אבני מילואים על השולחן ערוך - ב ש

כדאמרן אליביה דהרא"ש דפסול דנתאחרה הנתינה אינו אלא משום פסידא דלקוחות ולא משום זנות ומטעמא דכתיבנא ודו"ק

סעי' ז' (ט) וכן אם כתוב בו היום גירשתי כשר בפ' גט פשוט דף קע"ג אבא שאול אומר אם כתוב בו גירשתי' היום כשר ואיכא למידק תינח למ"ד משום בת אחותו דתו לא מצי לחפות עלי' דאם זינתה ותוציא גט זה בב"ד אמרי' מדכתב בו היום יומא דנפק בבי דינא משמע והיום הוא שנתגרשה וקטלינן אזנות שלפני יום זה אלא למ"ד משום פרי והיינו שלא תפסיד פירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה וכמ"ש התוס' והרשב"א והר"ן וא"כ הכא כשכתוב בו היום תפסיד פירות שמיום החתימה עד יום הנתינה דהיום משמע ההוא יומא דנפיק בבי דינא ואמרי' דהיום נתגרשה. ונראה דהתם בפ' ג"פ א' ההוא שטרא דנפק בבי דינא דרב הונא דהוי כתיב בי' אני פב"פ לויתי ממך מנה אמר רב הונא ממך ואפי' מריש גלותא ואפי' משבור מלכא א"ל רב חסדא לרבה פוק ועיין בה דלאורתא בעי מינך רב הונא נפק דק ואשכח גט שאין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו גרשתיך היום כשר אלמא היום ההוא יומא דנפק בי' משמע ה"נ מינך האי גברא דנפיק מתותי ידי' משמע א"ל אביי דלמא אבא שאול כר' אליעזר ס"ל דאמר עדי מסירה כרתי אבל הכא ניחוש לנפילה ופירשב"ם דלר' אליעזר לא חיישינן כלל לזמן דעדי מסירה הם יעידו על הזנות ועל הפירות והא דבעי היום אינו אלא להיות מוכח מתוכו ע"ש והרמב"ן כתב ז"ל ואינו נכון שתקנה שתקנו בו משום פירות או משום בת אחותו אין עדי מסירה מועיל בכך דשמא לא יהיו זכורין לעולם וכ"ש לדברי האומר לא הכשיר ר' אליעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא ועוד שיש גיטין בעידי חתימה בלבד ולפיכך תקנו זמן בכולהו אלא הכי קאמר מעיקרא ממך ואפי' מריש גלות' וכיון דלא פיר' לא שיעבוד עצמו לשום אדם בעולם ושטרא כמאן דניתי' דמי והדר פשיט רבה ואמר מדאמרי' בגיטין גרשתיך היום כשר אלמא מההוא יומא דנפיק בי' משמע ולא אמרי' כולהו יומי משמע ולאו כרות גיטא הוא וה"נ מהאי גברא דנפיק מתותי ידי' בב"ד משמע כו' א"ל אביי דלמא לעולם גבי גט לאו מהאי דנפיק מידה משמע אלא מההוא יומא דמסרה ניהלה ודאי משמע וא"ת א"כ אין זה כריתות דאין מוכח מתוכו אימת הגיע גט לידה אבא שאול כר' אליעזר ס"ל ועדי מסירה יבואו ויעידו ולא בעי ר' אליעזר מוכח מתוכו וכו' ועוד אבל הכא ניחוש לנפילה כו' עכ"ל ע"ש בחידושי הרמב"ן. וא"כ אי נימא כרב הונא וכאביי דהיום לא אמרי' מההוא יומא דנפיק בי' מתותי ידה בב"ד משמע ואינו מוכח מתוכו ולא הוי גט כריתות אלא משום דס"ל כר' אליעזר דלא בעי' מוכח מתוכו א"כ בכה"ג לא מפסיד הבעל פירי משעת חתימה כיון דעדי חתימה אין מועיל בזה כלום דכיון דאינו מוכח מתוכו עדי חתימה כמאן דליתנהו דמי ואית לי פירי עד שעת נתינה מש"ה בכתוב בו היום כשר כיון דאינו אלא ע"י עד"מ ועד"ח לא מהני כלל כיון שאינו מוכח