אבני מילואים על השולחן ערוך - ב רצח

ורמי אנפשייהו ומדכרי ושמא נאמר דלא סמכו על יציאת קול אלא בגיטין הבאין ממדה"י דא"א בלא"ה ומשום עגונא הקילו אבל בגיטין דעלמא דאפשר ליתן ביום כתיבתו לא הקילו אלא דמשליש גט לאשתו קשי' דאפשר בלא"ה אלא נראה כלשון הראשון שכתבתי למעלה דדוקא בגט המשתלח או הניתן ביד שליש הוא דאמרי' יש לו קול אבל בגיטין דעלמא לא ולפ"ז אפי' גט מוקדם אם נתנו ע"י שליח כשר עכ"ל ומבואר מדבריו דאי לאו דקשי' לי' משליש לא הי' מחלק כלל בין שליח או לא אלא כל שיש מקום עיגון סמכי' אקלא דעדי מסירה לחוד ומוקדם דתנן במתני' דפסול איירי שלא במקום עיגון אלא משום דקשי' לי משליש הוצרך לחלק בין ע"י שליח או לא וא"כ לדברי הר"ח דמפרש הך דמשליש גט נמי במקום עיגון ומיירי שהלך לדרכו א"כ אין אנו צריכין לחלק בין ע"י שליח או לא אלא מוקדם דפסול היינו שלא במקום עיגון וגיטין הבאין ממדה"י וכן משליש גט דמיירי במקום עיגון וכפרש"י שהלך לדרכו סמכינן אקלא דעדי מסירה לחוד אלא דלפ"ז קשה בהא דר' יושוע בן לוי דף י"ח בההוא גיטא דחתמי בי תרי ביומי' ואינך מכאן ועד עשרה ימי' דאריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופירש"י שעת הדחק היינו שניסת או שהלך לדרכו וכיון שהלך לדרכו ה"ל מקום עיגון וכמ"ש הר"ן במשליש גט א"כ למה הי' צריך לסמוך על ר"ש הא אפי' לרבנן כשר מוקדם בשעת הדחק כשיש מקום עיגון ע"י עדי מסירה וכמ"ש כשניסת דאפי' במוקדם ממש לא תצא לדעת כמה פוסקי' אולם לפי מ"ש דלמ"ד משום פירות לא מהני קלא דעדי מסיר' משום דס"ל דאין לבעל פירות משעת חתימה ופסול דנכתב ביום ונחתם בלילה הוא משום פירי דבין כתיבה לחתימה ויהי' סבורי' ביום שנכתב נחתם ועדי' לא מפקי לקלא אלא שהמסירה לא הי' באותו יום אבל יום החתימה לא רמי' אדעתייהו כלל א"כ י"ל דריב"ל לשיטתי' אזל דס"ל כריש לקיש וכמו שביארנו לעיל בהא דאמר בירושלמי המביא גט ממדה"י צריך לומר בפ"נ ובפ"נ ביום אחד ואמר עלה ריב"ל מפני שאין בקיאין בדקדוקי גיטין וקשה דהא ע"י שליח אפי' מוקדם כשר והוכחנו לעיל דירושלמי ס"ל טעמא משום פירי ופסול משום פירי דבשעת כתיבה עד שעת חתימה ובזה לא מהני קלא דע"מ וכמ"ש לעיל וכיון דלריב"ל לא מהני קלא דעדי מסירה ואפי' ע"י שליח לא מהני לכך הוצרך לסמוך על ר' שמעון בשעת הדחק. ובר"ן פ' המגרש כתב במוקדם לא תצא כיון דליכא חשש חיפוי במוקדם יותר מבגט שאין בו זמן דלא קטלינן לה ואפ"ה אם ניסת לא תצא ומשום פירי נמי ליכא לדעת רש"י ז"ל דבכל הגיטין אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך ע"ש ומשמע דלדעת רש"י במוקדם אם ניסת לא תצא וא"כ קשה הא דכתב רש"י גבי כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק כגון שניסת או שהלך לדרכו דהא בניסת אפי' לרבנן לא תצא ואפי' במוקדם ממש וזהו שהקשה ב"ש סק"ד הבאתיו לעיל ולפמ"ש דס"ל דריב"ל ס"ל טעמא משום פירות וא"כ אין לבעל פירות משעת חתימה ולא אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך דליכא