אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רצט

קלא אית להו ולכך מותר לכתחלה לעדים לחתום אבל בסתם גיטין שנתאחר' הנתינה אין כאן לכתחלה גבי חתימה דהא מסתמא חזקה דלא מקדים אינש כו' ובודאי ימסרנו תיכף ושפיר עביד דחתמי ואחר החתימה אי אתרמי שנתאחרה הנתינה תו לית לי' תקנתא וזה נראה לי כדעת הרמב"ם גם במה דס"ל גזיי' לזמן כשר ליתן לכתחלה ומשום דכל שגיטו בידו תו ליתי' בתקנה שהרי בידו למוסרו בצינעא והגט כשר מן התורה ולא קטלינן לה והרשב"א והר"ן השיגו על הרמב"ם בזה ולפמ"ש ניחא ודוק כי נכון הוא איברא כל זה איתי לטעמ' דבת אחותו דגם אם נפסול אותו לכתחלה אכתי בידו לחפות עליה בגט זה שהרי גט כשר הוא מן התורה ומספיקא לא קטלינן לה אבל לטעמא דפירות דחיישינן לפסיד' דלקוחות לפירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה והאי איתי' בתקנת' חדא דכבר כתבנו דמשום ריוח פירות לא חשידי לקלקולא ולא ימסרנו לה בצינעא וכיון דודאי ימסרנו בעדי מסירה שפיר איכא תקנתא שלא יהיו עד"מ נזקקין להן כשנתאחרה הנתינה כיון דלכתחלה פסול ועוד שנית לפמ"ש בסי' ע"ח בביאור דברי תוס' גיטין דף ג' ד"ה כתב בכ"י דטעמא דפסול דתפסיד האשה שלא כדין משום דאנן לא נסמוך על הזמן דחשדינן ליה שמא הקדים הוא הזמן ולכך פסלוהו לכתחלה דהשתא כדין תפסיד פירי ולא תטרוף האשה כו' שהגט פסול וע"ש ושם כתבנו דכל שהגט פסול מדבריהם ס"ל לתוס' דבעלה עדיין חייב בפרקונה ויש לו פירות ודינו כמגורשת ואינה מגורשת דכתב בשטה מקובצת פ"ק דמציעא דף י"ג דכל שהיא מגורשת ואינה מגורשת יש לבעל פירות וחייב בפרקונה ע"ש ויבואר עוד לפנינו בעזה"י. א"כ שפיר איתי' בתקנתא דיפסל הגט שנתאחר' הנתינה ותו לא תטרוף כיון שהגט פסול עדיין יש לבעל פירות ומיהו לזה שפיר מהני תירוצו הראשון של הרא"ש דכיון דעד"מ מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה אמרי' אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך וכן הוא שיטת תוס' דבעידי מסירה אפילו שלא ע"י שליח מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראיה וא"כ לתרתי טעמי כשר דמשום בת אחותו ליכא למיפסל דהא ליתי' בתקנתא ולענין פירי ליכא חששא דהא ע"מ מפקי לקלא ויאמרו לה אייתי ראי' וניחא בזה הא דכתב הרא"ש ז"ל אי נמי להכי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו משום דלא שכיח דכתב גט קודם הנתינה דלא מקדים אינש כו' ולפי טעם זה אי אתרמי הכי שלא נמסר ביום הכתיבה לא מתכשר האי גיטא אם לא ע"י שליח להולכה דאית לי' קלא דאם הי' הבעל נותנו לאשה לית לי' קלא ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין מיום שנכתב עכ"ל וקשה למה כתב משום טריפת לקוחות שלא כדין והניח עיקר התקנה משום זנות דקי"ל כר' יוחנן ולפמ"ש ניחא דמשום טעמא דבת אחותו לא מצינן לפסולי נתאחרה הנתינה דהא לית' בתקנתא דהא יכול למוסרו בצנעא כיון שהחתימה נעשה בכשרות וראוי להיות כשר מהאי טעמא אבל משום פירות שפיר איתי' בתקנתא כמ"ש או דהעדים לא ירצו להיות עדי מסירה בגט