מתוכו ולפירי דמשעת נתינה ליכא חששא כלל דהא יכולה להביא גיטה לב"ד וכמ"ש תוס' בגיטין לפיכך יש לומר דריש לקיש דס"ל טעמא משום פירות כי היכי דלא תקשי לי' מהך דאבא שאול ס"ל כרב הונא לאביי וא"כ ה"ל אינו מוכח מתוכו ויש לבעל פירות עד שעת נתינה ולדידן דקי"ל כרבה דמינך מהאי גברא דנפיק מתותי ידי' משמע וכמבואר בטוש"ע ח"מ סי' נ' היינו משום דקי"ל כר' יוחנן דאמר משום בת אחותו ולזנות ודאי לא חיישי' דהיום ההוא יומא דנפיק מתותי ידה משמע וקטלינן לה אזנות אלפני היום הזה וכמ"ש לעיל. ויתיישב בזה מה שהקשה בחי' פני יושוע בהא דאמרי' ר' יוחנן ס"ל יש לבעל פירי עד שעת נתינה מנא לי' לר' יוחנן הך סברא הא כיון דלר' שמעון ודאי אין לבעל פירות משעת כתיבה וא"כ דלמא רבנן לא פליגי עלי' בזה והא מדסברי נכתב ביום ונחתם בלילה פסול היינו משום בת אחותו ע"ש ולפמ"ש יש לומר דמוכך מהך ברייתא דאבא שאול דיש לבעל פירי עד שעת נתינה דאל"כ גרשתי' היום אמאי כשר כיון דלדידן ממך מהאי גברא דנפיק מתותי' ידי' משמע וא"כ היום נמי ההוא יומא דנפיק בבי' דינא משמ' ולמ"ד עדי חתימה כרתי ובעי' מוכח מתוכו א"כ אמאי כשר הא ע"פ הגט מפסדת האשה פירי דמשעת כתיבה עד שעת נתינה (הג"הה ואין לומר דכיון דמדעתה נכתב לא גרע מגט מאוחר לדעת הראב"ד כדלקמן סעי' ט' דאין כאן חשש פירות כמ"ש ב"ש ס"ק ט"ו משום דהא מחלה לו הפירות דשאני התם דידעה דקאי בניסן וכתב זמני' בתשרי שלאחריו ודאי דאסיק אדעתה ומחלה לפירי עד תשרי משא"כ הכא דכתבתו היום וסברי דמשמע יומא דקאי בי' והוא יום הכתיבה ובאמת לאחר זמן כשתבא לב"ד לא נדין אלא היום שבאה לב"ד ותפסיד שלא כדין פירי מיום הכתיבה עד יום שבאה לב"ד דאל"כ בלא זמן נמי נימא דידעה ומחלה לפירי עד שעת נתינה שתוכל לבוא לב"ד כמ"ש תוס' ואמאי תקנו זמן כלל אלא ע"כ דלא אסיק אדעתה למחול אלא כשנכתב בפירוש זמן מאוחר משא"כ בלא זמן או כשנכתב היום לא ידעה דמחלה וז"ב) ע"כ לדידן אמרינן יש לבעל פירות עד שעת נתינה ואינה מפסדת כלום ולענין פירי דאחר נתינה ליכא חשש כלל דתוכל להביא גיטה לב"ד וכמ"ש תוס' ודו"ק

סעי' ח' (י) כתב בו זמן וחתך ממנו הזמן דעת הרמב"ם ז"ל להכשיר מדפריך משלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני אהני דלכתחלה לא תנשא והדר פריך גזי' לזמן ויהבי' ניהלה מאי משמ' דבגזיי' לזמן אפי' לכתחלה כשר ודעת הרשב"א דפסול שהרי אין בו זמן ולכתחלה לא תנשא והא דפריך גז' לזמן מאי היינו משום דבגט שאין בו זמן כיון דלכתחלה לא תנשא לא יחתמו העדי' ושפיר אהני במאי דלכתחלה לא תנשא אבל גזי' לזמן מאי הועילו וע"ש וכבר כתבנו לעיל סעיף ד' דמהאי טעמא גופיה מכשיר הרמב"ם גזיי' לזמן כיון דליתיה בתקנתא לענין זנות דגם אם נפסול אותו לכתחלה אכתי יכול לחפות עליה כיון שנחתם בהכשר וכשמוסרו לה תו לא קטלינן לה על ידי גט זה וע"ש אלא דפריך גזי' לזמן מאי ר"ל מה הועילו חכמים בגוף התקנה לכתוב זמן בגט ושלא