נפקותא במסירה ועל חתימה פשיטא דלא אמרי' אייתי ראי' אימת נחתם דלא מחזקינין בפסלות דהא נכתב ביום ונחתם בלילה פסול הוא משום פירי דמשע' כתיבה עד שעת חתימה דיהיו סבורים שנחתם ביום הכתיבה א"כ לא קשי' דברי רש"י כלל דדוקא אליבא דר' יוחנן כתב הר"ן דלשיטת רש"י במוקדם אם ניסת לא תצא דלדידי' כתב רש"י דאמרי' לה אייתי ראי' אימ' מט' גיטא לידך דהא ס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה משא"כ למ"ד משום פירי ודאי במוקדם תצא דהא לא אמרי' אייתי ראיה וכמ"ש. אמנם לפמ"ש לעיל סק"ה בשיטת רש"י דלמסקנא לפי מה דאמר ר' יוחנן משום בת אחותו בכל הגיטין לא אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך דכיון דנתאחרה הנתינה פסול משום זנות לא מחזקינן ריעותא ומוקמינן לגיטא בחזקת כשרות שנמסר ביום החתימה ולא אמרי' אייתי ראי' וע"ש וא"כ לדידן במוקדם אם ניסת תצא משום פירות אף לר' יוחנן דקי"ל כותי' ודו"ק

סעי' ו' (ח) ונתאחר הדבר כתב הרמב"ם פ"ג מגירושין כותבין וחותמין לו הגט והוא מגרש בכל עת שירצה וכתב ב"ש משמע דס"ל כתירוץ ראשון שכתב הרא"ש דגט שלא נמסר ביום הכתיבה רשאי למסור מידו לידה כי עדי מסירה זוכרין יום הנתינה כיון שלא נמסר ביום הכתיבה כו' והא דפסול נכתב ביום ונחתם בלילה צ"ל משום דהחתימ' הי' בפסול אבל אם הכתיבה והחתימה הם בכשרות רשאי למסרו מידו לידה ע"ש. והרמב"ן בחידושיו כתב ז"ל והא דאמרי' דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה למימרא דלא חשו רבנן למלתא כלל ואפי' ידוע נמי נא מפסל וי"א דפסול ולא שמיע לי דא"כ לתני מתני' נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה ועוד דאי הוי פסול גיטין הבאין ממדה"י נמי לא הוי לן למכשרינהו ואע"ג דאית לי' קלא שלא ליתן דבריך לשיעורין עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל בפשיטות דנתאחר יום הנתינה כשר. ואיכא למידק לדברי הרמב"ן והרמב"ם שמכשירים בנתאחר יום הנתינה לדידן דקי"ל כר' יוחנן דחיישי' לזנות ולבת אחותו א"כ כשזינתה בין חתימה לנתינה היא בחנק וכיון דנתאחר יום הנתינה וסבורין שנמסר ביום החתימה לא קטלינן לה. ומ"ש הב"ש דהרמב"ם ס"ל דתירוץ ראשון של הרא"ש כבר כתבנו לעיל דהרא"ש לא כתב תירוצו הראשון אלא על מה שהקשה איך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' ומפקי לפירות שלא כדין ועל זה מתרץ שפיר דעדים מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ואמרי' לה אייתי ראי' דלא מצי לאפוקי פירי מידא דלוקח אלא בראי' ברורה אבל לענין בת אחותו לא מהני עדי מסירה לחוד דאף דזוכרין שלא נמסר ביום הכתיבה כיון שאין זוכרין יום המסירה ממש מספיקא לא קטלינן לה לכך בעינין דוקא ע"י שליח דאז שמים על לבם לזכור יום המסירה ממש וכמ"ש לעיל בשם חי' מהרש"א שפי' ג"כ הכי בתו' ד"ה קסבר אין לבעל פירות וע"ש וא"כ אכתי יש לפסול נתאחר יום הנתינה משום שמא זינתה וליכא למימר דס"ל לרא"ש בתירוץ הראשון דע"מ בלא שליח נמי זוכרין יום המסירה