אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שב

דלרבנן בעינין דליפוק קלא ולכך לא מפסיד משעת כתיבה דלית לי' קלא אלא משעת חתימה מפקי עדי' לקלא א"כ במאוחר דלא מפקי לקלא עד הזמן הכתוב בו כדאמרי' בגמ' מאוחר עד דמטי זימני' לא טריף וכמו שביארנו למעלה פשיטא דלא מפסיד הבעל פירות משעת חתימה שהרי עדיין לא יצא הקול אבל בשעת נתינה שפיר מפסיד הפירות כיון דחיילי הגירושין וחששא ליכא כלל דהא יכולה לבא לב"ד ולהראות גיטה ודו"ק. ובהכי ניחא ליישב מאי דקשי' לן בדברי הירושלמי ר"פ הזורק דאיתא התם גבה וחצירה אין משועבדי' לאיש לאכיל' פירות ר' יוחנן בשם ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברי' אין לי בנכסייך ובפירותיהן כו' והובא בתוס' ר"פ הזורק דף ע"ז ד"ה מה שקנתה אשה ע"ש וקשה דהא בירושלמי אמרו דתקנת זמן בגיטין סבר ר' יוחנן משום פירות וכמבואר ברא"ש דירושלמי פליג אתלמודא דידן דס"ל לר"י טעמא משום בת אחותו אלא ס"ל משום פירי וא"כ ע"כ ר' יוחנן ס"ל דאין לבעל פירי משעת חתימה וא"כ אחר שנחתם הגט שוב אין לו שיעבוד בחצירה לאכילת פירות וא"כ אמאי בעי ר' יוחנן לתרוצי בכותב לה דין ודברי' כו' ועיין מ"ש ישוב לזה לקמן סי' קל"ט וע"ש. ואמנם לפמ"ש ניחא דהא דאין לבעל פירות משעת חתימה היינו משום דמפקי לקלא והנה מסתמא כל הגיטין ביום שנכתבו נמסרו דלא מקדי' אינש פורענותא לנפשי' וכשהנתינ' בוא ביום החתימה עדיין יש לו לבעל פירות דעדיין לא מפקי לקלא אלא מסוף היום כיון דלא כתבינן שעות וכמ"ש הר"ן בפ' מי שהי' נשוי בהא דתנן היו כולן יוצאות בשעה אחת כולן שוין וכתב שם לפי ששטרי הלואה אפי' לוה מזה תחלה וכתב ומסר לו ואח"כ כתב ומס' לשני אפ"ה חולקין בשוה לפי שאין שיעבוד השטר חל אלא משעה שמוכח מתוכו והיינו מסוף היום דאם שטר שכתוב בו ניסן סתמא אינו טורף ממשועבדי' אלא בשביל הקול ואין הקול יוצא אלא מן הזמן שמוכח מתוכו וע"ש וכיון דאין הקול אלא מסוף היום א"כ בגט שנמסר ביום החתימה עדיין יש לבעל פירות ושפיר פריך בירושלמי ולכך בעי ר' יוחנן לאוקמי בכותב לה דו"ד כו'. ובשטה מקובצת פ"ק דמציעא בהא דאיתא שם גבי מצא גט אשה דאמרי לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך כתב ז"ל יש שפירש דדוקא בהא דנפל ואתרע אבל בעלמא לא כו' ואין פירוש זה נכון דא"כ דבעלמ' לא אמרי' הכי היאך מחזירין ניחוש שמא ישתקע קול הנפילה כו' ועוד היאך כותבין לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש לתקנתא דלקוחות דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וטרפא לקוחות מניסן כו' אלא ודאי הכא הכי פי' דבכל אשה הבאה לטרוף מלקוחות אמרינן לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך כו' ואין להקשות הא דתנן כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו דסמכינן אטעמא דאמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך ואלו לגבי בע"ח קי"ל דבשטרא דלאו אקנייתא אין כותבין ללוה אא"כ מלוה עמו דחיישינין שמא כתב ללוות בניסן כו' ואמאי נימא שיכתבו שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ונימא ליה למלוה אייתי ראי' אימת מטי שטרא לידך וי"ל דהא ליתי' שאין בע"ח טורף לעולם אלא מדין השטר שיש לו קול והכא דמדין כח השטר אינו גובה שאינו מוכיח מתוכו אימת מטי שטרא לידיה אינו גובה אלא ע"י העדים שיעידו בדבר והאי עדות כמלוה ע"פ שאין לו קול אבל השתא דתקנו שאין כותבין שטר ללוה אא"כ מלוה עמו ויתנהו לו ביום שנכתב הרי הוא כאלו מוכח מתוכו שבו ביום הגיע לידו הריטב"א ז"ל עכ"ל:

