אבני מילואים על השולחן ערוך - ב שא

הזמן הכתוב בשט' היינו משום דהוי כאלו התנה עליה וכמ"ש הראב"ד שלכך איחרו וכמי שהתנה עמה הוא היינו כאילו אמר ע"מ שאוכל פירות עד הזמן ההוא ושלא תגבה כתובתה עד היום ההוא וממילא אם באה לתבוע הפירות או הכתובה אחר הגט קודם הזמן הכתוב בו אין הגט חל כלל כיון דאדעתא דהכי יהבי' ניהלה שיהי' לו דין פירות עד אותו זמן ושלא תגבה כתובה עד הזמן ההוא ואם לאו יהיה הגט בטל וא"כ אין זה גט בע"כ דאם אין האשה רוצה בקיום התנאי ותרצה לתבוע פירות וכתובה תיכף אחר הגט אין הגט כלום וכה"ג אם נותן לה גט בע"כ ע"מ שתתן לו מאתים זוז אם נתנה מגורשת ואם לא תחפוץ בגט לא תתן ולא תתגרש וא"כ אין זה כופה אותה בקיום התנאי וא"כ מה לי התנה ע"מ שתתן לי מאתים זוז או ע"מ שתמחול לי פירות עד אותו הזמן וסרה תלונת הרא"ש מעל הראב"ד ודברי הרא"ש צ"ע ואפשר דטעמא דהרא"ש דאי משום תנאי היה צריך לכפול תנאו וזה שאיחרו אין בו כפילת התנאי וא"כ ע"כ אינו אלא משום מחילת האש' ומש"ה צריך להיות האיחור מדעתה דוקא:

ובזה אפשר ליישב מה שהקש' הראב"ד על מי שפוסל גט מאוחר דעד שהשיב רבי לר' חנינא בן גמליאל משטר מאוחר ישיב לו מגט מאוחר כו' ע"ש משום דאיכא למימר מאן דפוסל גט מאוחר היינו משום פירות שלא תפסיד האשה עד הזמן ההוא ואע"ג דכל שאיחרו ה"ל כאילו התנה שיהיו הפירות שלו עד אותו הזמן כיון דלא כפלי' לתנאי' המעשה והתנאי בטל אלא ר"ח בן גמליאל דפליג פרק האומר אדר' מאיר וס"ל דלא בעינן כפילת התנאי כלל ותנאי בני גד וב"ר הוצרך הדבר לאומרו ע"ש בסוגי' פ' האומר א"כ לדידיה מאוח' כשר דליכא חשש הפסד פירות דכל שאיחרו ה"ל כאילו התנה שיהיה לו הפירות עד אותו הזמן ולכך לא היה רבי יכול להשיבו מגט מאוחר והשיב לו משטר מאוחר:

מיהו בדעת הראב"ד נראה דמכח תנאי קאתי עלה וא"כ אפי' שלא מדעת האשה מהני דאם אינה רוצה בקיום התנאי ותרצה לתבוע הפירות והכתובה קודם הזמן יהיה הגט בטל דאדעתא דהכי גירשה ואע"ג דלא כפליה לתנאי' כבר כתבו הראשנים דגילוי דעת מהני טפי מתנאי דלא כפלי' וכמ"ש תוס' והר"ן פ' האומר וזה שאיחר זמנו ה"ל גילוי דעת ומש"ה חשיב כאלו התנה:

וז"ל הריב"ש סי' קי"ז ומה שפסל הרמב"ם ז"ל גט מאוחרי נראה טעמו לפי שתפסיד האשה פירי משעת נתינת הגט עד הזמן הכתוב בגט אע"ג דר"י דקי"ל כותי' לא חייש לפירות היינו משו' דס"ל דיש לבעל פירו' עד שעת נתינה אבל במאוחר או תצטרך להביא עדי' על שעת נתינה או תפסיד עד הזמן הכתוב בו עכ"ל:

ולפי מ"ש תוס' בסוגיין ד"ה קסבר יש לבעל פירו' עד שעת נתינה דליכא חשש פירי דיכולה להביא גט לב"ד וא"כ במאוחר נמי יכולה להביא גיטה לב"ד ואפשר דפעמי' שיאחר הגט בלא דעת האשה ולא ידעה מהאיחור וסמכה על הזמן ותפסיד שלא כדין (הגה"ה אמנם לדעת רש"י ז"ל דס"ל לר' יוחנן לעולם אינ' גובה פירו' עד שתביא ראיה אימת מטי גיטא לידה קשה טובא דאף אם לא היה מאוחר תצטרך להביא ע"מ ולא תוכל לסמוך על הזמן דלעולם אמרינן לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך שמא היום נתגרשת א"כ אינה מפסדת מאוחר כלום דבלא ע"מ גם בגט שאינו מאוחר גובה פירי אלא מיום שמראה גיטה בב"ד וה"ה במאוחר ואם תביא ע"מ יועיל לה גם במאוחרי לכאור' מוכח מזה דס"ל להרמב"ם כדעת תוס' בזה אמנם לפמ"ש מארן ז"ל לעיל סק"ה דלדידן דקי"ל כר"י ואסור להשהות הגט בין חתימה לנתינה משום שמא יחפה ומוקמינן לגט בחזקת כשרו' שלא נתאחר בין חתימה לנתינה ולא אמרי' לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך וכמבואר לעיל א"כ א"ש דבמאוחר מפסדת כשלא תביא ע"מ):

ועיין בתוס' שם ד"ה קסבר יש לבעל פירו' שכתבו שיכולה להביא גיטה לב"ד או לעדים ויכתבו לה שמאותו יום נתגרש' ע"ש וק' לי בזה דהא כבר כתבו תוס' בכמה מקומו' דשטר שנעש' שלא מדעת המתחייב ה"ל מפי כתבם ופסול וכמ"ש תוס' פ' חזקת דף מ' ותוס' פ"ב דכתובו' גבי כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עלי' אפי' לאחר כמה שנים א"כ הכא דוקא ב"ד מהני שיכתבו לה שמאותו יום נתגרשה אבל עדים לא מהני כתיבתן דה"ל מפי כתבם וצ"ע ועיי' ב"י ובלח"מ פ"א מגירושין שהקשו לשיטת הראב"ד דמכשיר מאוחר דנהי דמשום פירי ליכא למיחש דה"ל כמי שהתנ' שיש לו פירות עד הזמן הכתוב בו דלכך איחרו אכתי ניחוש שמא יחפה על בת אחותו כשתזנה יתן לה גט מאוחר בזמן הרבה וכן הקשה הר"ן דכשתוציא גיט' וזמנו מאוחר תאמר שכבר נתגרש' משני' רבות וזמן לית בי' דהא חזינן גיטא בידה ועדיין לא הגיע זמנו ועמ"ש ב"י ולח"מ בזה ולענ"ד נראה ליישב לפמ"ש תוס' בסוגיין בהא דשמא יחפה על ב"א דאמרי לא מוקמינן לה בחזקת א"א ולומר דהשתא היא דנתגרשה משום דהרי היא גרושה לפנינו ועוד דאדרבה העמיד' בחזק' צדקת ע"ש וכבר כתבנו לעיל דהנך תרי טעמא חדא נינהו וע"ש וכיון דבמאוחר ה"ל כאילו התנה שיהיה לו דין איש עם אשתו לענין פירות וכתובה עד הזמן הכתוב בגט שלכך איחרו וכמ"ש הראב"ד א"כ אם זינתה קודם שנתן לה הגט אין כאן חזקה דגרושה לפנינו ואדרבה עדיין א"א היא שהרי לא נתקיים תנאו לענין פירו' וכתובה דכיון שזינת' כבר הפסיד' כתוב' ותנאי כתובה שהרי אין לה פרקונא ואין לבעל פירו' ואין זה קיום התנאי וכההוא דאמרו פ' האומנין דף ע"ז האי מאן דאגר אגירא לדוולא ואתי מטרא הוי פסידא דפועלים ה"נ כיון שזינתה ואין לה כתובה וגם אין לו פירות ה"ל לא נתקיים התנאי דאפי' בהתנ' ע"מ שתתן לי מאתים זוז אם אמרה שנותנת לו מאתים זוז במתנה שלא בקיום התנאי ה"ל כאלו לא נתקיים כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן פ' מי שאחזו ע"ש ומש"ה כשזינתה מוקמינן בחזקת א"א בשעה שזינתה וכ"ת הרי גרושה לפנינו דהא כיון שזינתה עדיין אינה גרושה כלל אפי' עכשיו דהא לכך איחרו דה"ל כאלו התנה שלא תהי' תובעתו לא פירו' ולא כתובה עד הזמן הכתוב בגט וכשזינתה בלא זה אין בה לא דין פירות ולא דין כתובה וה"ל כלא נתקיים התנאי ועדיין היא א"א וא"כ קטלינן מחמת חזקת א"א ואמרי' השתא היא שקיבלה הגט ואינ' גרוש' כלל דהא זינתה קודם הגט וה"ל כאלו לא נתקיים התנאי ודו"ק:

(י"ב) אין הגירושין חלין עד הזמן בתוס' ד"ה ריש לקיש אמר משום פירות כתבו ז"ל כדי שתדע האשה מתי נכתב ונחתם ולא תפסיד פירי עד שעת נתינה וא"ת גט מאוחר יפסל מהאי טעמא ובפ' גט פשוט מוכח דכשר כו' ומבואר מדברי תוס' דאפי' במאוחר ליכא למיחש לפירי שאחר הנתינה דהא יכולה לבא לב"ד ולהראות גיטה אלא שלא תפסיד פירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה ולזאת העלו מדכשר גט מאוחר דאין הגירושין חלין עד הזמן והר"ן כתב ז"ל ותירץ ר"י דבגט מאוחר אינה מתגרשת אלא מזמן הגט ואילך כו' דכי מפסיד בעל פירי משעת כתיבה או משעת חתימה הני מילי בגט הראוי לגרש בו לאלתר אבל בגט מאוחר אינו מפסיד פירי אלא משעת נתינה (וצ"ל מזמן הגט) ואילך ולפ"ז אפשר לומר ה"ה דבכל שטרי הקנאה כלומר שאינו לראי' בעלמא אלא השטר בעצמו מקנה שאם הוא מאוח' שלא קנה הלוקח או מקבל מתנה עד זמן השטר דה"ל כאלו התנה הנותן בכך עכ"ל והנה מ"ש הר"ן דאפשר דה"ה בכל שטרי הקנאה כו' ק' לכאורה למה לי' לאוכוחי הכין מתרוצו של ר"י תפוק לי' דהא מבואר בש"ס פ"ק דע"ז דף ז' מאוחר עד דמטי זימני' לא טריף אלא דלא מיקני שיעבודא עד זמן השטר וה"ה בשטרי קנין דלא מיקני' עד דמטי זימני' גם בתוס' משמע שלא הוכיחו דין זה דאין הגירושין חלין במאוחר עד זמן הגט אלא מדכשר גט מאוחר ולא חיישי' לפירי ע"ש ולכאורה ק' בלא"ה מ"ש משטר שיעבוד דלא טריף עד דמטי זימני'. ונראה דמהתם ליכא למידק כלל דהתם איירי בשטרי ראי' דאינו אלא לאפוקי קלא ע"י עדי החתימה כדי שישמרו עצמם הלקוחות וכל שזמנו מאוחר אין העדים מוציאים הקול עד הזמן הכתוב בו וכיון דלא מפקי לקלא לא מפסדי לקוחות אלא מההוא שעתא דמפקי סהדי לקלא אבל שטרי הקנאה דלאו באפוקי קלא תליא מלתא אלא בגוף המעשה הקנין נגמר אין לנו לחוש על הוצאת הקול אלא המעשה קיים לאלתר מש"ה הוכרחו תוס' להוכיח מדכשר גט מאוחר ולא חיישי' לפירי מזמן החתימה עד זמנו של הגט מוכח דגוף הגירושין אינן חלין עד הזמן הכתוב וגם הר"ן שכתב דה"ה בשטרי הקנאה כלומר שאינו לראי' בעלמא היינו נמי הכונה דשטרי ראי' פשיטא לי' דלא טריף עד דמטי זימני' כיון דאינו אלא לאפוקי קלא וכדאמרי' בגמ' דע"ז כנ"ל וכ"כ ב"י בח"מ סי' מ"ג דשטר מאוחר לא טריף עד דמטי זימני' ע"ש ולא הוצרך הר"ן להשמיענו אלא בשטר הקנאה דלא תלי' באפוקי קלא ואפ"ה לא חייל עד דמטי זימני':

ולפ"ז אין אנו צריכין לומר דבמאוחר אין הגירושין חלין עד הזמן הכתוב בגט דכיון דעיקר הקושי' שהכריח תוס' לומר כן הוא דאמאי גט מאוחר כשר נחוש לפירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה א"כ מצינו למימר דלעולם הגירושין חלין לאלתר ומ"מ לא ק"מ דעיקר טעמא דאין לבעל פירות משעת חתימה כתבו תוס' משום