ממש א"כ לא ה"ל להרא"ש למימר דאמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי' גיטא לידך משמע דמספיק' לא מצי' למיטרף פירי ותיפוק לי' כיון שהעדים זוכרים יום המסירה ממש א"כ ידוע לכל יום המסירה אע"כ אפי' לתירוץ ראשון של הרא"ש עדי מסירה שלא ע"י שליח לא מפקי לקלא אלא שלא נמסר ביום הכתיבה ואין נותנין אל לבם לזכור יום המסירה ממש וא"כ נהי דלענין פירי איכא תקנתא בהכי דאמרי' לה אייתי ראי' מ"מ לענין זנות דלא קטלינן לה מספיקא קשי' אמאי לא ניחוש. והרמב"ן ז"ל שכתב בפשיטות בנתאחר יום הנתינה דכשר ונראה מדבריו דטעמא משום דהוי מלתא דלא שכיח' משום דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' ולכך אם אירע שהקדים החתימה לנתינה לא תקנו בו רבנן לפסולי דלא שכיחא וקשה לפ"ז בנכתב ביום ונחתם בלילה נמי לא שכיחי דלא מקדים אינש כו' ומסתמי ביום שכותבו הוא חותמו ומוסרו ואפ"ה פסלוהו רבנן בתקנתן ואין לומר דלא אמרי' לא מקדים אינם פורענו' אלא בחתימה אבל בכתיבה לא הוי ליה פורענות דמ"ש דוודאי כי היכי דלא מקדים לחותמו ה"נ לא מקדים לכותבו ואפ"ה תיקנו רבנן לפוסלו לכן נראה לענ"ד כיון דבאמת בדיעבד לא מהני תקנת זמן לענין בת אחותו שהרי אם ניסת בגט בלא זמן לא תצא והולד כשר ולא אהני חכמים בתקנתן אלא דלכתחלה לא תנשא וא"כ העדים לא חתמו כמי שפירש"י בסוגיין ע"ש א"כ עיקר התקנה היתה על העדים שלא יחתומו על גט שאין בו זמן ומש"ה כשנכתב ונחתם ביומו אלא שנתאחרה הנתינה אין לפוסלו משום בת אחותו דמאי אהני לן בתקנתא דאי משום דיעבד הא מדאורייתא הוי גיטא ולא גרע דאין בו זמן דלא תצא והולד כשר דאדיעבד לא תקנו כלל ואי כדי דלכתחלה לא תנשא ושלא יחתמו העדים גט כזה לא שייך הכא דהא נחתם בכשרות והרי בידו גט כשר ובידו למוסרה אפילו בצינע' כשירצה לחפות עלי' וא"כ מאי הועילו בתקנתן דאף אם נאמר לכתחלה לא תנשא או תצא מדרבנן מ"מ בידו לחפות שהרי החתימה בכשרות ואין לומר דאהני דלכתחל' לא ירצו ע"מ להיות עדים כשרואין זמן החתימ' קודם לנתינה דהא כבר נתבאר לעיל מתוך דברי תוס' דמשום זנות כדי לחפות חשוד הוא למוסרו בצנע' ובלא ע"מ וכיון דאין תועלת בתקנה זו גבי גט כשר שנתאחר יום הנתינה מש"ה כשר לגמרי ולא תקנו בו כלל כיון דלא הועילו בתקנתן והא דפריך בגמ' כתבי ואותבי' בכיסתי' מאי היינו שראוי היה לתקן שלא יחתמו העדים ולא יתנו הגט ליד הבעל עד שימסרנו בפניהם וכמו דאין כותבין שטר ללוה בלא מלוה אלא בשטר הקנאה בכדי שימסור תיכף בפניהם ולזה משני לא מקדים אינש פורענותא לנפשי וא"כ מסתמא מיד ימסרנו ואי איתרמי דנתאחר הנתינ' תו לא מצינן לתקוני יותר וכמ"ש דהא בדיעבד אין לפסול דלא גרע מאין בו זמן ואם נפסלו לכתחלה שלא תנשא בו לא הועלנו כלום דלגבי עדי חתימה לא שייך מידי דאינהו בכשרות אחתימו עליה ולגבי עדי מסירי לא הועילו כלום שאם ירצה לחפות ימסור לה בצינעא ובתר הכי פריך מגיטין הבאין ממדה"י דאינהו ודאי בתר זמן מרובה מימסרי היה לנו לעכב שלא יחתמו העדים ומשני הני