וקשה לפ"ז בגט דתקנו זמן לריש לקיש משום פירי והיינו משום פירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה כמ"ש התוס' למה להו לתקוני זמן כיון דבלא"ה לית לה פירי דעיקר טעמא דמפסיד בעל פירי משעת חתימה הוא משום קול שיוצא משע' חתימ' ואם אין בו זמן לא יצא הקול וכדין לא תטרוף האשה פירות דמשעת חתימה דהא מבואר בש"ע ח"מ סי' מ"ג דשטר שאין בו זמן אפילו ראוהו עדים בידו אינו גובה מלקוחות כו' ויש מי שאומר שאם קנו אחר שראו העדים השטר כתוב וחתום טרוף מהם ומשמע שאינו אלא בשם יש שאומר כן ע"ש וא"כ אי נימא דשטר שאין בו זמן אפי' קני אחר שראוהו עדים אינו גובה מהן ומשום דלית ליה קלא מתוכו של השטר וכן נרא' מדברי השטה מקובצת הנ"ל דכל שאינו מוכח מתוכו אלא ע"י עדים שמעידים בדבר ה"ל כמלוה ע"פ דלית לי' קלא ולא גביא ממשעבדי א"כ למה תקנו זמן כדי שלא תפסיד דמשעת חתימה שלא כדין תפסיד דשטר שאין בו זמן לית לי' קלא ע"י עדי השטר כיון שאינו מוכח מתוכו:

ובש"כ ח"מ שם סי' מ"ג כתב ז"ל ויש מי שאומר לענ"ד כן עיקר מדאמרינן פ"ק דמציעא גבי גט אשה וגט שחרור שנפל אין טורפין מזמן הכתוב בו דשמא לא נתן לידה אלא לאחר זמן אלא כי אתי לטרוף אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך הרי דזה הוי כאין בו זמן שהרי הזמן אינו מועיל בהן לטרוף ואפ"ה משמע דמהני לטרוף מזמן שמביא עדים שראו הגט בידה וכן משמע בפוסקים פ"ב דגיטין דף י"ז בסוגיא דמפני מה תקנו זמן בגיטין משום פירות עכ"ל:

ואין זה ראי' שהרי נתברר מתוך דברי השטה מקובצת הנ"ל דגבי ש"טח שאין הבע"ח טורף לעולם אלא מדין שטר שיש לו קול וכיון דאין בו זמן דמכח השטר אינו גובה שאינו מוכיח מתוכו אימת מטי שטרא לידי' ואינו גובה אלא ע"י עדים שיעידו בדבר וה"ל האי עדות כמלוה ע"פ שאין לו קול משא"כ בגט אשה ושחרור שאין טריפת הלקוחות שלהם מצד השטר שיש לו קול אלא אחר נתינת הגט לידה הפירות שלהם כמבואר הכל למעלה הרי לפנינו מדברי השטה דשט"ח שאין בו זמן ובעי לאתויי סהדי אימת מטי שטרא לידי' אין זה מלוה בשטר אלא כמלוה בעדים ואינו גובה ממשעבדי והנה הרמב"ם ז"ל פכ"ג מה"ל מכירה כתב ז"ל כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו והקשו עליו דהא איכא למיחש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל וזבין לאחריני בין ניסן לתשרי ואזיל האי ומפיק לשטרא דכתב בניסן וטריף שלא כדין מאידך דזבן בתר ניסן וכדאמרי' גבי כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו דפריך פ"ק דמציעא ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' ומוקי לה בשטרי אקנייתא ובטור ח"מ סי' דל"ח כתב ג"כ להאי דכותבין שטר מכר אע"פ שאין לוקח עמו ודוקא בשטר אקנייתא כמו בשט"ח וכן הוא בש"ע שם ע"ש:

ונראה לי ליישב דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל כדעת השיט' דהא דכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו משום דסמכינן אהא דאמרינן לה בתר הכי אייתי ראי' משא"כ בשט"ח לא סמכינן אהא דנימא ליה בתר הכי אייתי ראי' אימת מטי שט"ח לידך דא"כ לא הוי טריף ממשעבדי דה"ל כדין מלוה ע"פ א"כ בשטר מכר דלאו לקלא אתעביד אלא לגוף הקנין שפיר כותבין למוכר אע"פ שאין לוקח עמו וסמכינן אהא דאמרינן לי' ללוקח בתר הכי אייתי ראי' אימת מטי שטרא לידך ותו ליכא למיחש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל וזבין לאחרינא בין ניסן לתשרי דהא מוקמינן בידי' דהאי דזבין בין ניסן לתשרי כיון דאיהו מברר אימת מטי שטרא לידיה עד דאייתי ראי' ההוא דזבין בניסן דמטי שטרי' לידי' בניסן דכיון דההוא בתרא ידוע אימת מטי לידי' וקמא לא ידוע מוקמינן בידא דבתרא כדאמרי' פ' מי שהי' נשוי דף ע"ח גבי ההוא שטרא דהוי כתיב בי' בניסן סתמא וחד שטרא הוי כתיב בי' בה' בניסן דאוקמי' להאי דה' בניסן דאמרי' ליה להאיך את בר כ"ט בניסן ע"ש וה"נ הכא מוקמינן להאי בתרא דאיהו מברר אימת מטי לידי' ואמרינן ליה לקמא את לא מטי שטרא לידך עד השתא עד דמברר איהו דמטי שטרי' לידי' מקמי דמטי שטרא דבתרא לידי' ואע"ג דסתם שטרי מכר אית בהו אחריות א"נ אחריות ט"ס כדקי"ל וא"כ בעינן קלא כמו בשט"ח שאני מכר כיון דאפי' מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי ומשום דמאן דזבין בפרהסיא זבין הלכך כי אייתי סהדי אימת מטי שטרי לידי' טריף ממשעבדי בשטר מכר משא"כ בשט"ח דקי"ל מלוה בעדים אינו גובה ממשועבדי':

והא דפריך פ"ק דמציעא גבי שטרי מתנה דנפל אמאי יחזיר ניחוש שמא כתב ליתן בניסן ואמליך ולא יהבי' נהלי' והבר כתבי' לאינש אחרינא ויהבי' נהלי' כו' היינו משום דבב"ד לא היה לנו להחזיר דסברי מדאהדרי' רבנן ניהלי' ש"מ קמו רבנן במלת' ומקמי דידי מטי שטרי' לידיה וכדאמרי' שם פ"ק דמציעא להדיא ע"ש מיהו הא דפריך שם דף י"ט ומ"ש משט"ח דתנן מצא שט"ח לא יחזיר כו' התם נמי נימא אייתי ראי' אימת מטי שטרא לידך ומאי קושיא דהא בשט"ח לא מהני ראי' אימת מטי לידי' דה"ל מלוה ע"פ כיון דאינו מוכח מתוכו אימתי נמסר ואפשר דלא גרים לי' מאן דאזיל בההיא שטה דהך קושיא מנסחאות היא כמבואר שם בשטה מקובצת ע"ש וי"ל דמאן דס"ל הך שיטה דבשט"ח לא מהני ראי' אימת מטי לידי' לא גריס להך קושיא:

ולפ"ז צריך לומר דהא דאין לבעל פירות משעת חתימה לאו משום קלא כמ"ש תוס' דא"כ לא תפסיד האשה מידי דאם יהי' בו זמן לית לי' קלא וכדין אית לי' פירי עד שעת נתינה אלא צריך לומר דאחר החתימה כיון דאי בעי מצי למיתב לה בלא עדי מסירה וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם דאפי' לר"א דס"ל ע"מ כרתי היינו ע"מ נמי כרתי אבל מודה דעדי חתימה ודאי כרתי והוא מבואר ברי"ף פ' המגרש ובר"ן שם ע"ש. אמנם לשיטת תוס'