבל למ"ד משום פירי קשה לר"י מה חשש יש בכ"י כו' א"כ לא נסמוך עליו לטרוף מזמן הכתוב בו וי"ל דודאי אינו נאמן ולכך פסלוהו דלפעמים תפסיד האשה שלא כדין כשיכתוב הבעל יום שעומד בו ולא יקדים הזמן ואז היה לטרוף מזמן הכתוב בו והיא לא תוכל לטרוף לפי שאנו חושדין אותו שהקדים הזמן ולכך פסלוהו דהשתא בדין לא תטרוף האשה מזמן הכתוב בו שהגט פסול דדוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה עכ"ל: וקשה אי משום פירי דאחר הנתינה ליכא חששא דהא יכולה לבא לב"ד ולהראות גיטה ואי משום פירי דאחר חתימה הא כ"י לית ליה קלא וכדין אית ליה פירי עד שעת נתינה ולפי מ"ש בשיטת הרי"ף והרמב"ם טעמא דאין לבעל פירי משעת חתימה משום דאחר חתימה לא מיחסרא מידי דיכול ליתן לה בינו ובינה א"כ ה"ה בכ"י דה"ל כמאה עדים אלא לפי מ"ש תוס' טעמא משום דמפקי לקלא ובכת"י לא גבי ממשעבדי דלית ליה קלא ועמ"ש בביאור דברי התוס' לעיל סי' ע"ח סעי' א' ע"ש: ובשיטת הראב"ד ז"ל דס"ל דבמאוחר הגירושין חלין מיד אלא דה"ל כאילו התנה שיהי' לו פירות ושלא תוכל לתבוע כתובתה עד יום פ' שלכך איחרו קשיא לן דהא קי"ל דאין כותבין תנאי בגט קודם לתורף וכמבואר ברמב"ם פ"ח מהל' גירושין ומשום דאין ברירה כמ"ש הרה"מ שם דלא הוי כתיבה לשמה וכיון דזמן הגט הוא מתורף הגט היכא מהני תנאי במקום תורף גופי' ואפשר דהראב"ד ז"ל לא ס"ל הך דהרמב"ם ז"ל ולדידיה שפיר מהני תנאי אפילו במקום תורף כל שנתקיים התנאי אח"כ הגט כשר. ועמ"ש לקמן סי' קס"ט סעי' ג'

סי' קכ"ט סעי' י"א אם לא כתב שם האיש והאשה בגט פסול ובניה ממזרים כתב ב"ש מיהו יש לומר דאינו פסול אלא מדרבנן ומ"ש הב"י בשם התוס' דף כ' דבטל מדאורייתא אינו מוכרח כי תוס' לא כתבו זאת אלא אליבא דר' מאיר דס"ל ע"ח כרתי וצריך שיהיה מוכח מתוכו אז מדאורייתא בטל הגט אבל לדידן דקי"ל כר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי אז אפילו אינו מוכח מתוכו כשר אע"ג דלכתחילה צריך להיות מוכח מתוכו מכל מקום בדיעבד אין חשש ממזר עכ"ל: ובתוספ' ר"פ הנושא דף ק"ב ד"ה אליבא דבן ננס כתבו ז"ל אבל לפי' הקונט' דמטעם הודאה לא כתב בו אלא ואני ערב ומסר לו השטר בפני עדים ופליגי בן ננס ור' ישמעאל אי הוי הודאה או לאו וא"ת אמאי לא הוי שעבוד בזה השטר כמו ע"מ וי"ל דלא חשיב האי שטר לאשתעבודי ביה כיון שאין כתוב בו שם הערב אלא כתיבתו דכיון שאינו מוכח מכתיבתו שהוא מסרו לא מצי לאשתעבודי ביה עכ"ל והרי מבואר דאפילו למ"ד ע"מ כרתי כל שאינו כתוב בו שמו כלל לאו שטרא הוא ואם כן כ"ש לענין גיטין

סי' קל"ו סעי' א' (א) ולא אמר כלום הרי זה גט פסול ודעת הרמב"ם דבר תורה מגורשת אפי' בשתקה והיינו משום דגופו של גט כתוב בו תורת כריתות ע"ש פ"א מגירושין ובמ"ש הרה"מ והא דבקדושין אפילו בקדושי שטר אין בו חשש קדושין בשתקה היינו משום דבקידושין בעינין דעתה ואם נותן לה בשתקה אינו מוכח דדעתה לקידושין וכמ"ש ב"ש ע"ש: ואיכא למידק בהא דתנן פ' הזורק דף ע"ח אמר לה כנסי ש"ח זה או שמצאתו מאחוריו נטלתו והרי זה גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך ומשמע דאפי' אח"כ מהני כשאומר לה הא גיטך ואמאי הא כיון דשתיקה מהני דבר תורה א"כ קנאתו למיפסל מכהונה והיכא דמיפסלא לכהונה צריך הוא לחזור וליטלו הימנה. ובשלמא כנסי ש"ח דכה"ג גרע משתקה א"כ אפי' ד"ת פסול אבל מצאתו מאחוריו קשה מיהו לפמ"ש ב"ש סי' קל"ח סק"א דהיכא דמצאתו מאחוריו דהוי לי' נתינה גרועה גם הרמב"ם מודה דפסול וע"ש ניחא:

(ב) סעי' ה' בתורת שהוא שט"ח בפ' הזורק דף ע"ח תנן אמר לה כנסי שט"ח זה או שמצאתו מאחוריו קוראתו והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך נתן בידה והיא ישינה ניערה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך והקשו בזו הרשב"א והר"ן מהא דאמרי' פ' הניזקין מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדי' ראו גט זה ואח"כ אמר לאשתו כנסי שט"ח זה הרי זו מגורשת והעלו בזה הרשב"א והר"ן דמתני' איירי דלא אמר לעדים מעיקרא ראו גט זה ואנן בעינין שתדע האשה או העדים שניתן לה בתורת כריתות ובמתני' לא אמר לעדים א"כ לא הי' לא ידיעת האשה ולא ידיעת העדים ומש"ה לא מהני וכ"ת מאי קמ"ל באומר כנסי שט"ח או מצאתי מאחוריו הא אפי' נתינה מעליא לא מהני כשנתן לה בשתק' לזה תירצו דמיירי שהיו עסוקין באותו ענין אבל במצאתו מאחוריו לא מהני אפי' עסוקין באותו ענין דלא מהני עסוקין בא"ע אלא היכא דהי' מדבר על עסקי גיטה ועשה מעשה נתינה על זה דמסתמא הי' הנתינה על מה שהי' מדבר עמה משא"כ במצאתו מאחוריו שהיא נתינה גרועה לא מהני בזה עסוקין בא"ע כיון שהיא לקחה מעצמה אע"ג דעייק לה חרציו ומסייע לה לא הוי נתינה מעליא ע"ש וגבי שינה כתב הרשב"א בחידושיו דמיירי שאמר לעדים ראו גט זה דעסוקין בא"ע לא שייך בישינה ולא מהני אפי' הודיע לעדים משום דישנה לית לה יד או משום שאינו משתמר ע"ש וע"ש בר"ן שכתב דכי אמר לה אח"כ הא גיטך דמהני אע"ג דנתינה הראשונה לא מהני מ"מ כיון דבנתינה בא לידה מיד הבעל אפי' בתורת פקדון מקרי ונתן בידה וע"ש היטב ברשב"א ובר"ן:

והנה מדברי הרא"ש נראה דלא מהני נתינה לפקדון שכתב בפ' הזורק גבי גט בידה ומשיחה בידו וז"ל ור"י אומר דמקרי שפיר נתינה הואיל שהתחיל הנתינה כו' וכן לעיל סוף פ"ב אל תגרשי אלא בב"ד פ' ולכי מטי' להתם מגירשא ומסתברא אפי' הוציאה הגט מרשותה בינתי' ושוב נטלתו ובאה לב"ד אע"פ שבנטילה אחרונה לא בא לידה מיד הבעל כיון דתחלת נתינתו להתגרש נתנו בידה ונתן קרינן בי' ע"ש משמע מזה דבעי דוקא נתינה לשם גירושין ה"ל נתינה אבל אם תחלת הנתינה לא הי' לשום גירושין אלא לשום פקדון לא הוי נתינה כלל ונראה דס"ל להרא"ש כדעת התוס' פ' הזורק דף ע"ח שהקשו ג"כ מהאי דהניזקין דאמר לעדי' ראו גט זה דמהני ותירצו דהתם נמי אח"כ יגידו לה העדים שהיא מתגרשת דאע"ג דהיא מתגרשת בע"כ מ"מ צריך לומר שהוא גיטה כדי שתדע משילוחי' שתהי' משולחת ואינה חוזרת וע"ש וכיון דלשיטת תוס' מיירי שאמר לעדים ראו גט זה ואינו צריך להודיע לה אלא כדי שתדע משילוחי' ומש"ה סגי כשמודיע לה אפי' אח"כ ולכך בכנסי שט"ח זה או במצאתו מאחוריו ה"ל תורת גירושין דכל שהודיע לה אח"כ הרי היא מתגרשת למפרע כיון דגוף ההודעה אינו אלא בכדי שתהי' משולחת ואינה חוזרת וא"כ בתחלה הי' הנתינה לשם גירושין ממש וכן בישנה אע"ג דאינה מגורשת למפרע דהא כשהיא ישנה אין לה יד ואינו משתמר מ"מ מהני נתינה ראשונה כיון דהבעל נתנו לה לשום גירושין ולא גרע מאם נתנו לה ואמר לה לא תתגרשי אלא בב"ד פ' וא"כ איכא למימר דהיכא דלא הי' הנתינה לשום גירושין כלל אלא לשם פקדון לא קרינין בי' נתן כלל אבל לשיטת הרשב"א והר"ן דמיירי שלא הודיע לעדים ועסוקין באותו ענין נמי לא מהני באומר כנסי שט"ח או מצאתו מאחוריו דה"ל נתינה גרועה א"כ לא הוי אלא כאילו נתן בשתיקה וגמרי ואינו אלא בתורת פקדון ואפ"ה מהני כשאומר לה אח"כ הא גיטך ולכך מוכח שפיר לשטתם דאפי' נתנו בפקדון נמי ונתן קרינן בי' כמ"ש הר"ן ובחידושי הרשב"א פ' המגרש דף פ"ז בהא דחוץ מפ' כיצד נעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננה לה מאן תנא אמר חזקי' רשב"א הוא דתניא רשב"א אומר עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטך ר' יוחנן אמר אפי' תימא רבי דילכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל מן הכהונה והביא שם גרסת ר"ת שאני התם הואיל וקנאתו ופי' כיון דקי"ל מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא דלא בעינין דעתה של אשה כמפורש פ' הניזקין גט הוא וקנאתו לפיכך סגי לה בהא גיטך אבל הכא דאמר לה חוץ דליתא לגירושין כלל אפי' רבי מודה וכתב עלה הרשב"א ז"ל ותמי' דהא אי לר' יוחנן ב"ג מדמית לה אפי' הא גיטך אינו צריך