זה ובצנעה לא יתן לה דלא חשידי לקלקולא או אחר שאנו פוסלין אותו לא תטרוף וא"כ לפ"ז דין זה דנתאחר הנתינה תליא בשני התירוצים שברא"ש דהא משום זנות אין לפוסלו אחר שנכתב ונחתם בכשרות דהא ליתי' בתקנתא אלא משום חשש פירי יש לפוסלו ולפי תירוץ הראשון ליכא חשש פירי דכיון דמסרו לה בפני עדי מסירה מפקי לקלא ויאמרו לה אייתי ראיה ולפי תירוץ השני ליכא קול כלל ע"י עד מסירה ולא יאמרו לה אייתי ראי' וכשנותנו שלא ע"י שליח איכא חששא דפירי והרמב"ם דמכשיר לגמרי בנתאחר הנתינה ס"ל כתירוץ הראשון של הרא"ש וגם בתוס' ד"ה קסבר אין לבעל פירות מבואר דס"ל כתירוץ הראשון של הרא"ש דכל שנמסר בפני עד"מ אפי' שלא ע"י שליח מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה וליכא חששא דפירי דיאמרו לה אייתו ראיה ואע"ג דבתר הכי כתבי תו' ג"כ כתירוץ שני של הרא"ש דלא מקדים אינש כו' כבר כתבנו לעיל בשיטת התו' מדלא תירצו הך תירוצא דלא מקדים כו' לעיל בקושי' ראשונה שהקשו ליחוש לפסידא דלקוחות מוכח דס"ל כמ"ש בשטה מקובצת דלא סמכינן אהך סברא דלא מקדים כו' אלא לענין חשש זנות אבל לענין פסידא דלקוחות לא סמכינן אהך סברא וכמ"ש לעיל וא"כ ע"כ צריכין אנו לומר דעדי מסירה מפקי לקלא וליכא תו חשש פירי משא"כ ע"פ תירוצו השני של הרא"ש ס"ל דסמכינן על הך סברא דלא מקדים אפי' לגבי חשש לקוחות וא"כ הרי הרמב"ם והתו' בחדא שיטה קיימי ולענין דינא יש להכשיר הגט במקום הצורך בנתאחרה הנתינה ודו"ק. ואם נתאחרה הנתינה יום אחד נראה דיש להקל טפי דכבר כתבנו בנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול משום בת אחותו היינו משום דנחתם בפסול דהא עידי מסירה אפי' שלא ע"י שליח מפקי קלא שלא נמסר ביום שנכתב ואמרי' לה אייתי ראיה אלא דבזנות לא אמרי' אייתי ראיה דמספיקא לא קטלינן לה וכתבנו לעיל דזה שייך בנכתב בניסן ונחתם בתשרי אבל נכתב ביום ונחתם בלילה דאין החשש של הזנות אלא על יום הכתיבה ולזה ודאי מהני עדי מסירה כיון דידעינן שלא נמסר עכ"פ ביום הכתיבה פשיטא דקטלינן לה אזנות של יום הכתיבה וא"כ עיקר פיסולו אינו אלא משום שנחתם בפסול כיון דחיישינן שימסור לה בצנעא ומש"ה אפי' כשמוסר לה בפני עדי מסירה כבר נעשה חתימתו בפסול וכמו שנתבאר לעיל וא"כ בנתאחר הנתינה יום אחד דתו ליכא חשש כלל דאי משום לקוחות הרי ע"מ מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ואמרי' לה אייתי ראיה ואי משום זנות נמי קטלינן לה אזנות של יום הכתיבה דהא בריר לן שלא נתגרשה באותו יום וחתימתו לא היה בפסול וודאי דיש להקל בזה ויתיישב בזה מה שהקשה הרמב"ן למאן דפוסל בנתאחרה הנתינה דא"כ ליתני במתני' נכתב ונחתם ביום ונמסר בלילה ולפמ"ש ניחא דהיכא דלא נתאחר אלא יום אחד ודאי כשר דתו ליכא לא חשש פירי ולא חשש זנות כיון דידע סהדי דלא נמסר ביום הכתיבה והא דנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול אינו אלא משום דחתימתו בפסול היתה שמא ימסרנו בצינעא לחפות עליה וזה לא שייך בנמסר יום אחד אחר החתימה וכנ"ל אבל נתאחר יותר מיום