יחתמו עדים בגט בלא זמן דאכתי לעולם יכול לגוז הזמן לזה משני לרמאי לא חיישינין ואי אתרמי דגזיי' לזמן כשר לכתחלה כיון דליתיה בתקנתא וטעמא דהרשב"א והר"ן דפסלי בגזי' לזמן אף על גב דליתיה בתקנתא וליכא למימר דעדי מסירה ימנעו מליתנו בפניהם דאם כן כי פריך גזיי' לזמן מאי לישני דלכתחלה לא תנשא וימנעו עדי מסירה מלמסור בפניהם אלא ע"כ צ"ל משום חיפוי דבת אחותו עביד דמסיר לה בצינעא ואין תקנה ע"י עדי מסיר' וצריך לומר דהרשב"א והר"ן סברי כיון דכבר תקנו חכמים לפסול גט שאין בו זמן לא פלוג וגזזי' לזמן נמי דינא דאין בו זמן אית לי' ופסול:

ובחידושי הרשב"א כתב על דברי הרמב"ם ז"ל ותמיהא לי דמאי איכא בין לא כתב בו זמן ובין כתב בו זמן וגזי' אטו העברת קולמס בקלף מכשירו ועוד מאן לימא לן דבאותו קרע זמן היה כתוב בו דלמא קרע היה מעיקרו עכ"ל ולפמ"ש ניחא דאין בו זמן תקנו דלא תנשא בו לכתחלה ולמנוע העדים שלא יחתמו בו לכתחלה כדי שלא יבא לחפות עליה אבל אם כבר חתומים בו עדים ודאי שהיה כתוב בו זמן ותו ליתי' בתקנתא ומה שהיה בידם לתקן תקנו ומה דאי אפשר בתקנה הניחו כמו שהיה ומ"ש הרשב"א מאן לימא לן דבאותו קרע היה בו זמן אפשר לומר דכיון דאין העדים רשאין לחתום בלא זמן מוקמינן להו בחזקת כשרות דודאי כדין עשו והיה שם זמן סעיף ט' (י"א) גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו בתוס' הקשו על גט מאוחר ניחוש משום פירות שתפסיד האשה וכתבו שכדין מפסדת הפירות לפי שאין הגט חל עד זמן הכתוב בו ודעת הראב"ד דבגט חל לאלתר אלא שיש לבעל פירות עד הזמן הכתוב בגט וז"ל בראב"ד בהשגות פ"א מגירושין כתב הראב"ד ז"ל טעה במאוחר דכשר להנשא בו ולא תימא לזמן הגט אלא כדקיימא בב"ד בגיטה או שנתנו לה בעדים ולא הזכיר לה איחור הזמן מותרת לינשא מיד לפי שאינו יכול לקלקלה ואומר אני שאוכל פירותיה עד אותו הזמן ואינה גובה כתובתה עד אותו הזמן שלכך איחרה וכמי שהתנה עמה הוא וכל הפוסל גט מאוחר מפריז כו' דאי היה פסול עד שהשיב רבי את רבי חנינא בן גמליאל משטר מאוחר ומתרץ או כותבין שובר ישיב עליו מגט שאינו יכול לתרץ אלא ש"מ לדברי הכל כשר עכ"ל והרא"ש כתב על דברי הראב"ד דמכשיר גט מאוחר ובעל אוכל פירות עד הזמן הכתוב בו וז"ל ודבריו אינם מבוארים כיון שהבעל מצוה לכתוב את הגט ומגרש את האשה בע"כ למה תפסיד האשה פירותיה אם הבעל ציוה לאחר הזמן אלא כך יש ליישב דבריו להכשיר הגט אם נכתב הזמן מאוחר מדעת האשה אז מחלה האשה פירותיה לבעל עד הזמן הכתוב בגט והגט כשר כדי' שטר מאוחר דכשר ואם נכתב שלא מדעת האשה תראה האשה גיטה בב"ד ויכתבו לה הב"ד שהיום נתגרשה וזכתה האשה בפירותיה עד שיביא הבעל ראיה שמדעתה נכתב הזמן מאוחר בגט עכ"ל. וקשיא לי טובא במ"ש הרא"ש לפרש דברי הראב"ד דמיירי דוקא מדעת האשה דאינו מבואר כן בדברי הראב"ד שהרי סתמא כתב דאוכל פירותיה עד זמן הכתוב בשטר ולולא דברי הרא"ש ז"ל הייתי אומר דפירותי' שאוכל עד