אחד שפיר איכא למימר דפסול משום חיפוי דבת אחותו ואע"ג דמסר לה בפני עד"מ כיון שהוא שלא ע"י שליח לא מפקי לקלא יום המסירה ממש אלא שלא נמסר באותו יום ולגבי פירי שפיר אמרינן אייתי ראיה אבל גבי זנות לא קטלינן לה מספיקא ודו"ק. ובפ"ק דמציעא גבי מצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה דפריך וניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' הניחא למ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה שפיר אלא למ"ד משעת נתינה מאי א"ל ומסיק דאמרי' לה אייתי ראיה אימת כו' ומשום דנפילה קלא אית ליה וכמ"ש בשטה מקובצת שם וידעו לקוחות לומר לה אייתי ראיה ולכאורה קשה כיון דגט פסול הוא היאך יהבינן לה ואף דיאמרו לה אייתי ראיה מ"מ גיטא גופא פסול הוא כיון דחיישינן לכתב בניסן ולא נתנו עד תשרי ובב"ש סי' קמ"ג סק"ב כתב ז"ל ולכאורה נראה דאינו נותנו לה הבעל אלא נותן לה ע"י שליח כיון דנתאחר בין כתיבה לנתינה ואפשר דהואיל ולפי דבריו גירש כבר אע"ג דהוא אינו נאמן על העבר מ"מ לא חיישינן כה"ג משום האיחור דאפשר דגירש אותה ביום הכתיבה עכ"ל. והנה לפמ"ש לעיל בדברי הרא"ש שכתב בתירוץ השני דאם נתאחר הנתינה פסול משום דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין פירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה ולא כתב הטעם משום שמא יחפה כיון דקי"ל כר' יוחנן והוא משום דאחר שנכתב ונחתם הגט כדינו תו ליכא תקנתא לגבי זנות דגם אם אנו פוסלין אכתי יכול למוסרו לה בצינעא בלא עד"מ כדי לחפות עליה לכך כתב דעיקר טעם פסולו בנתאחר הנתינה אינו אלא משום פירי ומש"ה בש"ס דפריך וניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ולא פריך וליחוש משום זנות ומשום דנתאחרה הנתינה אין פסולו אלא משום לקוחות בלחוד א"כ שפיר משני דאמרי' לה אייתי ראיה משום דנפל קלא אית ליה וכה"ג אפי' מוקדם כשר דכל שכתוב על גבו דלא למיטרף בי' מזמנו הראשון אפילו בשאר שטרות דמוקדם פסול כה"ג כשר דדוקא כשבא בפסולו לפני ב"ד וכמבואר בש"ך סי' מ"ג וכן בגט כה"ג כשר כמבואר לעיל סעי' ג' וכיון דגט שנפל קלא אית לי' כשהוחזר לב"ד ה"ל כאילו נכתב על גבו דלא למטרף ביה מזמן ראשון כיון דקלא אית ליה וידעי לקוחו' ויאמרו לה אייתי ראיה ובודאי לא תטרוף מזמן ראשון הכתוב בו. ומיהו אפי' לפי מ"ש לעיל דבנתאחרת הנתינה פסול גם משום חשש דבת אחותו מ"מ לא קשה אמאי לא פריך הש"ס גבי מצא גט ניחוש שמא יחפה על בת אחותו משום דאע"ג דלא נחזור לה הגט אי אפשר למיקטלה שהרי לא יצאנו מידי ספק כיון שהגט לפנינו מזמן הקדום ונהי דנפל אתרע מ"מ מספיקא לא קטלינן לה ולכך פריך ניחוש לפסידא דלקוחות ולא נחזיר לידה ומשני דאמרי' לה אייתי ראיה ליכא פסידא ללקוחות והא דלא מיפסל אפילו על להבא משום זנות דהא ה"ל כגט שאין בו זמן היינו משום דכיון דהבעל אומר שנתן לה ביום הכתיבה נהי דלא מהימן למפרע מ"מ כיון דלקוחות לא מפסדי דאמרי לה אייתו ראיה לענין פסול זנות הבעל נאמן להבא שהוא גט כשר כיון דבידו לגרשה ומיהו יותר מסתבר